דברי הימים של הגלובליזציה

המושג גלובליזציה  נטבע לראשונה בשנת 1983, ומאז זוכה לתהודה עצומה. החל משנות התשעים פורסמו למעלה מ-4,000 מחקרים העוסקים בנושא, ומדי שנה חודש מתווספים אליהם מחקרים חדשים. כלכלת הגלובליזציה פועלת בזמן אמת הודות לטכנולוגיות חדשות, המאפשרות להזרים מידע כלכלי ובה בעת מאיצות את היווצרותם של קשרים בין תרבויות שונות, מתניעות תהליכים שסופם בחיזוק ההומוגניות התרבותית ובמקביל גם תהליכי נגד. החוקרים עדיין חלוקים באשר לשאלה עד כמה הגלובליזציה מערערת את מדינת הלאום. חלקם טוענים שהמוסדות העל-לאומיים החלישו את מדינת הלאום, אחרים גורסים שחרף הזעזועים המדינות עדיין נותרו ישות פוליטית מרכזית - אך כולם שותפים לדעה שלגלובליזציה השפעה מכריעה על המדינה המודרנית.

ריבוי הגדרות; שלוש גישות

המחקרים הראשונים שעסקו בגלובליזציה נערכו על-ידי חוקרים מתחומי התקשורת, הסוציולוגיה, מדעי המדינה והיחסים הבינלאומיים. ההיסטוריונים הצטרפו אליהם בשלב מאוחר יותר, תורמים את ממד הזמן למחקר, וניסו להבין מתי החל העידן הגלובלי. ככל שהזמן עובר, הם מקדימים את מועד תחילת הגלובליזציה, ובניגוד לחוקרי מתחומי מדעי החברה טוענים שאין לראות בה תופעה חדשה.

ההיסטוריונים מציעים כמה מועדים המסמנים את תחילת הגלובליזציה: סוף מלחמת העולם השנייה, עידן שנפתח עם ההגעה לחלל ובמהלכו החברות הרב-לאומיות החלו לפרוח והמדינות כשלו בהתמודדות עם איומים צבאיים, גרעיניים ואקולוגיים; המהפכה התעשייתית , שבה אוניות הקיטור, תעלות סואץ ופנמה וכן המצאת הטלגרף אפשרו קישור מידי בין מוקדים רחוקים; גילוי העולם החדש , המציין את היווצרותה של מערכת שקישרה בין אגן האוקיינוס ההודי, האטלנטי והשקט, באמצעותה הופצו הפצת סחורות, מגפות ותרבות; אך כבר במאה ה-13, עם כינון האימפריה המונגולית , ניתן לזהות מערכות מסחר שכאלה באירו-אסיה

ובאפריקה; עליית האסלאם  והתפשטותו עד המאה השמינית, תקופה שבה ציביליזציה יחידה התפשטה עד-כדי-כך שחיברה פיזית ותרבותית בין סין, הודו ואירופה; עידן האימפריות בראשית המאה הראשונה לספירה אז האימפריות, ישויות פוליטיות מרחביות עצומות ממדים, שכנו בסמיכות זו לזו ויצרו רצף מהאוקיינוס האטלנטי עד האוקיינוס השקט.

אפשר להמשיך ולטעון שאפילו מבנה הציביליזציה המסופוטמית, שכלל רשתות חברתיות, דומה לזה של העולם הגלובלי, ויש מי שיסמנו את התפשטות האנושות מיבשת אפריקה על-פני הגלובוס כמאורע הגלובלי הראשון. כך-או-כך, מספר ההגדרות הוא כמספר החוקרים. הבעייתיות נובעת מכך שבניגוד למושגי יסוד דוגמת קפיטליזם ופיאודליזם, המושג גלובליזציה מתייחס לרצף הכרונולוגי האנושי כולו. מספר גישות היסטוריות מנסות להגדיר את הגלובליזציה: הגישה הקיצונית, המזכירה מאוד את זו של החוקרים מתחום מדעי החברה, מתארת את הגלובליזציה כהווה מתמשך. לטענת המצדדים בגישה, העידן הגלובלי החל בנקודה רחוקה בעבר. הגישה המתונה רואות את העידן המודרני כחופף את הגלובליזציה, המתאפיינת בכך שהיא תופעה בקנה מידה עולמי; ואילו המחזיקים בגישה הפשרנית יטענו שאי אפשר לדבר על גלובליזציה בלשון יחיד, אלא על גלובליזציות או על תהליך גלובליזטורי, ויתארו גלי גלובליזציה במקום תהליך יחיד.

מגמות מרכזיות בחקר הגלובליזציה

יסודות גישת המערכת העולמית נטועים באמריקה הלטינית. היא מבוססת על מסקנותיהם של חוקרים מצ'ילה, ארגנטינה וברזיל, שהבחינו שמאזן התשלומים של מדינותיהם הופך שלילי יותר ויותר למרות הגידול בייצוא. כך נולד המושג "חילופים בלתי שווים", המתייחס להעברת חומרי גלם תמורת מוצרים מעובדים. החוקרים קבעו שככל שכלכלות מייצאות יותר מוצרי יסוד הן מציפות את השוק העולמי, ולכן מחיר המוצרים יורד, והוסיפו את ההבחנה הזו למשוואה הדנה ביחסים בין מרכז לפריפריה. על-פיה גישת המערכת, בעולם לא מתקיימות כלכלות מפותחות וכלכלות מתפתחות שיכולות להתקדם אל השלב הבא. התיאוריה טוענת שישנם שני מסלולים מקבילים שלא ייפגשו לעולם: מחד כלכלות מפותחות ההולכות ומתעצמות, ומהעבר השני כלכלות במצב של חילופין בלתי שווים המוגדרות תת-מתפתחות - שהפערים ביניהן גדלים באופן תמידי.

עמנואל ולרשטיין פיתח את גישת המערכת הקפיטליסטית העולמית, המעמיקה את הרעיונות הקודמים ומתייחסת לשלוש יחידות חברתיות: מרכז, פריפריה וסמי-פריפריה. המרכז נהנה מריכוז הון גדול, קדמה טכנולוגית ועובדים מיומנים המשתכרים שכר גבוה. אלה מאפשרים את קיומו של שוק פנימי המזין, באמצעות מיסוי, מדיניות חזקה וביורוקרטיה אפקטיבית כלפי פנים - ואת זרועות הביטחון כלפי חוץ; לעומת המרכז, במדינות בהן מתקיימת כלכלת פריפריה מרוכז כוח עבודה בלתי מיומן המשתכר בדוחק, וגיוס המיסים בהן נמוך מאוד. במדינות דלות משאבים המשאבים משמשים לתחזוקת מנגנוני ביטחון המדכאים את העובדים, בעוד האליטה מחזקת את קשריה עם המרכז. התוצאה היא חברה הבנויה כפירמידה בעלת קודקוד צר ובסיס רחב, המשתפת פעולה עם חברה הבנויה כמעוין שבמרכזו

מעמד בינוני חזק; בין שתי החברות הראשונות ניתן לזהות את החברה הסמי-פריפריאלית, בה מתקיימים מאפייני המרכז ומאפייני מדינות העולם השלישי גם יחד במינונים שונים. פעמים רבות, הן מתווכות בין המרכז לפריפריה.

חלק מהחוקרים הדוגלים בגישה זו, סבורים שעצם ייסודן של האימפריות האיבריות היווה את יריית הפתיחה לכינון מערכת קפיטליסטית עולמית. באותו זמן פורטוגל שלטה באוקיינוס ההודי וספרד שלטה באוקיינוס האטלנטי ובהמשך באוקיינוס השקט. בהקשר זה יש להזכיר את האסכולה הטוענת שהמערכת הקפיטליסטית החלה עם ההגמוניה ההולנדית והתהוות חברות המניות הראשונות, שהשקיעו במפעל הקולוניאלי מראשית המאה ה-17. מאוחר יותר, עם ירידת ההגמוניה ההולנדית הופיעו ההגמוניה הבריטית של המאה ה-19, ולאחריה ההגמוניה האמריקנית למין שנת 1945.

תופעות הגלובליזציה חולקות ביניהן מכנה משותף של ליברליזם דמוקרטי-פוליטי פנימי, המנוגד לצורות השלטון האבסולוטי: ההולנדים תיעבו את השלטון הספרדי המלוכני; הבריטים העמידו במרכז המדנה את הפרלמטנטריזם בניגוד לדספוטיזם האסיאתי; ואילו ארצות-הברית תמכה בדמוקרטיה בניגוד למשטרים הנאצים, הפאשיסטים והקומוניסטים. בכל תופעות הגלובליזציה קיים יסוד אופטימי של אמונה בקדמה: בהולנד היתה זו הדבקות בהשכלה ובסובלנות, רעיון הקדמה התפתח באנגליה - וגישת המודרניזציה של ארצות-הברית קשורים אף הם באותו רעיון. 

• ד"ר דייגו אולשטיין הוא מרצה בחוג להיסטוריה באונ' העברית  
  

המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. מדור שבועי מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. לכל השיעורים לחצו כאן