בית ספר להורים מתחילים
תמיד אמרו לנו שנלמד להיות הורים תוך כדי תנועה, אבל בעצם למה לא להתכונן מראש? סדנה חדשה מלמדת איך לצלוח בשלום את המעבר החד מזוגיות להורות. נושאים נבחרים: תיאום ציפיות והגדרת סדרי עדיפויות עוד לפני הלידה, ניהול דיאלוג גם בעיניים טרוטות, וגם הצבת גבולות לסבתא
דווקא אחרי שסיימו את קורס ההכנה ללידה וידעו לתרגל את הנשימות והנשיפות מתוך שינה, הרגישו ורד וחגי טרגרמן שהם לא מוכנים לקראת הולדת ילדם הראשון. "נקודת המוצא שלנו היתה שהורות היא לא רק אינטואיציה, ולכן כדאי ללמוד ממומחים כדי להתחיל אותה ברגל ימין," מספרת ורד. "בנוסף, שמענו מחברים שלנו שהילד הראשון, עם כל השמחה שהוא מביא לבית, עלול לערער את היחסים בין בני הזוג שהפכו להורים."
ורד חלצי־טרגרמן, ,33 מנהלת פרויקטים בחברת היי-טק, למדה בעבר הרחוק בקורסים שונים של מכון אדלר, אבל דווקא בעלה, חגי, ,34 שעובד בחברת תוכנה, היה זה שהציע לה לבדוק אם קיים קורס הכנה לקראת המעבר מזוגיות לשלישייה. "הסתכלנו על תינוקות במשפחה ובסביבה שלנו, ראינו איך הם גדלים, וכיוון שאנחנו אוהבים לחוות דברים עד הסוף, בצורה יסודית, רשמתי את ההצעה של חגי בפניי. כשצילצלתי למכון אדלר אמרו לי 'הגעת בזמן, אנחנו בדיוק פותחים את הסדנה הראשונה.' זה נשמע לנו מאוד אטרקטיבי. סדנה באורך המתאים, שישה מפגשים בשעות הערב, במסגרת אינטימית, עם עוד שישה זוגות. החלטנו להירשם כדי להתחיל את ההורות מתוך מקום של מחשבה ובחירה."
צפי מן, מנחת הסדנה, פתחה את המפגש הראשון במשפט הידוע שהורות היא מקצוע ככל מקצוע אחר, אבל דווקא למקצוע הכי חשוב בחיינו אנחנו מגיעים ללא הדרכה והכשרה. בלי לנסות להפחיד, היא הוסיפה שהילד הבכור, רצוי ואהוב ככל שיהיה, מפר את האיזון שהתקיים בין בני הזוג ומשנה את דפוסי החיים של המשפחה.
"לא חששתי מפני התערערות הזוגיות," מדגישה ורד, "פשוט רציתי שנהיה מוכנים, שנברר שאנחנו באותו ראש ושאנחנו מתואמים לגבי העתיד. הזוגות האחרים שהשתתפו בסדנה סיפרו על חששות יותר עמוקים. אבא לעתיד הודה שהוא פוחד שמא אשתו אהובתו תעביר אותו למקום השני בסולם העדיפויות שלה, מפני שהתינוק ימלא את כל עולמה. אמא לעתיד סיפרה שהיא חוששת לאבד מקסמה בעיני בעלה אחרי שהשדיים הסקסיים שלה יהפכו לכלי הנקה."
לעבוד על הזוגיות שאחרי
כשנולד בנם הבכור, עדי, לפני חודשיים וחצי, ורד וחגי טרגרמן היו רגועים מפני שהסדנה ציידה אותם בטיפים מעשיים. "כולם אמרו לנו שזה חשוב מאוד שגם כהורים טריים נמשיך להקדיש תשומת לב זה לזה," מספרת ורד, "אבל בסדנה קיבלנו עצה שאנחנו משתדלים ליישם: פעם ביום לפנות לעצמנו שעה אחת ביחד, רצוי מחוץ לבית. בזכותה גם למדנו להתייעץ זה עם זה לפני שאנחנו מקבלים החלטות שקשורות בנו או בילד.
פנו לזוגיות לפחות שעה ביום (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"בעקבות הסדנה החלטנו לאמץ את הגישה של היענות מיידית לכל צרכיו של התינוק. כשאנחנו מזהים בכי של רעב, אנחנו מגיבים מייד. לפי תפיסתנו, היענות מיידית מסייעת לתינוק להכיר את צרכיו והופכת אותו לפחות תובעני, ובינתיים היא מוכיחה את עצמה. עדי שלנו הוא לא תינוק צרחן, הוא כבר יודע שהוא לא צריך לפתח את הריאות כדי להשיג את מבוקשו."
צפי מן, מנחה בכירה במכון אדלר, אם לשני בנים בוגרים 25) ו־,(30 מצטערת על כך שסדנה כזו לא היתה על המפה כשהיא הרתה וילדה. "חשוב שההורים לעתיד יהיו מודעים לכך שתקופת ההסתגלות למצב החדש תהיה לא קלה ואפילו קשה," היא אומרת. ואכן, חברתה מיכל גבעון, מנהלת היחידה להורות, קהילה ומשפחה במכון אדלר, אם לשניים (בני 9 ו־,12) זוכרת את תקופת ההסתגלות שלה כסיוט. "כל הספרים שקראתי עסקו בהריון ובלידה. חשבתי שאם אעבור את הלידה בשלום, והתינוק יהיה בריא, נחזור הביתה כמשפחה מאושרת, ופינטזתי איך התינוק יעבור מהידיים שלי לידיים של בעלי בחיוכים של אושר," היא מספרת. "אבל לא תמיד הציפיות מתגשמות.
"חזרנו הביתה עם תינוקת שלא הפסיקה לבכות, לא הצלחתי להיניק אותה, ההורמונים עבדו אצלי שעות נוספות, לא יכולתי להחליף מילה עם בעלי, שנינו לא ישנו, כל הבית היה על גלגלים. מזל שהיה לי האומץ להזעיק את אמא שלי ולהגיד לה 'בואי תעזרי.' היא טיפלה בתינוקת במשך שבועיים עד שחזרתי לעצמי."
הילד הראשון, אומרות שתיהן, הוא לא מכה שיש להקדים תרופה לבואה, אבל הוא גורם לשינוי שבני הזוג צריכים להיערך לקראתו. הכרת השינויים הצפויים מקילה עליהם להתמודד איתם. זה מה שלומדים בסדנה "מזוגיות להורות".
האם ההורים לעתיד מביעים חשש מכך שהשינויים בזוגיות בעקבות הלידה יובילו לגירושים?
מן: "אני לא יודעת כמה זוגות מתגרשים בעקבות הלידה, אבל אם הם מצפים שהילד הראשון יביא רק אושר ושמחה, הם חייבים להפנים שלצד האושר יצוץ מגוון של רגשות חדשים: דאגה, בדידות, בלבול, חרדה, תסכול ועייפות. אפילו אנשים שבנו זוגיות טובה, שמבוססת על שותפות ועל תמיכה הדדית, פוחדים שהאינטימיות שלהם תיפגע."
ומה את מבטיחה להם, שהזוגיות לא תיפגע?
"לא, אבל אני מסבירה להם שהאינטימיות תשתנה ותלבש גוון חדש. אני ממליצה להם לחשוב כבר עכשיו על הבילוי האהוב על שניהם ולהחליט שגם אחרי הלידה הם יעניקו אותו לעצמם. אני ממליצה להם להקפיד על מגע ושיחה ובאותה נשימה לכבד את הצורך של השני להיות קצת לבד. אם הגבר נוהג לצאת פעם בשבוע עם חבריו, וזו דרכו להתאוורר, כדאי שיגיד לאשתו כבר עכשיו שגם אחרי שיהפוך לאב הוא רוצה להמשיך במנהג הזה. כשהציפיות מונחות על השולחן, מתוך דיאלוג וכבוד, יהיה לה קל יותר להיענות לבקשה שלו. היא לא תרגיש נטושה כשהוא ישאיר אותה בבית עם התינוק וייצא לבלות."
לבטא צרכים בלי פיצוצים
כלל נוסף שמועבר בסדנה הוא הצורך בניידות בין טריטוריות. "בזמני היה מקובל שהאמא היא שמאכילה ורוחצת, והאבא הוא זה שעוזר לה", מעידה מן. "אבל הגבר החדש לא רוצה לעזור, הוא רוצה להיות שותף פעיל, והוא עלול להרגיש מאוים כשאשתו תופסת מקום של כוח ושליטה." במשחקי סימולציה היא עובדת עם ההורים לעתיד על תקשורת נכונה, שחשובה בכל מערכת יחסים, אך חשיבותה גוברת כשגורם שלישי מצטרף לתמונה. "בעת שיחה כל אחד ממוקד במה שיש לו להגיד ובתגובה שלו לדברי הצד השני. ואני אומרת להם: רגע, תחשבו על מה שהצד השני התכוון להגיד. אתם לא חייבים להסכים איתו, אבל אתם חייבים להבין אותו."
דוגמה: אבא טרי חוזר מהעבודה. אשתו, שלא בהכרח נהנית מחופשת הלידה שמרחיקה אותה מעבודתה ומהחיים העצמאיים שניהלה, מטיחה בו: "דווקא כשאני צריכה אותך אתה לא בבית." אין ספק שאמירה מעין זו היא פתח למריבה, אבל היא יכולה להימנע אם האמא הטרייה תגיד "אתה נורא חסר לי," או "קשה לי להתמודד לבד." האמירות האחרונות, לדברי מן, לא מצלצלות כהתקפה ולא מעוררות בגבר את הדחף להתגונן ולהשיב מלחמה. "על הדובר מוטלת האחריות להיות מובן," היא מדגישה, "ובשלבים הראשונים של ההורות חשוב להימנע מאמירות שעלולות להדהד כביקורת.
"כך למשל כשהאמא אומרת 'כל הלילה לא ישנתי,' יכול להיות שהיא בסך הכל מצפה לאמפתיה, אבל האבא הטרי עלול לפרש את דבריה כהטחת אשמה על כך שהוא לא קם לתינוק והמשיך לישון בשלווה. וכשהאמא אומרת 'ככה לא מחתלים,' הוא עלול להיפגע, למרות שהיא בסך הכל רצתה להדגים לו את השיטה הנכונה שלמדה מהאחות בטיפת חלב או מאמה."
אמא שלה או אמא שלו, הסבתות לעתיד, מככבות לא מעט בפחדים שמבטאים זוגות בהריון. הגבר חושש שחמותו תתנחל בביתו, האישה חוששת שחמותה, שמעולם לא השלימה עם העובדה שבנה נגזל מחיקה, תנסה להשתלט על חיי המשפחה הצעירה. האישה חוששת שחמותה תתנדב לשמור על התינוק הרך, אבל לא תיענה לכל ציוץ שבוקע מפיו מפני שהיא מאמינה שהדמעות מנקות את העיניים, ואילו הגבר חושש שחמותו תרבה להחזיק את הנכד על הידיים וכך תהפוך אותו למפונק מדי.
אפשר למנוע מריבות אם יודעים לבטא את הרגשות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
בשתי הסדנאות שכבר התקיימו ציידה מן את ההורים לעתיד בעצות זהב. חלק מהעצות טכניות: ")אל תתביישו לבקש עזרה ולרתום את כל המשפחה;" "פעם ביום הקליטו על המשיבון שלכם הודעה מעודכנת על שלום התינוק כדי שלא תיאלצו לקטוע את הרגעים האינטימיים בשיחות טלפון" ;"אל תפחדו לבצע רכישות מוקדמות כדי להקל על עצמכם אחרי הלידה(". עצות אחרות נובעות מהתפיסה האדלריינית, שלפיה "אין דבר כזה תינוק יותר מדי מפונק. ככל שנענים יותר לבכי של התינוק, הוא מפנים את היכולת שלו להירגע. ההיענות לא חייבת להתבטא בנדנוד על הידיים, גם הקול של אמא מהחדר הסמוך ירגיע את התינוק. הוא הרי מכיר את קולה עוד מהרחם."
רק בהריון הראשון יש זמן ללוקסוס של סדנה שכזו.
מן: "נכון. כשתיכננו את הסדנה ידענו שהיא תתקיים בערב, ודי הופתעתי כשהזוגות ביקשו להתחיל אותה בשמונה וחצי והגיעו אליה ישר מהעבודה. אמרתי להם: עכשיו, כשהילד עוד ברחם, זה בסדר, מותר לכם לעבוד עד שמונה בערב, אבל אחרי שתהפכו להורים תצטרכו לשנות את לוח הזמנים שלכם. כמו שאתם קובעים פגישות עבודה, תצטרכו לקבוע פגישות זה עם זה, ולמרות ששניכם רוצים להמשיך לעבוד כדי לגדל את הילד שלכם ברווחה, אתם חייבים לזכור שהחינוך שלו לא מתחיל בערב."
