כשהגיטרה מנסרת
בדיוידי חדש אריק קלפטון מארח פנים ושמות מ-40 שנות קריירה. אבל רגע אחד בלבד שווה את כל ארבע שעות הצפייה. בועז כהן התרגש
הדודה שלי, אורה, היתה זו שהשמיעה לי לראשונה תקליט של אריק קלפטון. זה היה באמצע שנות השבעים, מיד כשחזרה מלונדון עם ארגז תקליטים עוצר נשימה ומעורר השראה. בזכות אהבתה הגדולה לקלפטון התאהבתי גם אני.
30 שנה חלפו מאז יצא Slowhand לחנויות ואריק פטריק קלפטון הוא עדיין השילוב האולטימטיבי של חזון, צליל, אופנה וסיפור חיים טוב. כל מפעל סיכום שלו – הופעת אנפלאגד, מחווה לרוברט ג'ונסון, מפגש על עם ג'יי ג'יי קייל – מעורר בו זמנית אנטגוניזם (בקרב אלה שלא משתגעים עליו) והשתאות (בקרב מעריציו). איש בן 62 שעשה כל כך הרבה ועדיין ידו נטויה אל המיתרים.
קלפטון על הבמה בפרנקפורט (צילום: אור ברנע)
ב-1958 הוא ביצע את הפריטה הראשונה. ב-1963 הצטרף ליארדבירדז, והוא בן 18 בלבד. שנתיים אחר כך, ב-1965, פרש מציפורי החצר ועבר לנגן בפורצי הבלוז של ג'ון מאייל. שנה אחר כך קרה לו משהו מכונן נוסף, ג'ימי הנדריקס הגיע לבריטניה.
המופע ההוא של הנדריקס בלונדון גרם לקלפטון לחבור לג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר להקמת השלישיה האגדית Cream. פחות משנה אחרי כן, ב-1967, רשם מעריץ אלמוני על קירות הרכבת התחתית של אנג'ל סטיישן את הגרפיטי שדבק בקלפטון:
Eric Clapton Is God
קלפטון ובאדי גאי
הכתובת נרשמה גם בתחנות נוספות. קלפטון ניגן נפלא, נראה נפלא, הגיע לאולפן שבו עבדו הביטלס על האלבום הלבן כדי לנגן את הסולו ב"כשהגיטרה שלי מייבבת חרש", פרש מהקצפת עם ג'ינג'ר בייקר והקליט אלבום אחד, יחיד ומופתי עם הסופר גרופ אמונה עיוורת, נסע לאמריקה והקים שם להקה חדשה, דרק והדומינוס, חידש באופן מדהים שיר של הנדריקס Little Wing, התאהב באשתו של החבר שלו, ג'ורג' האריסון, וכתב לה את "ליילה", משירי האהבה הגדולים בהסטוריה.
התמכר להרואין, נגמל, הקליט במיאמי את אושן בולוורד 461 עם ההמנון Let it grow. שתה הרבה אלכוהול, עישן המון סיגריות, המשיך להיראות נהדר ולהתלבש נפלא גם בתקופות השפל הנפשי הכי קיצוניות, ובערך ב-1978 קלפטון הוא מוזיקאי-על.
בחזרה ל-1973
2007 היתה ציון דרך (30 שנה ל"יד איטית", התקליט שבו מיזג את הרית'ם אנד בלוז עם בלדות מיינסטרים כמו "וונדרפול טונייט" ולהיטי-קצב כמו "ליי דאון, סאלי") והשנה שבה יצא סוף סוף מההתמכרויות הקשות והחל לבנות בהתמדה סבלנית את מעמדו כאגדה חיה, פעילה ופורטת.
אגדה חיה
הדי.וי.די החדש שראה אור עכשיו מאגד שני דיסקים שעליהם תיעוד המופע הענק בשיקגו ב-28 ביולי שבו אירח קלפטון שורה של גיטריסטים ואמנים בעוד סיכום מפואר של דרכו-עד-כאן. מופע ה-Crossroads Guitar Festival (השני) של אריק קלפטון התקיים כתרומה למרכז Crossroads שמטפל בהתמכרויות.
קלפטון מארח כאן במשך כארבע שעות פנים ושמות מ-40 שנות קריירה. הוא מעלה את ג'ף בק, איש היארדבירדז, לביצוע משותף של "Cause We Ended As Lovers" של סטיבי וונדר (הם כבר ניגנו את זה במשותף בעבר בהופעות חיות), מגיש עם רובי רוברטסון מ"דה באנד" את Who Do You Love של בו דידלי ומארח את סטיבי ווינווד, חברו ללהקת "בליינד פיית'" לשיאו של המופע, מפגש נדיר בין שני חברי הסופר גרופ וביצוע ברצף של שלושה קטעים מאותו תקליט בכורה חד פעמי של Blind Faith מ-1969. ווינווד גם תורם עוד קלאסיקה למופע הזה, בביצוע (המצויין, כתמיד) של "Dear Mr. Fantasy".
המופע הזה מלא וגדוש רגעים של נוסטלגיה, רגעי קסם וחסד. שריל קרואו, חברה לשעבר, עם וינס גיל ואלברט לי מגישים ביצוע טוב מאוד ל"אם זה גורם לך להיות מאושר", ג'ון מקלפלין, תותח הגיטרה של מהאווישנו אורקסטרה בשנות השבעים, מגדולי נגני הגיטרה, מנגן את "מהרי נא" כאילו השנה היא 1973 וציפורי אש חוצות את הרקיע הפסיכדלי. ויש גם מחוות מרגשות לווילי נלסון וג'וני ווינטר, באדי גאי ובי.בי. קינג ורגע אחד של געגוע, כשקלפטון מצדיע ל"Isn't It a Pity" של חברו המת ג'ורג' האריסון.
רגע שבו, לפתע, כל המופע הגרנדיוזי הזה, כל ארבע השעות המפוארות והמרשימות, מצטמצמות לפשטות מרוכזת ונוגעת ללב. מרגש.
- Crossroads Guitar Festival 2007, אריק קלפטון מארח, יבוא: התו השמיני
