יטבת שולחת גלויה מקופנהגן
יטבת אבירם הגיעה לקופנהגן לפני חמש שנים בגלל הלימודים. עכשיו היא מתגעגעת לאנשים שגדלו עם כוורת, מתפעלת מהיעדר הוויכוחים על התור, ממליצה על משקה בשם הודלבלומסט - ומזהירה מפני האוכל הדני
מי אני? יטבת אבירם, 29, במקור מקרית חיים, יועצת אסטרטגית במוסד פיננסי.
איפה אני גרה? קופנהגן, דנמרק.
מה אני עושה בחו"ל? נושמת, עובדת, חיה את החיים. רציתי ללמוד ולחיות בחו"ל, אך לא רציתי להרחיק עד ארה"ב ובקופנהגן אוניברסיטה שכל כולה מוקדשת למנהל עסקים עם מסלולי לימוד רבים באנגלית (באופן כללי הדנים מדברים אנגלית מצוין). בהשוואה לשאר מדינות סקנדינביה, דנמרק היא מדינה חמה יחסית, גם מבחינת מנטליות. וחוץ מזה - באותה תקופה סטודנטים זרים היו פטורים משכר לימוד. זה נשמע לי כמו עסק מצוין!
מתי ואיך הגעתי לכאן? לפני חמש שנים, ומאז למדתי תואר ראשון ושני במנהל עסקים בינלאומי. עכשיו אני עובדת.
אינספור פינות חמד. קופנהגן (צילום: יטבת אבירם)
מה גורם לי להרגיש ישראלית? מוזיקה ישראלית, שיחות נוסטלגיות וקיטשיות על תרבות הפופ שגדלנו עליה.
סיטואציה מצחיקה שקרתה לי בחו"ל: דנים נוטים לעשות מסיבות יום הולדת שכוללות גם חברים וגם משפחה (כמובן שבני המשפחה עוזבים בשלב מוקדם של הערב). במסיבה שכזו דיברתי עם בחור שסיפר לי שהוא היה בישראל. התעניינתי בטיול שלו בארץ, אבל החוורתי מרמת הגיקיוּת, כשהוא סיפר לי שבא לארץ למטרות צפרוּת. בעודי מתכננת את נתיב המילוט שלי, ניגשה אליו ילדה עם גלויה וביקשה מהבחור שיחתום עליה. כך הסתבר שהבחור מעין מפורסם שכזה מערוץ הילדים המקומי: סוג של עמוס שוב הדֶני. מעניין אם גם עמוס שוב הוא צפר מצטיין. ובעצם, איזו זקנה אני שערוץ הילדים זה עמוס שוב בשבילי...
למה אני הכי מתגעגעת? אני הכי מתגעגעת למועדון הלוגוס ז"ל. אבל הוא גם ככה נסגר... אני מתגעגעת באמת למשפחה ולחברים, ולאנשים שגדלו על "זרעים של מסטיק" וכוורת והיו טין-אייג'רים עם מוניקה סקס.
מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביאה לישראל? קצת שקט, מזג אוויר שלא דורש מזגן חצי מהשנה, להפסיק את כל הוויכוחים על מי עמד קודם בתור. יש פתק עם מספר וזהו. כל כך פשוט ובכל זאת עדיין קונספט שלא למדנו לשלוט בו בארץ. בנוסף לזה, הדנים יודעים לארגן את סדרי העדיפויות שלהם - הם אמנם מגיעים לעבודה מוקדם בבוקר, אבל אין להם שום בעיה לעזוב בחמש.
חמש המלצות על קופנהגן:
1. עיתוי: לבוא בסוף הקיץ, כשבארץ כבר נמסים ובקופנהגן מתחילים ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים.
2. בתי קפה: בתי קפה, בתי קפה, בתי קפה - בכל מקום ופינה. הודלבלומסט (hyldeblomst) חם (משקה מקומי) בקפה Front Page (כתובת: Sortedam Dossering 21), ארוחת ערב ב-Pusssy Galore (כתובת: Sankt Hans Torv 30), קפה או משקאות ב-Bang & Jensen (כתובת: Istedgade 130), דיאט קולה בקפה Moccador (כתובת: (Falkoner Allé 23 ועוד ועוד.
3. אוכל: מצד שני, אם אתם מתכננים טיול בדנמרק, אל תפתחו ציפיות לגבי המטבח המקומי. בעיני הדנים, גם המאכלים המוזרים ביותר עשויים להיות מעוררי תיאבון: זה יכול להיות ליקריץ (רגיל ומלוח) - זוועה שאותה הם מרגישים צורך עז לחלוק עם אחרים; סוכריות גומי בטעם יין; וגם לחם שיפון איום והופך-קרביים עם פטה כבד. קשה מאוד לסרב בנימוס לאימה המכונה "אוכל דני", וכצמחונית, המשימה שלי קשה אף יותר, משום שהם מתים על בשר. רק כדי לסבר את האוזן: כמות החזירים במדינה הזו גדולה פי חמישה מכמות האנשים. לכו תמצאו תפריט מסעדה עם יותר ממנה צמחונית אחת. יש הרבה סיבות לנסוע אל ארצות הקור, אך האוכל הוא לא אחת מהן...
4. פנאי: לשבת, לטייל מסביב או סתם לנשום את האגמים שמקיפים את מרכז העיר. ישנן אינספור פינות חמד וספסלים ממש כל כמה מטרים. רגע של שקט בטבע, ממש בתוך העיר.
5. גלגלים: לרכוב על האופניים לחברים, ליציאות, לעבודה – ובעצם, לכל מקום – בלי הבלגאן של מציאת מקום חניה ועם אוויר נקי. תיירים יכולים בהחלט לשכור אופניים וזו הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר.
גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!
