שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: חיים סירי
    אני זוכר אותו מהמכולת - טילון ICM
    בשנות ה-60 וה-70, לכולם היה כזה - קטן, מטרטר, ונראה כמו אופניים. והוא היה כחול-לבן: קבלו אותו, הטילון הידוע גם כ"טוסטוס"

    בשנות השישים והשבעים, טרום עידן חברות השליחויות, בוודאי שנות אור לפני עדר הקטנועים הקוריאנים-יפנים שמזמזם ברחובות העיר כיום, עמד לצד כל חנות פרחים, מכולת או קרן רחוב, רכב דו-גלגלי קטן, פשוט וספרטני. שמו, שנבחר לאחר תחרות רעיונות, היה טילון, "טוסטוס", בפי העם.


    היה היה: טילון ICM בפעולה (צילום: עודד פירסט)

     

    ההפתעה הגדולה - הרכב הזה היה מתוצרת ICM. כיום הייתם מניחים שמדובר במפעל סיני כלשהו, אבל האמת פשוטה ובעיקר מקומית הרבה יותר. ICM הם ראשי התיבות של לא אחרים מ"מפעלי אופניים ישראליים", או Manufacture Cycling Israel אם תרצו.

     

    אגב, לפני שאנחנו צוללים להיסטוריית הכלי הנהדר הזה, ראוי להזכיר עוד פרט שרק מעטים יודעים. במרוצת השנים פעלו בארץ לא פחות משלושה מפעלי

    ייצור ו-או הרכבה של כלי רכב דו-גלגליים - הווספה הורכבה בצפת, הטילון (ICM) בקיבוץ צרעה, אופנוע הצבי (שגם תוכנן בישראל), יוצר בתל-אביב.

     

     

    היסטוריה

    ה-ICM היה טילון עם מנוע 49 סמ"ק, וצמד הילוכים ידניים. באותן שנים, ניתן היה להוציא רישיון לרכב דו-גלגלי כבר בגיל 16, אם כי בכל זאת נדרש אישור חתום של ההורים. תודות למחירו הזול, אמינותו הגבוהה ובעיקר אחזקתו הפשוטה, הועדף ה-ICM על כל אלטרנטיבה כמעט. למרות הצליל הצורמני והמראה המיושן, כבר אז, להזכירכם.

     

    מפעל הייצור, באזור התעשייה הישן של בית-שמש, שייך היה כאמור לקיבוץ צרעה. בתחילת דרכו ייצר המפעל אופניים, ורק אחר כך עבר לכלים ממונעים. בכל מקרה, היום המקום שינה מעט את עורו, אם תהיתם, ובמקום מפעל לרכב דו-גלגלי, ניצב במקום מרכז קניות גדול.


    צילום: חיים סירי

     

    ייצור ה-ICM החל אי-שם ב-1959, לאחר שהמפעל רכש ידע ותבניות לייצור שלדה. בכל מקרה, ראוי להתייחס למילים "ידע" ו"תבניות ייצור" בהקשר הנכון - מדובר בהעתק של טילון הולנדי בשם גרמן קפרי (Germaan Capri, שיוצר גם באנגליה באישור החברה ההולנדית, תחת השם Norman Nippy). ייצור המרכב וההרכבה בוצעו במלואם בארץ, בעוד חלקים שונים הגיעו משאר העולם - מנוע הזאקס (Sachs) הגיע מגרמניה; ידיות הילוכים, צופרים, מדי מהירות ופנסים הובאו מאיטליה.

     

    במהלך השנים יוצרו כחמישה דגמי ICM שונים, עם מראה כללי דומה. ההבדלים נגעו בעיקר לשינויים בכנפיים ויחידות התאורה, כמו-גם מתלים משופרים. 

     

    שנות ה-70 המוקדמות ראו את לידתו של דגם העל, המוסטנג. זה האחרון נועד להתמודד עם התחרות החדשה מכיוון הונדה ("חצי"), פוך, קאסל, ג'ילרה ואחרים, כולם עם מנועי "פחות מ-50 סמ"ק". ואיך מתמודדים? בעזרת חישוקים רחבים יותר, כנפיים וכיסויי מנוע שצופו בניקל. תוספות אחרות שהציע המפעל - משענת גב למושב וכידון גבוה יותר, עם מוט מגשר בין הידיות. והיה גם עוף נדיר אחד, שבקושי עורר עניין - גרסה אוטומטית...


    כך סיימו טילונים רבים את חייהם (צילום: חיים סירי)

     

    המפעל נסגר סופית בין השנים 1974-5, אולם שיווק ICM נמשך עד סוף שנות ה-70. למעשה, בארץ קיימים עדיין מספר כלים שרשומים כשנת ייצור 1980. ובסך הכל, מתחילת הייצור ועד סיומו, עלו על הכביש כ-15 אלף טילונים. ועוד מילה קטנה על כך - טרם נסגר המפעל, נעשה מאמץ נואש להצילו בעזרת ייבוא כלים אחרים מתוצרת באטאבוס. גם זה לא עזר. אחרי 200 כלים כאלה שהגיעו ארצה, נסגר העסק סופית.

     

    ומה עם העתיד?

    מה קורה עם הכלים האלה כיום? מתוך 15 האלף שנמכרו, רבים כמובן אינם איתנו עוד. מקומות טובים במיוחד למצוא אותם כיום, עשויים להיות קיבוצים גדולים שרכשו אותם במספרים מכובדים. עד היום ניתן למצוא בהם טילונים שלמים, ובוודאי פגרים של טילונים, זכר לעבר המפואר והווה עצוב.

      

    בהכנת הכתבה סייע ירון פרץ מארגון IVC

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים סירי
    טילון ICM
    צילום: חיים סירי
    ועוד אחד
    צילום: חיים סירי
    יצרו גם אופניים
    צילום: חיים סירי
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים