שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסע חז"לי בנפתולי המיניות
    יוסף הצדיק להוט אחרי גברים או שאולי הוא היה קרייריסט שאפתן שפשוט לא ראה אותנו, הנשים, ממטר? להט העיסוק של חז"ל במיניות של יוסף אינו יודע שובע, רוחמה וייס יודעת למה

    להוט אחר הזכרים

    את המסע בנפתולי המיניות של יוסף נפתח בפסוק הראשון של הפרשה שלנו (מד, יח): 'וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.' לכאורה לפנינו דברי כניעה של עבד לשליט, פעמיים נאמר בו: 'אדוני' ופעמיים: 'עבדך'. יהודה לא יודע את נפשו, הוא לא יכול להשאיר את בנימין במצריים ובחרדתו הוא מפליג בשבחים: 'כי כמוך כפרעה'. מעניינת הבחירה החז"לית לקרא דברי כניעה אלה כדברי התרסה בוטים (בראשית רבה, צג): "כי כמוך כפרעה' מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואין את מקיים. 'מה פרעה להוט אחר זכרים אף את להוט אחר זכרים...'. האם המדרש הזה הוא רק ביטוי לחרדה להשאיר את בנימין עם השליט התקפן שזהותו האמיתית עדיין לא ידועה?

     

    כיוון שלהט העיסוק של חז"ל במיניות של יוסף אינו יודע שובעה, מדרש זה נראה גם כחלק מהמסורת הגדולה אודות מורכבות הבחירות המיניות של יוסף.

     

    עושה מעשה נערות

    המדרש הבא מתאר את יוסף כבעל משיכה להתנהגויות ולמראה נשי בתוך חברה גברית (בראשית רבה, פד): "יוסף בן שבע עשרה שנה וגו", ואת אמר 'והוא נער'?! אלא שהיה עושה מעשה נערות, ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו.' האם לקרא את המדרש בצורת נקבה - 'מעשה נערוֹת' או בצורת הזכר - 'מעשה נערוּת'?! כך או כך, יוסף מתנהג כדרך שמתנהגות הנערות – מאפר את עיניו ופוסע בעקבים מורמים. וכיוון שמדרש זה מתייחס לפסוק הקושר את יוסף בבני השפחות (לז, ב): "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה ", מספרים לנו חז"ל כי יוסף היה נער/ה עם בני בלהה וזילפה.

     

    לא רואה אותנו ממטר

    האמת המקראית העצובה (לי ולכמה מבנות מיני) והפשוטה היא שיוסף היה קרייריסט שאפתן שההצלחה והתהילה סיפקו לו את מנות הארוס הנדרשות. יוסף, ככל שהיה 'יפה תאר ויפה מראה' (לט, ו), פשוט לא ראה אותנו ממטר.

     

    גם את מנת התסכול הזו כבר הציעו בתבונתם חז"ל (בראשית רבה צט): 'בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים, היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות עליו שיריין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אף על פי כן לא היה מביט בהן'. ועל מנת להגביר את התסכול הנה מדרש נוסף, ובו העדות הקדומה ביותר ל'מנהג הנשי' לחתוך את הורידים בגלל תאווה נכזבת (תנחומא וישב, ה): 'פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת מהן ונתנה סכין לכל אחת ואחת וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן. כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן, אמרה להן ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה'.

     

    האם יוסף באמת היה קרייריסט חסר תקנה? היום הולכים ומתרבים הקולות הזועקים למתן לגיטימציה ל'פריג'ידיות', לחוסר התעניינות במין האם זה היה הסיפור של יוסף? ואולי הוא היה להוט אחר הזכרים? ואולי לא היה לו 'סיפור' אחד? אולי הוא הכיל את כל האפשרויות גם יחד? ייתכן שחז"ל בקשו לספר בעזרת דמותו של יוסף, סיפור על אין סוף האפשרויות של משאלות הלב והבחירות המיניות. כפי שבקש ללמד אותנו פוקו, המיון וההגדרות הם חלק ממנגנון השליטה והכוח של הממסד, והנה, בדמיונם של חז"ל, דווקא איש השלטון חותר תחת ההגדרות הנוקשות והוא בעת ובעונה אחת אוהב את כולם ואת כולן ולא אוהב אף אחד.

     

    והיא יוסף – יסודות מקראיים למסע

    ובכל זאת ייכן שמשהו באפיון הדמות המקראית; חולם, יפה ו'אחר' משך פרשנים לבחוש בזהות המינית של יוסף. יוסף מקבל מאביו 'כתונות פסים' עליה נאמר בסיפור אמנון ותמר (שמואל ב, יג, יח): 'כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות'. נורית זרחי הקדישה ליוסף שיר וסיפור ששם שניהם: 'והיא יוסף' ובהם יוסף אוצר בקרבו סוד זהות אדיר – רחל, בכמיהתה, הפכה את בתה לבנה: '... עכשיו כל העולם יודע / כי נאספה חרפתה / ילדה רחל בן יורש לאביו / והיא בתה'. ויש גם בברכת יוסף כמה יסודות למסע המיני אלא שקצרה יריעת הטור...

     

    חז"ל מפטפטים ביצרם

    מה שבאמת הטריד את חז"ל הוא לא הדמות ההיסטורית של יוסף אלא דמותו העכשוית, דמות הפרשן של יוסף, דמותם המינית של חז"ל. יוסף אולי תירגם את תאוות המין לתאוות השלטון וההישגים, חז"ל תרגמו את המשיכה אל האשה במשיכה אל התורה 'משכתו השמועה'. את התורה הם מכנים 'אילת אהבים שרחמה צר וחביבה על בועלה בכל שעה ושעה כשעה ראשונה' (עירובין נד, ב). כשחז"ל שואלים איזה מין גבר היה יוסף הם למעשה שואלים את עצמם, בבהלה לא מבוטלת, איזה מין גברים אנחנו; גברים רכים, למדניים, נשיים, גברים שמוותרים על נשותיהם (לעיתים לעשרים וארבע שנים) לטובת התורה?!

     

    נמתחה הקשת וחזרה

    כל בר-דעת מבין מדוע יוסף לא שכב עם אשת פוטיפר, אשת הבוס. רק חז"ל תמהים, ונדמה לי גם כועסים-מבוהלים, מהבחירה של יוסף והם מבקשים להצדיקה (בראשית רבה, פז): "ואין איש מאנשי הבית שם בבית' (לט, יא), בדק ולא מצא עצמו איש, אמר ר' שמואל: נמתחה הקשת וחזרה, זהו שכתוב: 'ותשב באיתן קשתו וגו". ר' יצחק אמ' נתפזר זרעו ויצא דרך ציפרניו, 'ויפזו זרועי ידיו". בניגוד לפרשנות המקובלת והסבירה, יוסף, אולי כמו חז"ל, דווקא רוצה אבל לא זה לא לגמרי יוצא... ולמה זה לא יוצא? אולי מכל הסיבות גם יחד...

     

    למה אני אוהבת את המדרשים האלה?

    ויש עוד ועוד מדרשים ורק המקום דוחק. ולמה אני אוהבת את זה? ולמה זה חשוב?

    כיוון שתורה ולימוד היא צריכה... וגם כיוון שהזהות המינית המתעתעת שעיצבו חז"ל ליוסף היא במובן מסויים התעתוע הכי יציב וישר שיש. חז"ל הציעו בדמותו של יוסף מורכבות של בחירות מיניות מאפשרות, מגוונות, מתריסות ואוהבות שאינן מתמכרות להגדרה אחת, לשיטתיות, לבהירות ולדבקות בדרך. לכן יש בהן אמת ואין בהן מורא ולכן הן מציעות יציבות מהסוג המאפשר ומעודד אותנו לפעמים דווקא לא לבחור דרך אלא להסתכן לרצות מזה וגם מזה והכל וגו'.

     

    שבת שלום

     

    ד"ר רוחמה וייס היא חוקרת ומרצה לתלמוד. מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים, בבית המדרש "קולות" ובבית המדרש "בית שמואל" ועורכת את סדרת "יהדות כאן ועכשיו" בידיעות ספרים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    לאן הולכת האהבה? קופידון
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    מומלצים