באמא שלהן

לטיפולכם

בין הדמויות שהופיעו בעונה הראשונה של "בטיפול", היתה אחת שאולי לא בלטה, אבל הכילה ניצוץ קשה לפיצוח שלא היה באף אחד ממטופליו של ראובן דגן. רונה דגן - שאותה גילמה טלי רובין הצעירה - היא בתו של אסי דיין, וכהד לעזרה שהגיש אביה הפסיכולוג, היא התנדבה לעזור לנוער במצוקה.

אין ספק, הדיאלוגים בין רובין ודיין צבטו בלב להרבה אבות ובנות שהזדהו, שמחו וכאבו עם הקשר שהשניים הפגינו. למרות שלפעמים היא הייתה עוקצנית ומחוספסת מידי, עם אצבע קלה על מקשי ה- SMS, רונה הייתה מתבגרת אמיתית. כזו שלא ראינו בעניין של זמן, חלומות נעורים או החבר'ה הטובים. הדמות המיוחדת שהיא והאופן שבו השתלבה – או לא - בעולם שמסביבה, מכילה את הפוטנציאל למה שיכול להיות, בפעם הראשונה על מסך טלוויזיה ציוני, סדרת נוער ריאליסטית, מקורית ונוגעת. חוץ מזה, היא גם נורא יפה. (אור ברנע)

איך עושים חשמל?

עד היום לא ברור לי איך הקמפיין של שקע ותקע עבר מתחת לרדאר הקונסרבטיבי של חברת החשמל. איך הצליחו הפרסומאים הערמומיים לשכנע את נציגי החברה להעלות תשדירי שירות עם זוג בובות שקיבלו את השם המפליל שקע ותקע, ומתעקשות שהאיש מחברת החשמל יתן להם את המפתח לארון כדי שיוכלו להתחבא בו? את הסוד הזה יקח משרד הפרסום איתו לקבר. אבל זאת לא תהיה הפעם הראשונה שהדברים הטובים יגיעו דווקא ממקום לא צפוי. לא הספקתי למצמץ ותקע ושקע הפכו לסוג של קאלט קטן. וכמו תמיד בתעשייה, אף פעם לא מאוחר מידי להגדיל בשקל תשעים.

אני רואה יום ובו שקע ותקע יקבלו סדרה שלמה משלהם. כך נדע איפה הם גרים כשהם לא מסתובבים בגנים ציבוריים או משוטטים בימי כיף במרכז המבקרים של חברת החשמל, נתוודע לשכנה שלהם מלמעלה, הקשישה הנחמדה "סחתיין עליכום", נעמיק בנבכי היחסים ביניהם – הפרידות, הרינונים, האהבות והאכזבות, ונקבל תשובה אחת ולתמיד על השאלה הבוערת: האם שקע ותקע מקבלים חשמל חינם? (סמדר שילוני)

פנינת הקאמפ

בניגוד לעונה השנייה של "האלופה" שביישה את כותביה והביכה את צופייה, העונה הראשונה היתה לא פחות מיצירת מופת לסוגה. עם דיאלוגים שנונים, בדיחות ארסיות ודמויות אקצנטריות - כל מה שלא מצפים לפגוש בטלנובלה - היא מיצבה עצמה כקאלט. שתי הדמויות הקיצוניות וההזויות ביותר היו ללא ספק דמיותיהן של טובה ומילי, הספרית התחמנית-נקמנית-רכושנית ובתה החרמנית-קנאית-חרדתית.

שתיהן ביחד שלטו היטב בתורת המיניפולציה והביאו את הקשר הטעון בין אם ובת לשיאי גיחוך. למרות היותן דמויות משנה סהרוריות הן גנבו את הפוקוס מרוב כוכבי הסדרה. תוכנית שלמה שתתמקד בחיי המספרה, כשטובה ובתה מתעללות בלקוחות ובשאר העובדים, ובעיקר אחת בשנייה, יכולה להפוך לסיטקום היסטרי לחלוטין. תזרקו פנימה את אלונה הקוקסינל וקיבלתם פנינה קאמפית וחד פעמית (אור אלתרמן).

האפי האפי ג'וי

לכאורה מדובר במובן מאליו – סדרת בת לברוריה פסקל (אוולין הגואל), מ"פיק אפ". אבל למעשה - היכן המעשה?? כבר יותר משנתיים שאנחנו מחכים, ובארץ לא הנצה סדרת מופת בכיכובה של הפרסרית המתבגרת ואימה הטורדנית, ורק הגיחה לטובת גופים מסחריים שזה לא המקום לפרט. "פיק אפ" כבר הגיעה לפרק 95 בשידור החוזר בערוץ 10 וברוריה עדיין כלואה ב-2005. הגיעה אם כך השעה

שהכלבה דוברת העברית המאונגלזת תזכה לסדרה משלה. אפשר שתהיה זאת אותה סדרה כמעט, רק שהפעם היא תשורטט כקומדיה פר אקסלנס, ולא כסבונייה מקולקלת.

יושמטו ממנה הקלוז אפים על פניה החמוצות של בר רפאלי, ויוכפלו בה הפיק-אפים עם ברוריה והגיגיה. לצד ברוריה, שתמשיך לעבוד בטראנס, תתייצב כתמיד אמה (רבקה מיכאלי), שחלומה הוא התעשרות במחשכים.

אמו של הדייל גיל ענתבי (אביב אלוש), בגילומה הרב פעמי של מרגול, תקבל תפקיד מורחב כשכנה מלמעלה של ברוריה. היא תהיה כמובן, צ'ילבתה המושבעת, ותנסה לקדם את בנה על חשבונה של פסקל. עד מהרה יווצר בסדרה מרובע אהבהבים שיכלול את ברוריה, ששי קשת (שמוזמן להישאר יחד עם האופר שלו, לינג), מרגול וצביקה פיק, בחלטורת טרום כוכב נולד 6. שירה זוגתו, אגב, ראויה לסדרת ספין משל עצמה. ג'וי והאפינס! (מירב קריסטל)

הנחה תקשורתית ידועה גורסת שאת הדברים הנועזים באמת, הפרועים באמת, יכולות להגיד רק דמויות אנימציה או בובות. שימו בפיהם את הטקסט הכי לא פוליטיקלי קורקט - וזה איכשהו יעבור. היו דרושים שחקני קרטון סאות'פארקיים כדי להוציא את טום קרוז משלוותו, פשוט כי אף אחד אחר לא העז לחבוט בו כך. אנחנו, מדינה שמשוועת לסאטירה, קיבלנו את "החרצופים" ואת "מ.ק. 22" שסימנה את הכיוון הנכון. מאז - שממה.

אבל אולי לא חייבים שחקני דמה אם כבר יש את הדבר האמיתי? דוויאלה ורננה, צמד הלהגניות החרמניות שצמחו בתוכנית הרדיו של שי ודרור והשתחלו גם לקרקס הטלוויזיוני שלהם, ורק מחכות שמישהו (רצוי גָנַאי, או שלושה) יגאל אותן מהפינה הלחלוטין בלתי מספקת שלהן ויתן להן תוכנית משלהן. לייט נייט, טוק שואו, או סתם לשבת על הספסל בגינה ולהעביר חצי שעה בדיאלוג רווי קללות וסיפורי זימה, ומפעם לפעם, כשנגמר להן מההשמצות ההדדיות, ישגרו איזה חץ מורעל לגיבורי היום' ממילא אף אחד לא ישמע. ואם נמאס הן תמיד יכולות לירות זו בזו, ולחזור למחרת לשבת על אותו ספסל כאילו לא ארע דבר. ב"סאות'פארק" זה עובד (איתי קרני)

תנו לו בקוזילביץ'

הרבה לפני היות האיצ'ה, שניסה לעברת את הקסם הארצ'י בנקרי, קם פה הדבר האמיתי, וקראו לו קוזילביץ'. הוא היה בסך הכל דמות משנה בסיטקום הישראלי הכי מצליח של כל הזמנים (לך תתחרה ברייטינג של הערוץ היחיד), אבל בכל פעם שהוא צץ על המסך, אי אפשר היה להתחרות בו. שמוליק סגל גילם את יו"ר ועד

 הבית, היקה הגזען, החשדן והגלותי, בחן וקסם ששריינו לו מקום טוב ביציע של הלקסיקון, איפה שהוא בין טוביה החולב לסאלח שבתי.

"אף ערבי לא יתחתן עם קוזילביץ'!" או הרפליקה הנצחית שלו "ה-עט!" היוו אנטיתזה נצחית לישראליות המופגנת של הדמויות האחרות, אבל תארו לעצמכם את קוזילביץ' דווקא כסוג של תחקירן נועז, שיוצא לרחוב כדי להגן עלינו, האזרחים הקטנים, מפני העומדים עלינו לכלותינו, מיני רעות כמו כוחות הרשע, השחיתויות וגשמים שלא במועדם. אבל זאת רק פנטזיה, כי למרבה הצער שמוליק סגל הלך לעולם שכולו טוב ולקח איתו את קוזילביץ', מה שהופך אותו לזן נכחד, ואותנו ליתומים מקוזילביץ', אנשים מבולבלים ותועי דרך, שכבר לא ילמדו לעולם איך שומרים על העט (ynet)

הכל אודות אמא

הן בדרך כלל באות לעשות תפקיד קטן ולגלם את האמא של הכוכב האמיתי של הסדרה, מישהי שיש לה זכות קיום רק בגלל שילדה לפני כמה שנים את אפרת בוימוולד למשל. אבל כשהן באמת טובות, כשהן נוגעות ללב באמת, הן הופכות להיות האמהות של כולנו, מאלה שאתה לא יכול לשמוע את קולן הסדוק בטלפון מקוננות על המחשב שלא נדלק או הטלוויזיה שפתאום יש בה שלג, אבל בסופו של דבר אתה גם לא יכול בלעדיהן.

וכמו בחיים גם בטלוויזיה מגיע לכל האמהות הנהדרות האלה הרבה יותר ממה שילדיהן, החלאות בדרך-כלל, מעניקים להם: לחנה לסלאו מהעונה הראשונה של "השיר שלנו", לשוש עטרי מ"הכל דבש", לתיקי דיין מ"אמא'לה" ולשולה חן ונירה רבינוביץ' מ"פלורנטין". לכולן, לכל אמא ואמא, מגיעה סדרת בת משלה, שבה היא

 לא תתפקד רק על תקן אמא של, ויהיה לה כל מה שקשה לנו להאמין שיש לאמהות שלנו: חיים ורצונות ואכזבות ואהבות. וכן, אולי גם ילדים.

ואם צריך לבחור מנצחת, אז במלחמה הזו, מלחמת האמהות הקשה, הנואשת, יש אחת שלוקחת את כולן בהליכה, אישה גדולה מהחיים שיש חושים רק לה: פאולינה פיק, אמא של צביקה, היא האמא המוצדקת מכולן, היחידה עד כה שהצליחה לגדל כוכב פופ ועדיין לדבר פולניות שוטפת. היא-היא המאסטרו האמיתית (שחר מגן).

עיתונאי קטן שלי

אין לי קשר לנתן נתנזון. שום קירבה משפחתית או מולקולות דם משותפות, אבל כשהייתי ילדה ו"בלי סודות" הייתה הדרך העיקרית לדעת איך לקרוא את זה, הערצתי את עיתונאיש ולא בכדי הלכתי בדרכו. עכשיו, אחרי שחני נחמיאס נכנסה כשופטת לריאליטי של "גריז" וחנן גולדבלט למעצר בית, הגיע בהחלט הזמן לאוורר את האוברול המטונף בכתמי צבע ולהחזיר לו את דקות התהילה על גבי לוח המודעות.

הוא לא יהיה "בולדוג" או "בולדוזר", לא יכריח אותנו להגות נכון את המילים, תוכנית התחקירים של עיתונאיש המשודרג, תעקוב אחר דמויות עבר שפגו מהעולם וגורלם לא נודע, בהשוואה לאייקונים בני זמננו. על הדרך ידגים מושגים מעולם התקשורת, כדוגמת חמשת המ"מים שחייבים לשבץ בכל ידיעה, אתיקה מקצועית והצלבת מקורות. האייטם הראשון במעלה יהיה החיפוש אחרי מה קרה לחברו לימי הזוהר, גוש הפלסטלינה הידוע בשם אלפי ואיך זה קשור שהיום כולם רוצים להיות מייקל לואיס.

במילים אחרות, למה עדיף היום קוביות בבטן מאשר להיות צ'אבי, איך נכנסים לגלי צה"ל וכיצד חשיפת יתר יכולה לגמור לך את הקריירה (קרן נתנזון)

אופניק הולך איתי

היתה סיבה טובה לזה שמוישה אופניק הוא הבובה היחידה ששרדה את כל הגרסאות של "רחוב סומסום", ומצאה את עצמה גם בזו הנוכחית. אופניק הוא אמנם בובה רטננית שהטינופת היא נר לרגליה, אבל עם הכריזמה שלו אי אפשר להתווכח. כן, מוישה אופניק הוא הדבר הכי קרוב לרוק סטאר ש"רחוב סומסום" יכולה להציע - נונקונפורמיסט, חתיכת אגוצנטריסט ואידיאולוג אמיתי. בחור טוב שאפשר לסמוך עליו שיהרוס חדר במלון יוקרה אם תכניסו אותו לאחד, ומצד שני כשמסתכלים לו בעיניים יודעים שכל מילה שלו היא אמת. פוליטיקלי קורקט? היה. קראו לו קיפי והוא נכחד.

אז כמו שיום אחד אופניק הגיע לרחוב בטרנטה כחולה, ובהמשך עבר לפח זבל ירוק, אין מניעה שהעתיד צופן עבורו מגורים הרבה יותר אטרקטיביים. מתקן מחזור בקבוקים, פארק חירייה המתחדש, יו ניים איט. רק תנו לנו עוד מהאדום המרטן הזה, שכל שעות המסך הקטן לא ישביעו את רעבונו ורעבוננו. אלוהים יודע שזה עבד בשביל ה"בורגנים" (סמדר שילוני)