בכלל לא ידעתי אם אני אוהב או שונא אותה
היא רצתה שאחבק אותה מצד שמאל, ואני, אני יכול להירדם רק על צד שמאל. אז במשך חודשים לא ישנתי טוב, התהלכתי כמו סהרורי, הייתי עצבני כל הזמן. אבל המשכתי לחבק. כי אהבתי. סיפור על בחור מבולבל מאהבה
היא אמרה שאנחנו צריכים לדבר
אחרי חמישה חודשים, שעברו בשבילי כמו נצח, היא אמרה שאנחנו צריכים לדבר. אז דיברנו, והיא הסבירה לי שאני עצבני כל הזמן ושאף פעם אין לי מצב רוח ושבאופן כללי אני ממש שונה מאיך שהיא הכירה אותי בהתחלה, היא אמרה שהיא רוצה להיפרד ושהיא צריכה הפסקה ושאצא לה מהחיים.
ככה, בחמש דקות, ירדנו מ-100 ל-0. בהתחלה לא היה לי אכפת כי רק רציתי לישון, אפילו לא חשבתי לנצל את ההזדמנות ולהגיד לה אחת ולתמיד מה אני חושב עליה ועל כל הסיפור הזה של לחבק מצד שמאל.
אחרי כמה לילות של שינה טובה התחלתי להתגעגע.
בהתחלה חשבתי שזה רק משברון קטן שיעבור, אבל זה לא עבר. ממש התגעגעתי אליה ולא יכולתי להוציא אותה מהראש שלי. כל דבר קטן הזכיר לי אותה, אפילו דברים שלא היו אמורים להזכיר לי אותה, הזכירו. הייתי קורא כתבה בעיתון על הבחירות בטנסי - הייתי נזכר בה. סרט על דגי הבננה בחופים של פלורידה - הייתי נזכר בה. סתם הולך לטיול ברחוב - נזכר בה. ובכל פעם שהייתי נזכר בה הייתי צולל למין דיכאון כזה והייתי צריך ללכת לשירותים, לשלשל. בשירותים הייתי מתרפק על טעמה ש ההחמצה, טעם שנשאר לנצח.
לפעמיים, כשהייתי הולך בעיר, במקומות שהיינו מסתובבים בהם יחד, הייתי בטוח שאני רואה אותה. לא הייתי רוצה לפגוש אותה בכלל, אבל בכל זאת הייתי רץ לכיוון שלה. בדרך הייתי מרגיש חולשה בכל הגוף, מרגיש איך הידיים שלי מתחילות לרעוד. הייתי ממש מטר ממנה, שוקל עדיין אם לגעת בה או לא, אם להגיד משהוא או לא, אבל רגע לפני שהייתי מסתובב משם והולך הייתי מושיט אליה יד והיא היתה מסתובבת ... והייתי מתנצל ואומר שחשבתי שהיא מישהי אחרת.
עבר כל כך הרבה זמן מאז, שבכלל לא ידעתי אם אני אוהב או שונא אותה, נראה לי ששניהם. ובכל מקרה, הקו הדק שבדרך כלל עובר בין השניים, במקרה שלי לא עבר בכלל. ברגע אחד הייתי רק מחכה לראות אולי היא התקשרה אלי ולא שמתי לב או אולי שלחה איזה מייל שלא התקבל, וברגע אחר רציתי לא לדבר איתה לעולם. אם להיות ממש אמיתי, אז רוב הזמן רק ייחלתי למוות שלה. רציתי שיקרה לה משהו רע, רציתי שהיא תרצה להיות איתי, שהיא תתקשר אלי ותגיד שהיא צריכה את העזרה שלי.
רציתי שהיא תגיד שוב ושוב שהיא מצטערת
רציתי שהיא תגיד לי שהיא מצטערת על כל מה שהיה ושהיא רוצה שאנחנו נחזור להיות שוב יחד. רציתי שהיא תגיד לי שהיא הבינה שאף אחד בעולם הזה לא יכול להיות טוב אליה כמו שאני הייתי ושאנחנו זיווג מושלם ושאנחנו צריכים לחיות את החיים שלנו יחד. רציתי שהיא תגיד שוב ושוב שהיא מצטערת. רציתי שהיא תנסה למכור לי את כל הבולשיט הזה של "החיים קצרים מדי וצריך ליהנות ממה שיש ולא לקחת דברים כמובן מאליו".
רציתי שההורים שלה יתקשרו אלי ויתחננו בפני שאדבר איתה, כי היא בדיכאון ורק אני יכול עזור לה. רציתי שההורים שלה ינסו להסביר לי שחוץ ממני לא יהיה אף אחד בעולם שיוכל לגרום לבת שלהם להיות מאושרת, שאני הבן אדם שהכי מתאים לה.
ואז, אחרי כל זה, אני הייתי רוצה להיות זה שאומר לה ללכת הביתה, שאני רוצה הפסקה, שכל המצב הזה לא מתאים לי. אני הייתי זה שאומר לה די ושכל הסיפורים שלה ושל ההורים שלה לא מעניינים אותי בכלל והיא יכולה לדחוף אותם לתחת הגדול שלה (טוב, את האמת שתחת גדול לא היה לה, אבל עכשיו מה זה משנה, היא ממילא לא כאן ואני יכול להגיד הכל). ברגעים הממש קשים הייתי רוצה לשבור לה יד או איזו רגל, או שסתם ייפתח לה הראש.
הייתי רוצה שכל הדברים האלה יקרו לא בגלל שהיא החליטה לזרוק אותי, אלא בגלל שזה מה שהייתי רוצה, בלי סיבה מיוחדת.
הייתי רוצה, אבל זה לא קרה.
במקום זה הייתי מדמיין לעצמי במשך עשרות לילות איך היא מתקשרת אלי, איך היא אומרת לי את כל הדברים האלה, ואיך אני זה שאומר לה "תשמעי, זה לא מתאים". הייתי מדמיין איך באמצע הלילה אני קם ואומר לה "תשמעי, זה לא עובד ככה, או שאת מחבקת אותי מאחורה, או שתלכי הביתה. אני ככה לא הולך לישון". ובמקום זה הייתי נרדם עוד לילה לבד במיטה, מפנטז מה היה קורה אם... ומחבק את הכרית, מצד שמאל.
לילה אחד קיבלתי הודעת טקסט ממנה, היא שאלה אם מאוחר או שהיא יכולה להתקשר. אני שידעתי טוב מאוד שהלילה הזה עומד להגיע. שלחתי לה בחזרה שאין בעיה, למרות שהיתה לי בעיה - הלב שלי עמד להתפוצץ.
בוב דילן אמר פעם "כשאין לך כלום, אין לך מה להפסיד", אבל מה קורה כשיש לך את הכל? אז אפשר רק לאבד...
אחרי עשר דקות היא התקשרה. בזמן הזה קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים להסתכל על עצמי במראה, כאילו שהיא עומדת לבוא אלי לדירה בכל רגע. פתאום חטפתי כאב בטן כזה מטורף, הרגשתי שאני בקושי עומד על הרגליים. גם הידיים התחילו קצת לרעוד. למרות הכול התיישבתי על הספה ושידרתי עסקים כרגיל.
היא שאלה אותי מה שלומי, ואני אמרתי לה שהחיים יפים והכל נהדר. שאלתי אותה מה שלומה ואיך היא מסתדרת.
היא צחקה ואמרה לי שהיא לא יודעת איך להגיד לי את זה, ולרגע הרגשתי שאני מתעופף לעולם אחר. הייתי בטוח שכל מה שייחלתי לו קורה.. היא רוצה אותי בחזרה והיא לא יודעת איך להגיד לי את זה.
ואז הגיעה הפצצה.
אני לא זוכר מה היא אמרה לאחר מכן, כי הבית התחיל לקבל גוונים לא מוכרים והראש נהיה קצת כבד. אני רק זוכר שאמרתי לה מזל טוב ושאני שמח בשבילה.
מה עושים כשאתה אוהב מישהי כל כך, אבל היא לא שלך.
מה עושים כשאתה מתעורר כל בוקר מחלומות עליה, והיא לא שם.
כשאתה מריח את הריח שלה בכל מקום.
כשהשערות שלה עדיין על הכרית שלך.
כשהמכתבים שלה בכל מקום.
מה עושים אחרי שמאבדים אהבה?
אני תוהה אם יום אחד אני אשתחרר מזה. אני יודע שזה לוקח זמן, אבל לפעמיים אני רק שואל, כמה?
"אם אתה אוהב מישהי, שלח אותה לחופשי.
אם היא חוזרת, היא שלך לתמיד.
אם לא, היא מעולם לא היתה שלך באמת".
האימייל של אלעד
- נשבר לכם הלב? רוצים לדעת איך מתגברים על לב שבור? הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
