סקירה: משחק הפעולה Medal of Honor - Airborne
ב-Medal of Honor: Airborne נלחמים (בפעם המי יודע כמה) על רקע מלחמת העולם השניה, אך מזווית קצת שונה - מנקודת מבטם של הכוחות המוצנחים. אז מה נשתנה במלחמה ההיא? לא מעט
Medal of Honor: Airborne הוא משחק ירי בגוף ראשון שמתרחש על רקע מלחמת העולם השניה. נשמע מוכר? זה בדיוק מה שאנחנו חשבנו. אך למרות שבשנים האחרונות מילאו סדרות Medal of Honor, Call of duty ו-Brothers In Arms את מדפי החנויות, Airborne מצליח לחדש ולשפר את הנוסחה המצליחה.
זווית חדשה למלחמה
עיקר החידושים של המשחק נובעים מההבדל היסודי בעלילה שלו לעומת משחקים אחרים מסוגו. הדמות בה השחקן שולט היא לא לוחם חי"ר, אלא צנחן. כל אחת משש המשימות במשחק היא בעצם מפה פתוחה, או "שלב", ובתחילת כל שלב השחקן מנווט את צניחתו ובוחר לאן בשלב להיכנס ובאיזה יעדים (Objectives) לטפל קודם.
המפות מגוונות למדי יחסית לרקע ההיסטורי, ומתרחשות בערים כבושות, אתרים ארכיאולוגיים מבוצרים, מחנות אויב, ואפילו מגדל שמירה ענק ומבוצר היטב של הנאצים.
לדוגמה, בשלב הראשון של המשחק, שמתרחש על רקע "מבצע האסקי", ארבעת היעדים הראשונים במשימה הם לפוצץ ארבעה תותחים נגד מטוסים שמפוזרים ברחבי המפה. בתחילת השלב בחרנו לחסל את התותח שממוקם על גבעה מחוץ לעיר. אז צנחנו על החומה שלידו והתחלנו לצלוף בנאצים המבוצרים.
אחרי שצלף מהצד השני חיסל אותנו עם ירייה מדויקת לראש, חזרנו לחיים באוויר, עם מצנח פתוח, חופשיים לבחור נקודת גישה חדשה למטרה. למקרה שאתם תוהים- כשתכבשו יעד, המשחק ישמר ולא תצטרכו לכבוש אותו שוב, וזו בעצם צורת השמירה היחידה במשחק, מה שקצת מעצבן שחקנים שאוהבים לשמור לעתים קרובות יותר.
המלחמה מעולם לא היתה יפה כל כך
Airborne אמנם לא יפה כמו Crysis או UT3 החדשים, אבל הוא בהחלט דוחף עד גבול היכולת את הגרפיקה של הדור הקודם. המפות מפורטות ומרשימות, האפקטים משכנעים וריאליסטיים, הנשקים נותנים תחושה אמיתית ואותנטית. פשוט תענוג מהבחינה הזו.
הצד הטכני של המשחק מלוטש כמו הגרפיקה, ובכל עשרות שעות המשחק שלנו בו, הוא לא התרסק או קפא אפילו פעם אחת. אמנם לא תוכלו להריץ אותו על ההגדרות הגבוהות ביותר, אם אין ברשותכם מחשב דו ליבתי מהיר וכרטיס מסך חזק, אבל גם בהגדרות נמוכות יותר הוא נראה ומרגיש טוב.
הסאונד של המשחק קצת חלש, ובעוד הפיצוצים, קולות הירי והתנועה מאוד מדויקים ומרשימים, הדיבוב והמוסיקה ברקע בינוניים ולפעמים אפילו מעצבנים. לא נורא, יותר חשוב לשמוע איפה נחת הרימון שזרקו עלינו מאשר ליהנות ממוסיקת הרקע.
חיילים מכורים להשגים
המערכה לשחקן יחיד מספקת שש משימות שמתרחשות בין השאר ב"מבצע נפטון" (הפלישה לנורמנדי), מבצע "Market Garden" המפורסם ואפילו כיבוש גרמניה עצמה, ואורך משחק כולל של משהו כמו עשר שעות ברמה הקשה ביותר.
אך לצנחנים יש מחויבות למצוינות. לסיים את המשימה זה לא הכל, ו- Airborne מציג בסוף כל שלב, לצד סטטיסטיקות הירי המפורטות, סדרת הישגים מיוחדים ומדליות שאפשר להרוויח עם ביצועים יוצאים מן הכלל. לדוגמה, לא למות אפילו פעם אחת במהלך משימה שלמה. כמו כן, דירוג של בין כוכב אחד לחמישה מעיד על היעילות שלכם ורמת הלוחמה שהצגתם.
חידוש מעניין נוסף הוא "נסיון הנשק". ככל שתהרגו יותר אויבים ברצף עם אותו הנשק, הלוחם שלכם יצבור נסיון ויקבל שיפורים לנשק בכל פעם שהמד יתמלא. קל הרבה יותר להילחם עם מחסנית גדולה יותר או עם כוונת צלפים על הנשק, וממש כיף להרוויח את השיפורים האלה.
שחקנים שרוצים לצבור את כל הרמות, עם כל הנשקים, ולהשיג את כל המדליות ימצאו את עצמם משחקים שוב שלבים, ומשתמשים רק באקדח או ברימונים, מה שהופך משחק חוזר למאתגר ומחדש.
לא טוב היות הצנחן לבדו
אולי החיסרון הגדול ביותר של המשחק הוא ריבוי המשתתפים העלוב שלו. כנראה שב-EA לא מצליחים להבין, אפילו היום, ששחקנים רוצים לשחק עם חברים שלהם, ולא רק עם המחשב שלהם.
לא רק שיש רק שלושה מצבי משחק בלבד - שליטה בנקודות ושני סוגים של קרב קבוצות - אלא שגם השרתים מוזנחים לגמרי, ורובם יושבים בצד השני של האוקיינוס עם עיכוב (lag) שלא מאפשר משחק.
השורה התחתונה
לא ציפיתי לזה, והופתעתי לטובה. Medal of Honor: Airborne הוא משחק נקי, מהוקצע ומאתגר, שנותן למשחקיות המוכרת על רקע מלחמת העולם השניה כמה טוויסטים מעניינים, וגם מתיחת פנים רצינית מאוד. אני אסתכן ואומר שמעולם לא שיחקתי FPS על רקע מלחמת העולם השניה שהיה כיפי כמו המשחק הזה.
מצד שני, המשחק לא מחדש כמעט כלום בנוסחה הקבועה: חסל נאצים, הטמן מטעני נפץ, כבוש בסיסים... בדיוק מה שהתרגלנו אליו בכל המשחקים הקודמים בסדרות Medal of Honor ו- Call of Duty. כמו כן, המערכה לשחקן יחיד קצרה מאוד, ועל רמת הקושי הגבוהה ביותר, שהיא אכן מאוד מאתגרת, היא תספק אולי עשר שעות משחק.
Medal of honor: Airborne הוא משחק חובה למי שאוהב את הז'אנר ורוצה עוד. אלמלא היו כל כך הרבה משחקים אחרים דומים לו, ואם משחקי מלחמת העולם השניה היו עדיין בשיא האופנה כמו לפני שנתיים, כנראה שהוא גם היה מקבל הרבה יותר כבוד.
אם אתם חובבי פעולה, אתם לא תתאכזבו מהמשחק הזה - ואנחנו באופן אישי חוזרים לשחק בו עד שכל המדליות יהיו שלנו.
הטוב: מלחמת העולם השניה מעולם לא נראתה טוב כל כך ב-FPS, משחקיות נקיה, מדויקת, מאתגרת, אין אפילו רמזים לבעיות טכניות, משחקיות הצניחה חדשנית ומעניינת, מערכת הניסיון והשיפורים לכלי הנשק מגניבה.
הרע: עלילה שעברנו כבר שלושים פעמים, נקודות השמירה לפעמים רחוקות מאוד אחת מהשניה, לא כיף ברמת הקושי הגבוהה ביותר, עשרה סוגים של אויבים בלבד, מערכה לשחקן יחיד שמחזיקה, במקרה הטוב ביותר, 10 שעות, משחק מרובה משתתפים עלוב ולא מושקע.
והבאסה: שזה לא ה-FPS הראשון (או העשירי) על רקע מלחמת העולם השניה.
