בלי לדעת לאן

מה משותף למו"ל בוליביאני, גורו הינדי, ראש שבט אפריקני וסטף ורטהיימר? כולם יהודים ילידי גרמניה ואוסטריה שנולדו בין השנים 1914-1928, אשר עוד בצעירותם, בשנות ה-30 המוקדמות, התנתקה מהם מולדתם והכריזה עליהם כלא-גרמנים. כעבור מספר שנים נפלטו לארצות שונות, איש איש וסיפורו, נושאים עמם מטען חלקי בלבד מהמורשת רבת השכבות של יהדות גרמניה.

הנרי קיסינג'ר, רות וסטהיימר, טדי קולק ורבים אחרים נמנים על הדור הזה. רובם לא היו דתיים, לא זכו לחינוך יהודי. סערת חילופי המשטר בגרמניה, על כל המשתמע מכך, היתה מהלומה קשה להוריהם, שבנפשם עדיין פיעמה רוח גרמנית אחרת, גאה.

בניהם של יהודי גרמניה, אלה שהתבגרו בשנות עלייתו של היטלר לשלטון, זכו לתפריט תרבותי שונה לגמרי מהוריהם. הם היו יקים קלאסיים בחינוך, בנימוס, אבל עבורם, גרמניה כבר לא היתה מולדת אהובה, אלא מקום שמבקש להקיא אותם מתוכו. זאב לקויר, אחד מאותם נערים, מכנה את שכבת הגיל הזאת הדור האבוד.

זאב לקויר. הדור האבוד

בספרו "דור אקסודוס" מביא לקויר את סיפורם של אותם צעירים בפזורות השונות, אשר שבו בעל כורחם למקורות שהוריהם והורי הוריהם דאגו כל כך להצניע – הם הפכו גם יהודים וגם נודדים.

לא מתלוננים על גורלם

לקויר עומד בראש ועידת המחקר של המרכז ללימודים אסטרטגים ובינלאומים בוושינגטון והוא עורך ראשי של אנציקלופדיית השואה. הוא התגורר בישראל ובבריטניה וכעת התמקם בארצות הברית. "בניגוד לרוב יהודי פולין שזהותם היהודית היתה מפותחת", הוא אומר, "אנחנו נותרנו בלי זהות. אבל זה גם עזר לבני הדור הצעיר להסתגל מהר למצבים חדשים. להורים שלנו היה מעמד חברתי בארץ מולדתם, היה להם כסף".

"ההבדל ביני ובין הורי", אומר לקויר, "הוא שאני לא הרגשתי שאני גרמני. אחרי 1933, אפילו הצעירים ביותר שלא הבינו כלום בפוליטיקה, ידעו שהעתיד שלהם לא בארץ הזאת. ברור היה לנו שגורלנו נמצא באמריקה או באנגליה או בישראל, המולדת החדשה, ועבור ההורים של רבים מאיתנו זאת היתה מחשבה בלתי נתפסת".

"מה שגרם לי לכתוב את הספר", אומר לקויר, "היא העובדה שהכרתי המון אנשים מהדור הזה ולא היה ברור לי באיזו מידה הם הצליחו. רבע מהדור הזה נשאר באירופה ונרצח, אחרים, המזל לא שיחק להם והם נקלעו לשנחאי ובוליביה, מקומות שאי אפשר היה להישאר שם או להתקדם, או ללמוד. זה דור שאיבד את כל השורשים שלו וצריך היה לעזוב את המולדת.

"גיליתי שהדור הזה לא היה יותר מוכשר מהדור שלפניו או אחריו, אבל הוא היה שונה, משום העובדה שזרקו אותו למים והיה עליו או לשרוד או לטבוע. לא היתה רשת הצלה, לא היו קרובים שיכלו לעזור, הלחץ היה גדול".

מה גילית לגבי בני הדור הזה בארץ?

"בכל מקום שהגיעו לא קיבלו אותם בסבר פנים נאות. היתה איבה ותחושה של 'מי צריך אתכם'. כשהגיעו לבית הספר קראו להם נאצים. מנהיגי היישוב אמרו 'איזה חומר אנושי ירוד', כי לא היתה להם שפה ולא יהדות וכינו אותם מוגי לב. אולם כעבור מספר שנים, אותם אנשים היו בין אלופי צה"ל, בר לב למשל, בא מווינה. היתה להם דומיננטיות בדור הראשון של משרד החוץ - חצי מהשגרירים היו ממוצא גרמני ואוסטרי צ'כי, הם הפכו למנכ"לים. נכון שלא כל הדור היו גאונים וקדושים, אבל אחוז אלה שהצליחו היה גבוה מאוד".

במה הם היו שונים מהייקים שכבר היו כאן, בני העלייה הרביעית ואחרים?

"אלה היו קשורים יותר לגרמניה בתרבות שלהם ובעיסוקים שלהם. רבים מהשופטים, למשל, היו מהדור הקודם. בני הדור שלי לא הספיקו ללמוד משפטים בגרמניה, ובטח שלא רפואה".

היה גילוי בספר שהפתיע אותך?

"הייתי מופתע לאיזה כיוונים שונים ומשונים האנשים התפתחו. פעמים רבות זה היה עניין של מקרה. אחד הפך לראש שבט באפריקה . אחר לראש מנזר בסרי לנקה ואחר לראש המודיעין המזרח גרמני. הפתיע אותי שנער שהגיע לשנחאי בגיל 15-16 ולא יכול ללמוד בה, הפך כעבור 25 שנה לשר הכספים בממשלה האמריקאית. 'איך?' שאלתי את עצמי.

"היה לי חבר טוב שהגיע לבוליביה בלי פרוטה ולא ידע ספרדית. הוא הקים רשת חנויות הספרים באותה ארץ, הפך למו"ל של האנציקלופדיה הבוליביאנית והוא כל כך מפורסם, שהתמונה שלו מופיעה על בול. רוב בני הדור הזה לא התלוננו על גורלם. עם זאת, יש תמיד סכנה כשמתרכזים בקיסינג'ר ובוורטהיימר, לא כולם היו סיפורי הצלחה. ברכט אמר שרואים אלה שהולכים באור, לא רואים את אלה שהולכים בחושך. מזניחים את סיפורי הסבל והתסכול וגם על אלה צריך לכתוב. ואלה סיפורים מעניינים".

הספר ראה אור גם בארצות הברית. איך הוא התקבל שם?

"שמי די ידוע ובדרך כלל לא היה לי קושי למצוא מו"ל. אבל כאן, היו היסוסים. את מי זה מעניין ומי יקרא את זה, כך שהספר הופיע בהוצאה של אוניברסיטה. וגם שם, זה היה מפני שחבר שלי מההוצאה עשה לי טובה וחשבנו שכמה מאות אנשים יקראו את זה. הספר הופיע, וארבעת מועדוני הספרים הכי גדולים באמריקה כולל Book of the Month, הכניסו אותו לרשימות שלהם. אף פעם לא מכרו בהוצאה הזאת כל כך הרבה עותקים.

"רוב הקונים היו יהודים, אבל גם בעולם האקדמי מאוד מתעניינים בשאלה מה זה בכלל דור, מה מבדיל בין דור אחד לדור שני וכמה זה חשוב בכלל, וגם עניין המרד בהורים. זה לא עניין רק את היהודים, אלא גם אחרים".

אתה לא הספקת למרוד בהורים.

"זה טבעי שיש מרד והתנכרות, אבל אני לא הספקתי למרוד. היו לנו צרות אחרות".

אתה יליד גרמניה, ישראלי שחי שנים רבות בחו"ל. בסופו של יום - אזרח של איזו מדינה אתה?

"לבי במזרח והדרכון שלי במערב".