אני, דוד דביר

אני לא יכול לחיות בלי..

.

עבודה פיזית גופנית, ולאו דווקא להרים שקי קמח. אני אוהב עבודה פיזית שנועדה לשמירה על כושר גופני גבוה ואני כל יום עובד עם הגוף - אם בהופעות, בבתי ספר או בחדר כושר. אני חייב מנת פיזיות כל יום, אחרת יש קול קטן שיושב לי על העורף ושואל: "נו, כושר כבר עשית היום?".

הדבר הכי נורא שאמרתי למישהו...

אני אומר כל כך הרבה דברים קשים ב"נולד לרקוד" שקשה לזכור, אבל בכל זאת: אמרתי ללירון זכריה, שהיתה אמורה לעשות ריקוד לירי בעונה הראשונה, "נכנסת כלה (כי היא לבשה בגד שהזכיר שמלה כלה) ויצאת כבדה". לא אהבתי את האמירה, אבל זה יצא לי אוטומטי.

הדבר הכי נורא שאמרו עליי...

כשרקדתי בלהקת בת שבע ב־1980, באחת הביקורות על הריקוד שלי, כתב מבקר המחול חזי לסקלי ז"ל ש"הקרחון השבדי עוד לא נמס". לא אהבתי את זה כי אני רקדן חם, אבל החיים המשיכו הלאה.

הדבר הכי מרגש שקרה לי בזמן האחרון...

נולד לי נכד, שמו אריאן, שהוא דבר מקסים וזאת באמת אהבה ללא תנאים. אתה לא ממונה על גידולו, נמצא איתו כשטוב ופנוי לך ונותן ונותן ונותן בכיף.

אני חושב שאני יותר מדי...

אובססיבי לסדר. הכל צריך להיות מתוקתק, אין בערך, אין ליד. פה! ועכשיו! ובדיוק! קשה לי עם בלגניסטים ומחפפים למיניהם.

הבעיה של הריקוד בארץ...

מתחלקת לשניים. ראשית, הקהל לא יודע להבחין בין ריקוד מקצועי לעממי ולפעמים יש בלבול, ושנית, הריקוד המקצועי בארץ, יחסית לגודל האוכלוסייה, נרחב ומתקדם. המחול המקצועי שלנו נחשב מאוד בברנז'ה העולמית. עיקר הבעיה היא חוסר התקציבים לפתח ולתגמל את המקצוענים וחלוקת עוגת התקציב פגומה.

אף פעם לא הייתי...

בתאילנד ובהודו וכנראה שגם לא אהיה, בגלל העוני שיש שם, הלכלוך והסמים.

לא יודעים עליי ש...

גדלתי במשך 11 שנה בפנימיות בארץ, שסיימתי סמינר למורים לפני הגיוס לצבא ושאני לא מכור לשום דבר, פרט לבריאות הגוף והנפש.

הקוראים מתבקשים לקום לכבוד השופט דוד דביר, לא רק מגדולי הרקדנים הישראליים, אלא גם האיש שגורם לסיימון קאוול להיראות כמו חרק מפוחד, שמרים לצביקה הדר להנחתות ומנפץ פנטזיות ריקוד בנות עשרות שנים במחי משפט אחד. עכשיו, כשהסתיימו האודישנים של העונה השלישית של "נולד לרקוד" (רביעי, ערוץ 2) ומתחיל האקשן האמיתי, תוכלו להתענג על ההשחזות שלו ישירות מהאולפן.