שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    התקפת לבו

    לירון לבו, 35, עשה קולנוע אולי יותר מכל שחקן אחר, אבל משום מה לא הפך לכוכב על בארץ. בראיון לוחמני במיוחד הוא נכנס בפפראצי, בתרבות הסלבז, ולקינוח עוקץ את נטלי פורטמן ומתחכך בז'ולייט בינוש. עכשיו נראה אתכם מתעלמים ממנו

     

     

    כמה אנשים אתם מכירים שיכולים לספר לכם איך שיחקו ביליארד עם הבמאי הגאון רומן פולנסקי, ועוד ניצחו אותו? "אחרי שסיפרתי לחבר, הוא אמר: 'מה, אתה מטומטם? מה אתה מנצח את פולנסקי? מה חשבת לעצמך?'", משחזר לירון לבו.

    וזה בעצם הסיפור של לירון לבו, 35. הוא לא מפסיק לשנייה את העשייה הקולנועית שלו בארץ ובעולם, אבל במקום לדהור על ההזדמנות ולהשיג לעצמו הכרה בדמות אייטם פלוס תמונה של השחלת כדורים עם איזה אייקון, נניח פולנסקי, בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" כמו כל סלב ממוצע שעשה את הוליווד, הוא בוחר להחריש.

     

    יצא לך להכיר את הוליווד בתקופה שיצאת עם נטלי פורטמן?

     

    "בתקופה ההיא בעיקר ביליתי והסתובבתי. זה היה חופש, לא סיבוב היכרות עם הוליווד".

     

    את מי יצא לך לפגוש?

     

    "הכרתי בשלום־שלום את דיקפריו, ג'וליה רוברטס, בראד פיט, ג'ניפר אניסטון, פאף דאדי, כאלה".

     

    היה מרגש?

     

    "כולם אותו הדבר. אני יודע שאני נשמע מעפן, אבל זאת התחושה. זה ה־Feel שאני מרגיש שעדיף לי לבוא איתו ליד אנשים כאלה, זה ה־Feel שאני מרגיש שהם היו רוצים שאני אביא איתי גם. למשל במסיבה שבה כולם פלוס מינוס פחות או יותר ברמת הפרסום הזאת ושום פפראצי לא נכנס, אפילו אחד לא. ריק. סבבה. הם עומדים בחוץ אפילו במסיבות הכי מכובדות, טונה צלמים בחוץ והכוכבים באים, עושים את התמונות שלהם ונכנסים פנימה. בפנים יש שני צלמים רשמיים ואחר כך יש זכות וטו לכל האנשים במסיבה על התמונות שלהם. זה הכי רשמי. יש הסכמים, אז הם מרגישים הכי חופשי".

     


    "כל מי שאתה הולך איתה לשמוע מוזיקה היא כבר בת הזוג שלך?". לירון פנוי (צילום דביר כחלון)

     

    אולי זה הג'ט־לג, אולי העובדה שלבו לא נצפה הרבה באירועים יחצניים בארץ, אבל לפני כמה שבועות הוא קיבל המחשה להבדל בין הפפראצי בארץ לאלה שבחו"ל, כשהגיע לאירוע השקת בושם עם בחורה לא מוכרת וחטף ערימה של צלמים מפלישים לפרצוף. לבו ביקש מהם לא לצלם אותו וירד לפזצט"א בניסיון למנוע את זיו פניו מהעדשה. מהתמונות שכן נלקחו באותו האירוע אפשר לקלוט את הזעזוע שנשקף מהפנים של לבו נוכח עזות המצח של הצלמים. אבל לבו, המרואיין החשאי ביותר על הגלובוס, מעדיף לגמד את האירוע: "לא קרה כלום, הכל בסדר", הוא מחייך.

     

    אם היו מבקשים יפה תמונה היית מסכים?

     

    "אני יכול להגיד לך שאני בנאדם זורם באופן כללי. באופן ספציפי תלוי מה, מו".

     

    ואם יצלמו אותך פפראצי ברחוב?

     

    "זה לא מדליק אותי ואני לא מחפש את זה. אבל אם זה מה שמעניין אתכם, בסדר. זה לא תענוג גדול. אני חייל, אני לוחם, הייתי בסיירת מטכ"ל, לומדים איך להתגנב, להתבונן, להתחבא. אני לא מחפש עימותים, זה העיקר. אני יכול להגיד לך שזה לא נעים כשזה הופך להיות פיזי מאוד, כשמישהו בא עם פלאש ממרחק כזה (הוא מסמן מרחק קצר - ס.ש) ואתה לא כל כך מוכן לזה, אז בעיניים זה לא בא טוב, לא משנה מי אתה".

     

    אז אתה והחברה שלך...

     

    "אין לי חברה. מה, כל מי שאתה הולך איתה לשמוע מוזיקה של מאור כהן ופיטר רוט היא כבר בת הזוג שלך? אני פנוי והייתי פנוי גם אז".

     

    באחד הראיונות שלך סיפרת שלפני הרבה שנים פיזרת פרחים מהבית של חברה שלך לבית של אמא שלה.

     

    "אמרתי את זה, אה? (צוחק) גם אמרתי את זה וגם עשיתי את זה. אני יותר שלם עם זה שעשיתי את זה מאשר שאמרתי את זה אחר כך. זה היה בימים של עמק יזרעאל, בגיל 24. עכשיו היא כבר נשואה פלוס שניים".

     

    אז אתה חתיכת רומנטיקן בעצם.

     

    "כן, אבל את זה כבר כתבו עליי, זה לא סקופ".

     

    חסרה לך עכשיו מערכת יחסים?

     

    "כן. תלוי עם מי ומתי. אני מקווה שאני פורח במערכת יחסים".

     

    מה חסר לך?

     

    "הדברים הכי בנאליים, שיהיה שלום".

     

    במערכת יחסים.

     

    "שיהיה שלום".

     

    בשנה וחצי־שנתיים האחרונות לבו לא מפסיק לעבוד. הוא פרץ לתודעה המקומית בשנות ה־90 עם הסדרות "חלומות נעורים" ו"כנפיים", ואפילו זינק לחזית ערוץ 2 עם "אהבה מעבר לפינה", בתפקיד הגיס שמתאהב במירי בוהדנה. אבל היה זה עמוס גיתאי שערך לפני שבע שנים היכרות בינו ובין ההצלחה הבינלאומית בסרט הראשון שלהם יחד, "כיפור". מאז הוא הספיק להשתתף בכמה פרויקטים של הבמאי, כמו "קדמה", "עלילה" (עם רונית אלקבץ) ו"אזור חופשי", שם הכיר את נטלי פורטמן, ובעוד כחודשיים צפוי לעלות הסרט "התנתקות" (עם ז'ולייט בינוש) - כולם סרטים שקצרו את ליטרת ההצלחה שלהם בעיקר מחוץ לגבולות הדיוטי פרי.


    "אני אוהב להיות מעורב בדברים מאפס". לירון נוגע  (צילום: דביר כחלון)

     

    בשנתיים האחרונות לבו עבד על שבעה־שמונה פרויקטים, שרוב הסיכויים שעדיין לא שמעתם עליהם מהסיבה הפשוטה שרובם עדיין לא יצאו לאוויר הממוזג של אולמות הקולנוע בארץ. זה התחיל מ"מינכן" של סטיבן ספילברג, שהיה גם הראשון לצאת ("הוא פתוח להצעות ומוכן להקשיב. כמובן שאם פעמיים אמרת משהו ואמרו לך לסתום את הפה, רוב הסיכויים שתסתום את הפה לכל ההפקה אחר כך"), והמשיך - לא בהכרח בסדר הזה - בסרט קצר שעשה עם ארז תדמור וגיא נתיב ("אופסייד"), שגם זכה במקום הראשון וב־250 אלף דולר בפסטיבל סרטים קצרים במנהטן. הכסף הגיע בדיוק בזמן כדי לתקצב את הפיצ'ר שעשה לבו עם אותם תדמור ונתיב, שנקרא "זרים", צולם רובו במהלך המונדיאל בגרמניה וזכה ממש לאחרונה בכרטיס כניסה לפסטיבל סאנדאנס היוקרתי.

     

    תוסיפו לזה שני סרטים של חיים בוזגלו, "כבוד" ("לא ברור מתי הוא ייצא כי בוזגלו עורך במקביל כמה סרטים") ו"סשן", שבו משחקת גם בר רפאלי ("היא משחקת סבבה לגמרי"). חכו, יש עוד. תפקיד ב"האי" (ערוץ הילדים של HOT), תפקיד אורח בסדרה "פרשת השבוע", תפקיד קומי ראשי בסרטם של הבמאים עמנואל נקש וסטפן בלאיש "חומר למחשבה" (בוזגלו אחד ממפיקיו), שבו הוא מגלם קיבוצניק שמאוהב ביצאנית ("אפילו אורי קליין מ'הארץ' נתן לי קומפלימנטים, אמר שהיה לי משחק אנרגטי ומשוחרר. ואני עוקב אחריו, הוא לא מרבה בקומפלימנטים לשחקנים"). אבל בראש הטבלה ניצבת גולת הכותרת, תפקיד ראשי ב"התנתקות" של גיתאי, לצידה של בינוש. הדרך אל ה"התנתקות" לא היתה קלה: לפי הפרסומים, התפקיד הוצע לראשונה לליאור אשכנזי, ואז לאיתי טיראן שכבר לוהק לתפקיד, אבל חזר בו בגלל לוחות זמנים עמוסים. או אז חזר גיתאי ללבו, שגילם בסופו של דבר את אולי, ישראלי שאחותו למחצה (בינוש) חיה בצרפת, והם נפגשים אחרי 20 שנה בהלוויה של אבא שלהם. "יש סיפור אישי משפחתי, ויש סיפור על ההתנתקות", מסכים לבו להסגיר, "יש הרבה מה להגיד, אבל מטעמי יחסי ציבור אני מנוע".

     

    היית הבחירה השלישית של גיתאי לתפקיד בסרט הזה.

     

    "ככה שמעתי. אבל אני לא יודע מה היה, לדעתי היה שם חיבור שבסוף לא צלח. אני לא יודע למה".

     

    ציפית ממנו שיפנה אליך ראשון?

     

    "יש משפט כזה: 'רחמיהם של אחרים משולים לגרגר שעורה אכול בשיני עכבר'. אם אתה חושב שאני מתאים לתפקיד, בוא נדבר. לא? סבבה, בוא נשתה קפה".

     

    אתם חברים?

     

    "סוג של. לא חבר כמו חברים שלי, לא הייתי הולך עם זה רחוק מדי. אנחנו מאוד אוהבים לעבוד זה עם זה ויש קשר טוב".

     

    איך אתה מסתדר עם הסגנון שלו, האלתורים, זה שהוא נותן לשחקנים שלו לכתוב לעצמם את הטקסט?

     

    "איתי הוא עובד הרבה ככה, אני אוהב את זה. אני אוהב להיות מעורב בדברים מאפס, שיש לי מגרש צעצועים נורא גדול במשחק. זה חלום שהגשמתי ואני מתייחס לזה כמו ילד קטן לפעמים. אני רוצה להיות מעורב בקולנוע באופן יצירתי בעתיד".

     

     הימים היו ימי טרום בר רפאלי וליאונרדו דיקפריו. לבו והשחקנית ליאת גליק הספיקו לסיים פרק נישואין של שלוש שנים ("נפרדנו יפה וזה נגמר"), ורומנים של ישראלים עם שועי עולם שעשו את זה מחוץ לביצה עוד לא היו עניין של שגרה בארץ. מה שיסביר למה מדינה שלמה נדהמה ואז התפנתה לטפוח ללבו על השכם, כשהתברר שהוא ונטלי פורטמן העבירו את סשן האימפרוביזציות שלהם מהסט למציאות. שבעה חודשים נמשך הרומן הזה, אם להסתמך על מדורי החברה, ולא שיש לנו ברירה, כי לבו מסרב בתוקף לזרוק איזו עצם קטנה שנוכל ללעוס אחרי שהוא גמר להתפנן על סיר הבשר.

     

    זה התחיל על הסט של "אזור חופשי", בסצינה שבה הוא מגלם קצין במעבר הגבול שמבקש ממנה להסיר את המשקפיים ("אני כתבתי את הסצינה הזאת. זאת עם נטלי פורטמן, אני כתבתי אותה. נסעתי למסוף גבול עם ירדן, עשיתי תחקיר בשטח, עשיתי אימפרוביזציה עם פורטמן וחנה לסלאו ורשמתי דברים תוך כדי"). זה המשיך בהתלחשויות וצחקוקים בארוחה החגיגית לסיום הצילומים והתפתח אל רכישה לא מתוכננת של כרטיס טיסה ללוס אנג'לס ביום שאחרי, ושהייה בת חודש וחצי במחיצת הבחורה, שכולנו נהנים לחשוב עליה כעל הצלחה ישראלית.

     

    אז לבו שומר לעצמו את הפיקנטריה, אבל לנו נשארו לפחות התמונות שלו צועד איתה אל מסיבת האוסקר האקסקלוסיבית.

    בהמשך הגיעו גם תמונות שלהם יחד בקאן, ולבו סיפר שתמיד הוא מעדיף בבית עם טרנינג ולא בלימוזינות עם הטוקסידו. מאז הספיקה פורטמן לצלוח כמה מערכות יחסים עם בחורים מיוחסים אחרים. לבו, לעומת זאת, נותר כנראה רווק.

     

    אז מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלך היתה עם פורטמן.

     

    "כנראה".

     

    יש חיים אחרי פורטמן?

     

    "ודאי".

     

    אתם בקשר עוד?

     

    "תגידי, למדת תקשורת שלוש שנים, לא? מה מלמדים שם?".

     

    תקשורת - קשר. מלמדים אותנו לשאול אם אתם בקשר.

     

    "אני חושב שהיא אחת השחקניות הכי מעניינות בארצות הברית, היא שגרירה נפלאה שלנו ולא אוסיף יותר מזה".

     

    היה לך קשה להתאושש מהיחסים איתה?

     

    "(צוחק) אני יכול להגיד לך שטוב לי".

     

    קשה למצוא מישהי שתיכנס לנעליים שלה?

     

    "אני לא זוכר איזו מידה היא".

     

    גם בראיונות בחו"ל שואלים אותך על פורטמן?

     

    "לא. זה לא כמו בארץ, זה לא עניין אותם. הם באים יותר בקטע של הסרט ומה שקורה פה במדינה".

     

    מה שואלים אותך שם, אם עשית צבא?

     

    "לא".

     

    כבר סיבה מצוינת לעבור. מה מחזיק אותך כאן, ההתנתקות?

     

    "אני מכיר את המאטריה. אח שלי גר בלוס אנג'לס, יש לי סוכנת באנגליה ואני מכיר את אקי (אבני - ס.ש) ואת אורי פפר. נורא קשה לעשות את מה שהם עושים, וכרגע אני לא רוצה. אני רוצה להישאר קשור לפרויקטים מהיסוד ואני מרגיש שפה יש לי הרבה יותר עם מי לדבר כרגע.

     

    "גם ב'התנתקות' וגם ב'זרים' אני זר באירופה. וזה קטע אחר. פה כולם מכירים את כולם ומרגישים שיש להם גורל משותף ויותר טוב ביחד. ככה אמר גם אחד, קאנט. תרגיש יותר טוב עם כמוך. פה מרגישים יותר נוח להגיד מה באמת מרגישים. יש בזה צד יפה, כי הלא נחמדות היא סבבה לפעמים. שם אתה מרגיש את הנימוס הזה ובקלות אפשר להתאהב בו, כי נותנים לך יותר מקום. אבל בתור תייר אתה מתאהב בהרבה דברים, שכשאתה חלק מהמנטליות אתה מבין שהם לא בשבילך. והנימוס הופך להיות מעייף כי אתה כבר לא יודע למי להאמין".

     

     

    • את הראיון המלא עם לירון לבו תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס  

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פורח במערכות יחסים. לבו
    צילום: דביר כחלון
    לאתר ההטבות
    מומלצים