לפחות בסלסה תני לגבר להוביל!
זה ריקוד חושני, אבל ללא ספק גם לא שוויוני, שוביניסטי. בשביל שצמד יצליח לרקוד אותו עליהם להבין שחלוקת התפקידים היא כדלהלן: הגבר מוביל בעוד הבחורה... היא מאפשרת לו. ועם צמד שין ושין זה לא בדיוק עבד
אז אצל השכן שלי ואצלי איכשהו יש איזון כלשהו בין שוביניזם ופמיניזם, אנחנו קוראים לזה "שופיניזם". אני למשל יותר אחראית על האוכל (אחרת נאכל רק פיתות עם חומוס וחמוצים), והוא יותר אחראי מדיח (כי אני מסדרת את הכלים בפנים בצורה "מאוד לא יעילה"). אני בוחרת איזה סרטים להוריד, והוא מתקן את המחשב. הוא מטיל וטו לגבי איזה בגדים אני יכולה ללבוש רק במידה שהוא מתלווה אלי, ואני מטילה וטו לגבי מה אסור לו ללבוש בכלל, בעיקר לידי. אולי בגלל האיזון בינינו אנחנו אחלה צוות הווי ובידור גם בענייני סלסה, אם נשים בצד את מספר הפעמים שהוא דרך עלי, או שהסיבובים עשו לי סחרחורת וגרמו תאונה חזיתית בינינו.
נשבעה עוד בגן שלעולם לא תיתן לאף גבר "להחליט עליה"
אצל זוג חברים שלו, הצמד שין ושין (נקרא להם "“שין הוא”" ו”שין היא”"), אין איזון שופיניסטי. "שין היא" נמנית עם הלוחמות הפמיניסטיות האדוקות ביותר. לפעמים נראה שמרוב שהיא בלחץ מהאפשרות ש”שין הוא” יהיה הדומיננטי, היא מנסה ללא הרף להראות שהיא הבוס. סיפרו לי שזה כנראה בא לה מהבית, אמא שלה היתה תמיד האשה הקטנה ששירתה את בעלה ואמרה אמן לכל ציוץ שלו. “שין היא” נשבעה עוד מגיל הגן שלעולם לא תיתן לאף גבר "להחליט עליה". היא תמיד יצאה עם גברים שהרוויחו פחות ממנה, תמיד החזיקה רכב חברה יותר שווה, וההחלטה הזוגית הגדולה ביותר שאי פעם איפשרה למישהו מבני זוגה לעשות היתה לבחור יעד לסופשבוע (בתאריך שהיא קבעה, כמובן).
בתחילת הקשר ביניהם "שין היא" היתה זו שיזמה את השיחות, יזמה את הפגישות, ומאז כל הקשר מתנהל לפי ניצוחה. "שין היא" אפילו שלחה את בן זוגה לכבוד יום הולדתו למכון להסרת שיער מיותר מהגוף.
לפני כמה שבועות יצאנו עם הצמד שין ושין לאיזה בר, והיא סופסוף הסכימה לשתות ולתת לו לנהוג במקומה. לאחר כמה משקאות היא שחררה לאוויר ויכוח פרטי שלהם: “שין היא” רצתה להגשים חלום ישן שלה, ללמוד סלסה, בעוד “שין הוא” סירב בתוקף. שכני ואני לא הסכמנו לנקוט עמדה. בסוף הערב הבטחנו להצטרף אליהם לסדנה קצרה, התנאי שהציב שין הוא להשתתפותו.
"שין הוא” מצא מיליון תירוצים לדחיית האירוע פעם אחר פעם, עד שלבסוף אפילו אני לא הצלחתי לעזור לו למצוא תירוצים. לאחר ש”שין היא” דחקה אותו לקיר הוא קבע תאריך. "שין היא" בחרה את המקום ורשמה את ארבעתנו לסדנה בת שמונה מפגשים.
את שין ושין לא הצחיקו אפילו ההתפלקויות של האחרים, הם היו כל כך עסוקים בלריב מי אשם יותר. "שין היא" טענה שהוא לא יודע להוביל, בעוד "שין הוא" התלונן שהיא לא מוותרת על שליטה ולכן לא מאפשרת לו.
היה שם זוג נוסף שמיד קלטנו עליהם מי הבוס. הבחורה לא הפסיקה לנסות לסובב את הבחור, וזה כל פעם הזדעק שלפחות בסלסה שתיתן לו להוביל... זוג נוסף לא הצליח בהתחלה מפני שהבחור התעקש לעשות את הצעדים של הבחורה.
לקראת סוף הקורס רוב הזוגות הסוררים הצליחו איכשהו להתאפס, גם אם רק עד גבול מסוים. אבל הצמד שלנו המשיך בשלו.
"שין הוא" הפגין חוסר אסרטיביות והססנות
מהצד, נראה כי הקלישאה שאומרת ששני הצדדים אשמים דווקא התאימה למצב. "שין היא" באמת לא איפשרה לו להוביל. מצד שני, "שין הוא" הפגין חוסר אסרטיביות וניסיונות הובלה הססניים ברמה כזו, שגם רקדנית מקצועית לא היתה מצליחה להבין מה הוא רוצה מהחיים שלה.
בתום השיעור האחרון, הצמד שלנו הרגיש מתוסכל, שכן כל אחד בפני עצמו למד לפזז לצלילי הקצב הלטיני, אבל ברגע שעמדו זה מול זו וחברו ידיים כל מי שראה אותם רצה להעביר אותם לזירת היאבקות, רק כדי לראות מה יקרה עכשיו. המדריך הרגיש כל כך לא בנוח עד שלקח את צמד השינים לצד ואמר להם שהוא מוכן להדריך אותם שוב באופן פרטני, ללא תשלום נוסף.
"שין היא" הודיעה שהם פשוט מפסיקים לנסות, היא מרימה ידיים. "שין הוא" שמח, אבל בדרך הביתה נמהלה שמחתו בתחושת החמצה. מעבר לכך שלא אהב לראות את זוגתו עצובה, הפריע לו חוסר האיזון בין הפחד שלה מאיבוד שליטה לבין הפחד שלו מלהפגין שליטה.
כשהגיעו לביתם ”שין היא” היתה שפופה ועייפה מדי מכל המאבק, היא הודיעה שהיא רק רוצה לישון. “שין הוא” הודיע לה בטון אסרטיבי שתחכה חמש דקות ושם דיסק של מוזיקה לטינית. "שין היא" בכלל לא שמה לב, היא הרפתה את כולה בזמן ש"שין הוא" לקח אותה לסיבוב. הפעם הצליחו לבצע את הצעדים הבסיסיים, יחד, והפגינו תיאום מושלם. אמנם זה היה מה שלמדנו כבר בשני השיעורים הראשונים, אבל גם זו התקדמות.
לפנייה לכתב/ת 
