מי גבס?

לכבוד אלי פנגס,

קרוואן עולים רקוב,

ליד קלקיליה

רצה הגורל, מר פנגס היקר, ולא הסתייע בידך לצאת לאירוע ההשקה המענג ההוא שבו קרעתי את האלפים על אופנוע דנדש ומגניב. שמחתי להיות שם במקומך. אבל אז התברר שהגורל לא מפסיק לרצות, ומיד כשחזרתי מאירוע ההשקה שברתי את הרגל על חוף הים של גבעת אולגה. הייתי שמח אם היית שם במקומי. חשבתי שאולי תרצה לשמוע איך היה שם בפסגות האירופיות, ושאולי יעניין אותך לדעת דבר או שניים על הטראנסאלפ החדש, אז החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה. בינינו, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות.

אקדים ואומר, מר פנגס היקר, שבכל הקשור לאופנועים - ואני יודע שתסמיק עכשיו מתחת לזיפים שעוד לא צמחו לך - אתה מבחינתי אורים ותומים, ויקיפדיה מהלכת. לפני שקניתי את האופנוע הראשון שלי, אחרי שנים של טוסטוסים, אתה היית זה שדחף אותי לקורס הרכיבה שבו למדתי מה אפשר להוציא מאופנוע אם רק עוצרים לרגע כדי להבין אותו. מעל דפי המגזין הזה לימדת אותי מה זה היי־סייד, איפה יש בארץ פניות שמזכירות מסלולי מירוצים, איך עושים ווילי וסטופי בלי לשבור את הראש, ואיך לשבור את הרגל ובכל זאת לחזור לאופנוע. כשהתלבטתי בין קטנוע גדול לאופנוע דו־שימושי, אתה שכנעת אותי לקנות טי־מקס - גם כי הוא התאים לצרכים שלי, וגם כי הוא היה פי אלף יותר מגניב מהגרוטאה שכמעט רכשתי. ובחודשים האחרונים, אחרי שהודעתי באופן חגיגי שמיציתי את הטי־מקס, אתה זה שמטפטף לי בלי הפסקה לעבור לכלי שלא מפחד מקצת בוץ או מבורות בכביש.

על כל הדברים האלה, וגם על שעות של שיחות וצפייה בסרטים ובמירוצים, אני חייב להודות לך. ועכשיו, אחרי שאתה מצטער שאתה מכיר אותי כי אני עושה לך פדיחות, בוא תקשיב איך היה באלפים.

קוקטייל הפתיחה

בלונדינית קומפקטית עם מבטא אוסטרלי ניגשת אלי ומספרת שקוראים לה טשה. אנחנו עומדים במרפסת של אולם הכנסים והאירועים במלון במונקו; בפנים מכריזים על פתיחת אירוע ההשקה של ההונדה טראנסאלפ החדש, ועיתונאי רכב מכל רחבי אירופה שותים יין ומכרסמים מזון מיקרוסקופי. בחוץ קר, וטשה - שבאה להחתים אותי על כמה טפסים - מסבירה לי שמחר בבוקר יחכה לי בכניסה למלון אופנוע מצויד בג'י.פי.אס, ושמתישהו אחרי הצהריים אני אמור להגיע לפס הגבוה ביותר באלפים. קול דה לה בונה, היא ציינה את שמו בהדרת כבוד.

עד כאן הכל היה ברור, וחוץ מהאפקט המופלא שנוצר מהשילוב של קור ופטמות, לא היתה לי שום סיבה להתבלבל. ידעתי שאני מגיע להשקה הזאת במקומך, מר פנגס היקר, כדי לחצות את האלפים במעבר ההררי הכי גבוה שאופנוע יכול להעפיל אליו. הבטחת לי שאני הולך ליהנות, אפילו שלא אמרת כלום על בלונדיניות אוסטרליות. ממזר. וגם שכחת להזכיר את הקמפינג האלפיני: כשסיימתי עם הטפסים, טשה הזכירה כבדרך אגב שכמה קילומטרים אחרי הפס יש אתר קמפינג שבו מחכים לי מדורה, אוהל ושק שינה. כאן, אני מודה, אחש'ך איבד את הריכוז. חוץ מהמילים אוהל ושק שינה - שהצטרפו למילים "הרים", "קור" ו"כלבים" - לא הצלחתי לשמוע כלום. מה זה פה, שבוע שדאות?

אני מתאר לעצמי שכל הפרוטוקול המשמים של השקות אופנועים לא חדש לך, מר פנגס היקר. יכול להיות שלך גם נראה הגיוני לישון באוהל על איזה פיסטין באלפים רק כדי להבין למה התכוון מי שקרא לאופנוע שלו טראנסאלפ. אני באמת לא יודע. מבחינתי, כל מה שיכולתי לעשות באותו רגע זה לקפוא בשקט על המרפסת ולראות איך טשה נוטשת אותי כדי להפחיד עיתונאים אחרים.

כשהסתיים הקוקטייל הושיבו אותנו באולם קולנוע קטן, והחברים הנחמדים של טשה אפשרו לנו לנמנם על רקע סרטון קצר אודות מחלקת הצבע החדשה במפעל של הונדה בספרד. אחר כך הראו לנו את האבולוציה בת ה־20 שנה של הטראנסאלפ (תקציר: היה לנו אופנוע מכוער ויעיל שהיה להיט מכירות - החלפנו אותו בחללית). בסוף הבטיחו לנו שמחר, כשנגיע לפס האלפיני ההוא שגובהו 2,800 מטר על אופנוע ותיק שעבר ניתוח לשינוי מין ואישיות, צירוף המילים "טראנס" ו"אלפ" יקבל משמעות מוחשית מאוד. באותה הזדמנות גם הרגיעו אותנו בקשר לקמפינג, ואמרו שאתמול בלילה מדדו במקום רק מינוס חמש מעלות, כך שאין מה לדאוג.

לזכותם של אנשי הונדה ייאמר שהם עבדו חזק על המסר של "בים, באוויר וביבשה". כשנחתתי בשדה התעופה של ניס המתין לי מסוק, וכעבור שבע דקות של טיסה נמוכה מעל חופי הריביירה הצרפתית, הייתי בפתח המלון במונקו; את הדרך מהמלון לארוחת הערב במסעדה במונטה קרלו עשינו ביאכטה. שם, על הסיפון, התחלתי להבין שאני לא היחיד שהעניין הזה עם הקמפינג נראה לו תמוה: העיתונאים ההולנדים, שרובם היו מספיק מבוגרים כדי ללמוד בכיתה עם אנה פרנק, התגודדו סביב טשה וחקרו אותה על תנאי הלינה שממתינים לנו בפסגה. בירכתיים התרכזו העיתונאים הספרדים שהספיקו להשתכר כבר בקוקטייל הפתיחה, והעבירו את הזמן בניסיונות שווא ליפול למים. חוץ מהם היו על הסיפון גם שני עיתונאים קרואטים ששמחו לשמוע שאני מישראל, ביקשו למסור ד"ש לג'ובאני רוסו ושאלו למה איתי אנגל לא מגיע יותר לבקר.

גם אני שמחתי למצוא את הקרואטים - נקרא להם לצורך העניין ג'ובאני הגדול וג'ובאני הקטן - ובארוחת הערב ישבתי עם שניהם וניסיתי להשתלב בשיחה שעסקה בעונת המוטו GP האחרונה. ג'ובאני הגדול חשב שמדובר בניצחון המכונה על האדם; ג'ובאני הקטן, מטר וחצי עם לוק של חוליגן מהקומץ של דינמו זאגרב, התגלה כמי שלא סובל את קייסי סטונר. בתור בעלים גאה של CBR600, שצבוע כמו האופנוע ההוא של רוסי בימים היפים של רפסול הונדה, הוא לא מוכן לסבול את העובדה שהילד הזה שבא משום מקום נותן בראש לאליל ילדותו. ואז הגיע התור שלי להגיד משהו בנושא.

האמת, לא היה לי שום דבר להגיד. במהלך העונה האחרונה ראיתי בקושי שני מירוצים, וכל מה שאני יודע מגיע מהכתבות שלך, מר פנגס היקר. אז פתחתי במשפט שאי אפשר להתווכח איתו: יותר קל ללמד רוכב מהיר איך לא ליפול מאשר ללמד רוכב איטי איך לרכב מהר. תוך כדי מצאתי את עצמי מזכיר כבדרך אגב את המירוץ באסן, שבו זינק רוסי מהמקום ה־11 וסגר על סטונר פער של חמש שניות למרות האופנוע העדיף. אחר כך שמעתי את עצמי מספר להם בידענות איך בגיל 12 זכה סטונר בסוף שבוע אחד ב־32 מתוך 35 מירוצים בחמש קטגוריות שונות של אליפות הלונג־טראק האוסטרלית. סיימתי בהבעת תקווה שבעונה הבאה, הכל יתחבר חזק וטוב לרוסי ולימאהה. הרי מגיעה לו לפחות עוד אליפות אחת, להומו הקטן.

כשסיימתי את הסקירה המלומדת הביטו הג'ובאנים זה בזה במבוכה, ואני סימנתי לעצמי ניצחון קטן: הצלחתי לסתום את הפה לשני כתבי רכב, ואני בכלל לא יודע מה זה לונג־טראק. פנגס, אתה מלך!

בבוקר עמדו בפתח המלון 25 אופנועים חדשים וזהובים. הבחור שהעביר לנו את התדריך היה יעיל מאוד: הוא החזיק מכשיר ניווט לווייני שהונדה פיתחה במיוחד בשביל רוכבי אופנועים - מדובר באביזר שיכול לשמש גם כטלפון, וכולל אוזנייה שמתיישבת בקסדה ומסך מגע שעובד גם כשלוחצים עליו עם כפפות - ואמר לנו שכל מה שאנחנו צריכים נמצא בתוכו. ניפגש בצהריים לתדלוק ובערב לבירות מול המדורה, הוא סיכם. וככה, בלי הסברים, טקסים או הוראות בטיחות, הוא שילח אותנו אל המרחבים.

הידעת, מר פנגס היקר, שמונקו - ששטחה הוא כמעט שני קילומטרים רבועים - היא המדינה הצפופה ביותר בעולם? עכשיו דמיין לעצמך כמה צפוף יכול להיות עומס תנועה של בוקר במדינה הזאת, כשבבת אחת מתווספת אליו כוורת רוחשת של אופנועים זהים שממש ממהרים לכבוש איזה פסגה אלפינית. מיד הכרזתי על התעלמות זמנית מהוראות הניווט, וחתכתי מהדבוקה לטובת זגזוג סנובי בין מכוניות היוקרה בכביש שעולה לכיוון הקזינו של מונטה קרלו.

תשמח לשמוע, מר פנגס היקר, שלא נתקלתי בשום בעיית הסתגלות לקטר הקטן של הונדה: הטראנסאלפ החדש הוא אופנוע מאוזן, צפוי וידידותי. כל כך ידידותי שכעבור חצי שעה של שיוט בכבישים מהירים על גבול איטליה־צרפת הוא כבר התחיל לספר לי על התחביבים שלו. מתברר שפעם הוא היה יותר בעניין של שטח, אבל היום - אחרי שהצמיג הקדמי שלו קיבל חישוק של 19 אינץ' - הקטע האמיתי שלו זה כביש. ואכן, בכבישים המהירים הוא גילה התנהגות מופתית וגם מנוע חזק שמשייט בכיף ב־130. כשהאוטוסטרדות התחלפו בכבישים הצרים והמפותלים של העמקים הירוקים, כבר ידעתי שזאת תחילתה של חברות אמת. כל מה שביקשתי, במשיכת מצערת או בליטוף הבלם הקדמי (יש ABS! שעובד!), הוא עשה בדייקנות ובשובבות.

המינוס היחידי שזיהיתי נובע מאותה מערכת בלמים משולבת שנכנסת לפעולה עם כל נגיעה בדוושת הבלם האחורי: הפטנט הבטיחותי הזה מצרף לבלימה באופן אוטומטי גם את הבלם הקדמי, ומלחיץ אותך לאללה במקרים שבהם אתה רוצה להשתמש רק באחורי (למשל, בשטח בלי אחיזה במהירות אפסית). אבל לא נתתי לזה להעכיר את האווירה ולפגוע בזוגיות שלנו. הייתי כל כך ידידותי עד שבאיזשהו שלב, אפילו הבחורה שהקריאה לי את הוראות הניווט מהג'י.פי.אס לתוך הקסדה החליטה שהיא בעניין, והודיעה לי שבעוד חמישה קילומטר יש עיר קטנה והציעה שנשב לקפה.

העיר התגלתה כעיירה עתיקה בשם טנדה. שם, בכיכר המזרקה, כבר עמדו להם שני אופנועים. כשנכנסתי לתוך בית הקפה שמחתי לגלות שאלה הכלים של ידידי הקרואטים; הם היו שקועים בשיחה עם תייר יפני מנומס שהתגלה כמנהל הראשי של פרויקט הטראנסאלפ. הוא בדיוק סיים לספר להם על השיפור שהוכנס במנוע הווי־טווין המוזרק כדי לתת לאופנוע יותר כוח יעיל בכבישים המהירים. אתה יודע במה מדובר, מר פנגס היקר: במנוע המתון והליניארי של הדוביל שכל כך אהבת כשבחנת אותו ביוון. זה שכל כך הצטערת לשמוע שיבואני הונדה בישראל לא מתכוונים להביא לארץ.

בית הקפה התחיל להתמלא גם בשאר הרוכבים. התברר שהדבוקה הגדולה שממנה ברחתי בבוקר הצליחה להתברבר קשות בתחילת הדרך, ולבזבז חצי שעה מחוץ למנהרה שהיתה חסומה לרגל שיפוצים. עכשיו הבנתי שיש לי שתי אפשרויות: להיתקע עם חבורת הרוכבים הזאת בהמשך, או להתחיל לזוז.

חיטוט קצר בנתוני מכשיר הניווט הלווייני העלה שכבר עברנו את קו ה־1,000 מטר, ושמכאן מתחיל טיפוס עקלקל של אלפייה נוספת לכיוון החווה שבה נאכל צהריים. יצאתי לדרך כשאני משאיר מאחורי את עדר הרוכבים, רק כדי להיתקע אחרי שתי דקות של רכיבה בגלל עדר של כבשים. מיד אחרי הכבשה האחרונה הגיעו הפיתולים והפניות שלא פסקו במשך עשרות קילומטרים. בשלב הזה כבר התפתחה בין הטראנסאלפ וביני רמה כזאת של אמון הדדי, שפשוט פתחנו אחד לשני את התחת. אני חושב ששנינו נהנינו מזה כמעט באותה מידה.

בצהריים, כשהגעתי לחווה, ניגש אלי אחד היפנים מהונדה ואמר לי בטון רציני משהו בשפה לא לגמרי ברורה. אחר כך הוא התכופף אל הצמיג האחורי שלי, גירד מהשוליים פירורי גומי והראה לי אותם. בהחלט ייתכן שהיה לו מה להגיד על הטרור שהעברתי את האופנוע, אבל התרגום שאני שמעתי היה: "מזל ששלחו אותך ולא את הפנגס ההוא שכל הזמן שובר לנו את האופנועים".

אחרי הגיבושון שבדרך לחווה, העלייה לכיוון קול דה לה בונה כבר היתה קינוח קליל ומתקתק. דפקתי סשן צילומים קצרצר, אבל כשהבנתי שהסחרחורת הקלה שתקפה אותי לא נובעת מתחושת הכיבוש אלא מדלילותו של האוויר בגובה 2,800 מטר, ירדתי לכיוון חניון הלילה. אז גם התברר לי שקמפינג אלפיני זה דווקא לא דבר כל כך נורא: בתוך האוהל המרכזי המחומם דאגו שתי מסאז'יסטיות לרכך את השרירים הכואבים מהיום המפרך, ובחוץ נערך מופע פעלולים בכיכוב דגם הטריאל של הונדה. על המדשאות שמסביב עמדה עיר קטנה של אוהלים כתומים; בכל אוהל המתינו לנו מזרן מתנפח ושק שינה שאפשר לאפות בתוכו באגטים. מה אומר ומה אוסיף, מר פנגס היקר? תענוג.

במרחק של שלוש בירות מארוחת הערב כבר הרגשתי מוכן ומזומן לשינה באיגלו הכתום שלי. שכבתי שם והבטחתי לעצמי שמיד כשאחזור לארץ אני מעמיד את הטי־מקס למכירה וקונה לעצמי אופנוע שיודע לעשות עוד דברים חוץ מלנסוע מהר ולהשכיב עד האוזניים. פתאום היה לי ברור שאני צריך כלי שגם אפשר לטפס איתו על פסגה של איזה הר, רק כדי לראות את הנוף.

כשחזרתי הביתה, אפוף בתחושת חופש בעקבות הכיבוש האלפיני הראשון שלי, החלטתי שאני יכול לשדל את הטי־מקס לנסוע על שביל עפר קצרצר בדרך למפרץ הסיני על חוף הים של גבעת אולגה. לזכותו צריך לומר שאת מחאתו הוא הביע כבר מהרגע הראשון, אבל אני הפעלתי לחץ פיזי ושכנעתי את הקטנוע המגודל להתקדם אל תוך השביל. עד שהוא החליט שנמאס לו, ופשוט צנח במלוא משקלו על כף רגלי השמאלית.

התוצאות: גבס במשקל טון וחצי, צלקת ארוכה שמתחתיה יש מסמרים ופלטינות וחודשים ארוכים של שיקום ופיזיותרפיה. כן, יצאתי אידיוט. וכן, לא הייתי צריך להגיע לאן שהגעתי. אתה יודע איך זה, מר פנגס היקר. לפעמים הכיבוש מטמטם. אבל בוא נתמקד בכל זאת בדבר החיובי שיצא לי מזה: יש לי ים של זמן למכור את הטי־מקס ולחכות שהטראנסאלפים של 2008 ינחתו בארץ.

שלך,

גידי שפרוט

אורתופדית א' חדר 6

בית החולים הלל יפה, חדרה

למכירה טי־מקס 2004, יד שנייה משדרן רדיו, מצב מצוין, לא ראה (כמעט) שטח