לדרוזים יש אהבה והיא תנצח
חברים יקרים, זה כבר מאוחר מדי ואנחנו - הישראלים והדרוזים - כבר תאומים סיאמיים ולא נסתפק באלוף בצה"ל ויום אחד יהיה לנו גם רמטכ"ל. תשובה לרב שמואל אליהו ולכל מי שרוצה לעצור את ההשתלבות שלנו במדינה
חברים יקרים, זה מאוחר מדי לאלה שעדיין מנסים להפריד את הדרוזים מהיהודים בישראל. מערכת היחסים כבר העמיקה כל כך עד כדי הפיכת ישראל לגוף אחד של תאומים סיאמים מהסוג שכל ניסיון הפרדה ביניהם יביא עליהם כליה. יותר מזה, היום שבו יפרדו דרוזים מיהודים בארץ הזאת יהיה היום ששניהם יחדיו יעלו על ספינות וינופפו לשלום למולדת.
הדרוזים הם "היהודים" של ישראל, עם שאוכל ושותה אינטגרציה. תן להם להשתלב והם ינסו כל ערוץ להתקדם ולתרום, כמאמר השיר האמריקני "אם תסגרו את הדלת הם יבואו דרך החלון ואם תסגרו את החלון הם יכנסו דרך הסדקים שברצפה".
בכל מערכות המדינה משולבים כיום דרוזים, זה התחיל בצבא והתרחב לכל משרדי הממשלה ואף הגיע למערכות הרגישות ביותר במדינה. אמת יש לומר שיש דיונים שכותב שורות אלה השתתף בהם או מסמכים שהוא קרא שלאחר מכן הוא צבט את עצמו כלא מאמין. ברגעים אלה אני שואל את עצמי אם במדינה דרוזית הייתי נותן אימון כזה ביהודים.
אז התשובה אגב היא כן, היא לא תשובה רגשנית או כזו שמנסה למצוא חן. המחקר ההיסטורי של ארץ ישראל מראה שבמרבית המקרים בהם שרדו קהילות יהודיות באזורים כפריים, היו אלה בישובים דרוזים. לאן אתם חושבים ברחו מנהיגי היישוב ב"שבת השחורה" כשרשויות המנדט ביקשו לעוצרם, אכן לעוספיה.
יש יהודים בישראל ולשמחתי הם מעטים ביותר שעדיין מנסים לחשוף את ה"סוד האפל" של הדרוזים. לפעמים אני מבין לליבם, אחרי ככלות הכל איפה בהיסטוריה היהודית נמצא עם כמו זה הדרוזי שלא רק שחי בשלום עם היהודים אלא הקריב מאות חללים ואלפי פצועים כדי להגן עליהם. לטובת המסכנים האלה שפחדיהם הפנימיים, קנאתם ושנאתם בילבלו את שיקול דעתם אני הולך לחשוף כאן את הסוד הגדול של יחס הדרוזים למדינה.
"חיה ותן לחיות" זה מה שקסם לסבי כאשר הוא פגש יהודים לראשונה בשנות השלושים. הוא הרגיש שפגש עם בעל נפש תואמת לעדתו, עם שנרדף רבות אך נשאר בו כבוד ופתיחות לאחר. אבי כבר התרגש מהצניעות של המנהיגות כשהוזמן לכוס תה בחדרו של יגאל אלון בקיבוץ. הדרוזים כולם התפעלו מהאומץ וההקרבה למען המולדת של משה דיין שערב קום המדינה ויום לאחר מות אחיו זוריק בקרב עם מתנדבים סורים דרוזים הוא יזם עימם פגישה ושיכנע אותם שהיהודים אינם אוייב אלא ידיד.
כשישראלים נקלעים להרצאות שלי כדיפלומט ישראלי מעבר לים הם מתפעלים מהפלא הזה והם לא מתאפקים (כרגיל) ושואלים אותי איך יכול להיות שדרוזי אוהב את המדינה כל כך. חלקם בעצם רוצים לשאול אם אהבה זו תלויה בדבר, התשובה היא שלא. הדרוזים הם פשוט בני חסד (זה התואר שדבק בהם במזרח התיכון) והם תמיד יזכרו שבמשך ארבע מאות שנה היו איכרים לוחמים בארץ הזאת, זרעו כדי לאכול ונלחמו כדי לשרוד ומי שגאל אותם מהחיים ההם היו יהודים.
לכן חברים יקרים זה כבר מאוחר מדי לאלה שרוצים לעצור את ההשתלבות שלנו במדינה. אנחנו לא נסתפק באלוף בצה"ל ויום אחד יהיה לנו רמטכ"ל, לא נסתפק במרצים אלא נהיה ראשי אוניברסיטאות, לא נסתפק ברופאים אלא נהיה מנהלי בתי חולים ואפילו לא נסתפק בנשיא למספר שעות ויום אחד יהיה לנו נשיא, כן נשיא דרוזי של מדינת היהודים.
הכותב מכהן כקונסול ישראל באטלנטה ולשעבר שגריר ישראל באקוודור, תושב עוספיה ודוקטורנט בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה.
לפנייה לכתב/ת 
