פינוי-פיצוי? תושבים ביו"ש לא שוללים על הסף

הודעתו אתמול (א') של שר הביטחון, אהוד ברק, כי בקרוב תעלה מפלגתו לדיון את חוק "פינוי-פיצוי" למתנחלים ביהודה ושומרון, אולי הפתיעה רבים בכנסת, אך לא את תושבי יהודה ושומרון. רבים מהם כבר שמעו על היוזמה שתאפשר להם לעבור למקום מגורים בתוך הקו הירוק בתמורה לפיצויים. הדעות על הרעיון חלוקות וחוצות לעיתים בין שכנים ביישובים מעבר לקו הירוק.

בני רז, תושב קרני שומרון, הוא אחד מחברי תנועת "בית אחד", המנסה לקדם את רעיון "פינוי פיצוי" בשנתיים האחרונות.

רז קיבל בברכה את הרעיון שאליו הצטרף היום גם השר ברק: "זו החלטה נכונה ואין דרך אחרת. יש רבים שרוצים להתפנות מרצון. אנחנו לא רוצים כסף, אלא בית תמורת בית".

לדברי רז, עוד בטרם בוצעה ההתנתקות מרצועת עזה, הגיע למסקנה כי תם זמנם של המתיישבים בשומרון וביהודה. בניית גדר ההפרדה, הוא מודה, סתמה את הגולל על היישובים מעבר לקו הירוק. 

"הגעתי מקרני שומרון אחרי 25 שנים בקיבוץ אשדות יעקב בגלל שאיפה לאיכות חיים", הוא מספר. "הייתה תקופה של אופוריה. אבל עכשיו אנחנו מאחורי הגדר, ערך הבית שלנו ירד, הביטחון הוא לא ביטחון וקל לזנב בנו. הגיע הזמן לשים לזה סוף. שבעתי ממלחמות ואני רוצה עתיד טוב לילדיי, ולחיות בשקט ושלווה", אמר רז ל-ynet.

רז חבר למהלך שמובילה תנועת "בית אחד", שעם מייסדיה נמנים ח"כ אבשלום וילן, הקונסול בניו-יורק לשעבר אלון פנקס, ח"כ קולט אביטל, ניצב בדימוס אליק רון וסגנית שר הביטחון לשעבר, דליה רבין. התנועה מעודדת תושבים בשטחים לההביע נכונות להסדר "פינו פיצוי", בדומה לזה שהעלה השר ברק בישיבת הממשלה. רז טוען ש-80 אלף מהתושבים ייענו בחיוב למהלך.

"באתי מתוך אידיאולוגיה. אעשה עוול אם אעזוב"

אך ביהודה ושומרון יש גם רבים שלא מוכנים לשמוע על הרעיון של עזיבה מרצון תמורת סיוע כלכלי נדיב. יעל גורן, תושבת קרני שומרון, עזבה לפני 13 שנה עם משפחתה את ביתה בנתניה, לטובת מה שהיא מכנה 'שליחות אידיאולוגית'. גם היא שמעה על היוזמה לפנותה תמורת פיצוי, אולם היא אינה רואה בכך תועלת. "אני אעשה לעצמי, למשפחתי ולמדינה עוול אם אני אצא מפה", היא טוענת. "ברגע שנתפנה - כל השרון יהיה מופגז, אנחנו מגינים על המדינה".

גורן מודה כי מאז שנבנתה גדר ההפרדה, חלה הרעה במצבם של התושבים שנותרו מחוצה לה. "ערך הדירות ירד בצורה משמעותית, המשפחה כבר לא מגיעה לבקר כמו פעם והמקום לא הכי בטוח", היא מעידה.

"כל פעם שאני מגיעה חזרה הביתה אני אומרת - 'ברוך השם שאני בבית'. אבל לעזוב זה לא הפיתרון וגם בתוך העיר יש סכנות שאורבות. בנוסף, למדנו מניסיונם של תושבי גוש קטיף לשעבר - באיזה מצב נמצאים המפונים. אז מה התועלת בכך?", היא תוהה.

גורן טוענת כי הכסף אינו תחליף לסיבות שבגינן היא עברה עם משפחתה לגור באזור.

"באתי לפה מתוך אידיאולוגיה כי ארץ ישראל מאד חשובה לי", מסכמת גורן. "אני לא מאמינה שאפשר להגיע עם השכנים שלנו להסכם שלום בעתיד ולא מגיע להם שנפנה את נחלת האבות הזו ונמסור אותה להם".

למרות הכל, גורן אינה פוסלת את הפינוי מרצון על הסף, במידה והיוזמה תהפוך לריאלית. "בגלל המשפחה והילדים, יכול להיות שאם היתה מוצעת לי חלופה, אולי הייתי שוקלת את זה", היא אומרת.