שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    פרנקלי מיי ביר
    קיפניס יצא ל־Frankie כדי להוכיח שיש חיי לילה בחיפה. אבל נראה אותו מוכיח שיש שם חיי יום

    סצנת חיי הלילה בחיפה - למרות כמה מקומות מרשימים שעובדים לא רע, ומוסדות ותיקים כמו "מעיין הבירה" ו"הסנדק" - קצת מדשדשת. במיוחד בכל מה שנוגע לאפטר־האוורס, אותן שעות שמיועדות לא למי שלא יכול לישון בלי כמה לגימות, אלא למי שלא יכול (או רוצה) לישון.

     

    לפני כמה חודשים שתיתי ב"קלמנ'ס" בעיר, ואחרי שהמלצרית סיימה להפוך את אחרוני הכיסאות יצאתי לסיבוב עם הבעלים, קלמן. השעה היתה בערך שתיים בלילה: לא מוקדם, אבל בשום אופן לא מאוחר מדי. ובכל זאת, כמעט כל המקומות שעברנו בהם היו לקראת סבב שתייה אחרון. "אתה מבין מה זה להיות בעל בר בחיפה?", מחה קלמן באוזני, "בתל אביב קשה עכשיו למצוא חנייה ליד הברים, ופה כולם כבר הלכו לישון". צחוק הגורל הוא שדווקא ברמן לשעבר של קלמן פתר לפחות חלק מהבעיה של השעות הקטנות בעיר הצפונית הגדולה, ופתח בר בשם Frankie.

     

    המקום מזכיר מעט את כור מחצבתו של בעליו: צר, ארוך ומיועד לכל היותר ל־30 אנשים, למרות שהוא ייראה מלא גם עם עשרה על הבר ועוד כמה בשולחנות מסביב. יחד עם זה הוא משדר איכות - מכיסאות הבר המרופדים בעור, דרך מבחר מגוון למדי של אלכוהול איכותי ועד למנות בר שנועדו בעיקר לסייע למבלים למשוך טוב יותר את הדרינק (אל תחמיצו את כריכוני הבשר הקטנים־גדולים).

     

    אני פסעתי אל הפרנקי ממש עם הפתיחה וישר לתוך ההפי־האוור (19:00־21:00), שחביבה על הקהל המבוגר והסולידי. ככל שהערב התקדם הפכה האווירה לצעירה ופרועה יותר, אבל לא נשארתי לראות איך כל הברמנים והמלצריות מהברים האחרים בעיר מגיעים לדרינק של לפנות בוקר. בגיל 38 זה לא רק מהנה להתחכך עם אנשים שצעירים ממך ביותר מעשור, אלא גם מעט מתסכל. אבל אולי טוב שעשיתי כך; גם אחרי ארבע שעות של שתייה אני לא ממש זוכר איך הגעתי הביתה. יכול להיות שזה קשור לעובדה שעצרתי מונית בשדרות מוריה בחיפה ופקדתי על הנהג: "עזריאלי".

     

    Frankie, ליטניס 4, חיפה. לא צריך להזמין מקום מראש, רק לזכור שפתוח כל יום מ־19:00

     

    ציון: 9.5

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים