איך אספר לילד?

שעת ערב יורדת על חדרו, הוא רחוץ וניחוחי ומפויס, עוד מעט יגיע זמן לישון – ועכשיו הוא רוצה סיפור. גם היא רוצה, כמובן. ברשימה שלפניכם, ילד פירושו גם ילדה ואמא פירושה גם אבא, ובלבד ששניים יושבים, או שוכבים, זה לצד זה ואיפשהו באמצע יש ספר, והוא עוזר לקיים את טקס המעבר הכי יפה בין היום ללילה, בין עולם המילים והתמונות לממלכת החלומות.

המה פחות חשוב

מה לקרוא להם? מדפי הספרים בחנויות מלאים כל טוב, ותתפלאו – ה"מה אספר לילד" לא כל כך חשוב. פעוטות ייהנו מספרים מנגנים-קופצים-זזים-מלאי איורים, וישמחו "להפעיל" את הספר כצעצוע – אבל באותה מידה יפערו עיניים סקרניות אם תשבו איתם לקרוא מתכון לעוגה בספר בישול עתיר צילומים, או ישמעו סיפור קטן על לווייתנים שמצויים בספר ההוא עם התצלומים, שפעם קנו לכם ואתם באמת לא זוכרים מדוע: כל מה שנראה כמו ספר, ולאו דווקא ספר שמיועד על פי איוריו ומיעוט הטקסט שבו לילדים. וכן, אפילו עיתון: מדי פעם הרי יש בעיתונים סיפורים שאפשר לתרגם ללשונו של הילד: עם הזמן אספתי המון חדשות-חיות וסיפורים מדהימים על שיאים מצחיקים, ואלה נשלפים תמיד כשהטף מואס בספרייה הביתית.

הקריאו לילדים כל מה שנראה כמו ספר (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

אינני יודעת אם מומלץ להגיע לשיאי הביזאריות של אמא שלי, שסברה כי פואמות ארוכות של משוררי הרומנטיקה הגרמנית הן חומר טוב להרדמת פעוטות. היא נאלצה ללמוד אותן בעל פה בבית הספר, ואולי התחכמה לפעוטה שלא רצתה לישון. מכל מקום, הסיבה שבגללה אני יודעת בעל פה המון שירים של היינה ושילר היא בדיוק זאת: מישהי טרחה לדקלם לי לפני השינה.

ועוד משהו בענין ה"מה": אין תחליף לספרייה ביתית שיש בה מכל טוב, וכדאי שיהיו בה כמה ספרים ממדף המדע והדעת. "אנו וגופנו" או ספר ראשון על כדור הארץ, או על החלל, גם הוא סיפור ראוי לפני השינה.

הקליינט מחליט!

לפחות שלושה עשורים לפני שהייתי לאמא כבר אהבתי לספר לילדים של אחרים לפני השינה. ומן הניסיון המצטבר למדתי כמה דברים, ואשמח ללמוד עוד מתגובות.

• בחירת הספר - הפעוט הוא הקליינט, המספר נותן שירותים. הפעוט מחליט מה הוא רוצה לשמוע, וגם אם הוא מחליט שזה יהיה "הברווזון המכוער" 17 פעמים ברציפות – זכותו. המספר יכול רק להציע גיוון ושינוי או לנסות להלהיב את הפעוט ביצירות אחרות, ראויות יותר בעיניו, אבל לא להתנות את טקס הסיפור בהקשבה למשהו שהמבוגר רוצה לקרוא.

• בחירת המקום והתנוחה - הקליינט מחליט גם על התנוחה הנכונה לו לקריאה. יש ילדים שמוכנים להתכרבל עם אמא ועם ספר, יש כאלה שיעדיפו להוציא עוד קצת מרץ בקפיצות על המיטה. אי אפשר ולא צריך להתנות את החוויה ב"שב בשקט", אבל אפשר ורצוי להוסיף לקריאה אלמנטים שירגילו את הילד להקשבה שקטה יותר: ליטוף תוך כדי סיפור, למשל. או הסכמה על "מקום מיוחד לסיפור", למשל: בתי מעדיפה סיפור באמבטיה, בני לא יכול לשמוע סיפור בארוחת הערב, כי הוא נהיה מרותק מדי ושוכח לאכול. תנו לילד להנחות אתכם במציאת המקום הנכון בשבילו, ואם אפשר – פשוט תתכרבלו סביבו, ותחזיקו את הספר כך ששניכם תראו את האיורים והטקסט במלואם, בלי להזיז את הספר ולאבד את קצב ההקראה.

• העשרת השפה - אל תפחדו ממילים קשות שהילד איננו מבין. הוא פשוט לא יודע אותן, ואם לא תאמרו אותן - איך יידע? אפשר לומר אותן, לעצור לרגע להסביר בתרגום לשפת הילד ולהמשיך, ושום אסון לא יקרה מכך שהפעוט ילמד מילה חדשה של גדולים. אפשר אפילו להגיד לו שזו מילה של גדולים, ולחזור עליה איתו כדי "לטעום" את המילה על הלשון ולשמוח יחד איתו כשהוא מצליח לומר אותה. גם בגיל שלוש, ספרים נועדו לא רק כדי לחזק את הקשר בינו לבין המספר, אלא גם להעשרת הלשון.

תנו לילדים לבחור היכן מקריאים את הסיפור (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

• התאמת האינטונציה - בידקו איזה טון הוא אוהב לשמוע. יש ילדים שזקוקים לדרמטיזציה של הסיפור, ויש מספרים שיכולים להפיק מעצמם קולות שונים לכל דמות וגם הגשה דרמטית שמתאימה לסיטואציה של הסיפור, למשל, קריאה מהירה יותר בחלק המותח בסיפור. לעומת זאת, יש ילדים שרוצים בקריאה עניינית ומדודה ושקטה יותר, ויש כאלה שייבהלו מאוד אם תשמיעו להם את הקול של הזאב בכיפה אדומה. שוב –הקליינט מחליט.

• חזרות לא מיותרות – כשהילד מבקש "עוד-פם", קיראו שוב. גם אם זה טריק מניפולטיבי ידוע שתפקידו להשאיר אתכם במחיצתו, כולכם שלו ורק שלו. כאן המקום להתחיל בקריאה קצת יותר יצירתית: כשהפעוט משלים סופים של מילים או אפילו משפטים שלמים, כשאתם שואלים אותו: "ומה קרה אחר כך?", והוא מנדב מניסיונו העשיר עם הטקסט, ובשלב מאוחר יותר – כשהוא מזהה מילים או אותיות כתובות.

• הכרת אותיות ומילים – לא הכרחי שהילד ילמד לקרוא בשעת הסיפור, אבל שום נזק לא ייגרם מהתיידדות הדרגתית עם מילים בסיסיות וקצרות שהפעוט ישמח לזהות את צורתן, ולמצוא אותן שוב במקומות אחרים בסיפור ("איפה מתחבאת המילה אמא? בוא נמצא ביחד") – ואז למצוא אותה מחוץ לסיפור, בכרטיס קרטון שהוכן מראש.

• משחקי תפקידים שבהם הפעוט הוא המבוגר חביבים מאוד על הילדים, וספרים יכולים לתרום. בקשו מהילד "לקרוא" לכם כמו גדול, עם האצבע על הטקסט, ואתם תקפידו למלא את מקומו במשחק ולשאול שאלות ולהיענות להפעלותיו, כדי שהמשחק יצליח לו.

• עוד סיפור - מי אמר שצריך לקרוא סיפור רק לפני השינה? רגעי הקריאה ביחד הם פסק זמן מצוין בין פרצי אנרגיה משולחים לכל עבר. שני ילדיי שמחו להירגע קצת בגני שעשועים עתירי אטרקציות, ולפרוש מן הנדנדות לטובת המילים הכתובות. ספר קטן הוא בעיניי פריט חובה בערכת הציוד שאנו ההורים נושאים על גבינו כשיוצאים מן הבית. בדיוק כמו מגבונים. התוצאה המצטברת של הרגל כזה היא, שילדיי נוטלים עימם ספרים לכל נסיעה ולכל טיול.

• שיתוף - תנו לילד לקחת לפעוטון או לגן את הספרים החביבים עליו לא כולם יחזרו הביתה בשלום, אבל זו דרך מצוינת לסייע לו לחלוק את עולמו עם קבוצת השווים שלו.

• המחזה - כמו קריאה דרמטית, צריך לבדוק אם הפעוט נעתר לפטנט הזה, ואם כן – הצטיידו באביזרים הכרחיים לסיפור ובצבעי איפור שישדרגו את החוויה לכלל "הצגה".

• פנטזיה - סיפורים טובים במיוחד מהדהדים במוח זמן רב לאחר שהתוודענו אליהם. מדי פעם תשמעו את הפעוט מתייחס אליהם בהקשרים בלתי צפויים – וזאת תופעה מבורכת שאפשר לעודד אותה במחשבה משותפת על מה שקרה אחר כך. יש סיפורים רבים שהסוף שלהם פתוח לפרשנות ולתוספות – תשאלו אותו מה קרה אחרי העמוד האחרון, ותופתעו לגלות עד כמה הוא יצירתי כשמאפשרים לו להיות יצירתי. בדיוק כמוכם, כשאתם מאפשרים לעצמכם.

• היסטוריה משפחתית - קיראו לילד ספרים שאהבתם בילדותכם וספרו לו שאהבתם ולמה אהבתם. אל תחששו מפני העיצוב של פעם, שהיום נראה אנכרוניסטי ומשעמם, ואל תתנו לשפה של פעם להטריד את מנוחתכם: הם ישמחו לשחזר את החוויה של אבא או אמא כשהיו קטנים, ועל הדרך ירוויחו חשיפה למגוון גדול יותר של טקסטים ומילים.

• הנאה אמיתית - הכי הכי חשוב: אל תזייפו הנאות. תנו גם לגוף היגע שלכם להתרפות מעט בשעת החסד הזאת, כבו את הטלפון הסלולרי, את הטלוויזיה ואת מקורות הרעש בתוך הראש – ותקראו "עוד-פם".

לכל הטורים של אריאנה מלמד בערוץ הורים.