"60 שנים וטיולים": אלבום למסעות מהכורסא

זה קורה בכל פעם שהמדינה חוגגת יום הולדת עגול: מייד מופיעים אלבומי המתנה החגיגיים שנכתבו או נערכו במיוחד לרגל האירוע. שנת היובל (כבר עברו עשר שנים!) היתה הדוגמה הקלאסית: כל הוצאת ספרים, כל עיתון וכל מוסד רשמי הפיק את ה-אלבום המיוחד לרגל שנת ה-50. על שולחנה של כל משפחה נערמו האלבומים הייחודיים בזה אחר זה - כל כך ייחודיים היו, עד שדמו זה לזה כשתי טיפות מים.

שנת ה-60 לישראל שבאה עלינו לטובה, תסתיים, סביר להניח, בערימה של אלבומים מיוחדים על השולחן. על שולחננו נחתה השבוע הסנונית הראשונה - "ישראל: 60 שנים וטיולים" של הוצאת "מפה".

אורן נהרי הוא עורך הספר ומחבר חלק מהטקסטים שבו. זו לא הפעם הראשונה שנהרי חתום על מוצר מכובד של הוצאת "מפה", בין היתר, קדמו לנוכחי "אטלס אנציקלופדי של העולם" ו"כרונולוגיה של המין האנושי". לצד נהרי מופיעים נדב מולצ'דסקי כאחראי על תחקיר אירועים, עומר יגאל על כתיבת מסלולים וחנן ישכר על צילום הטיולים. שמה של הוצאת "מפה" יצא למרחוק - ובצדק - בזכות מוצרי הטיולים והפנאי המוצלחים והמושקעים שיוצאים תחת ידיה כבר שנים.

מושקע מאוד מבחינה ויזואלית וטקסטואלית

ניכר לעין כי גם באלבום החדש הושקעה עבודה רבה מבחינה ויזואלית וטקסטואלית כאחת. הקונספט, יש לומר, אכן ייחודי. נהרי ערך כאן יחדיו 60 מסלולי טיולים, כאשר לפני כל מסלול מפורטים בכפולת עמודים אירועי אותה שנה, בלוויית צילומי ארכיון.

מבחינה זאת דומה האלבום להפליא לאלבומי שנת החמישים. אולם העובדה שלכל שנה מצורף מסלול במקום אחר בארץ היא הטוויסט של הספר. כל מסלול הוצמד לשנה המתאימה לו לכאורה מבחינה כרונולוגית. כך למשל אל שנת 1973, שנת מלחמת יום כיפור, מצורף מסלול תצפיות ברמת הגולן, ואילו לשנת 1957 הוצמד טיול באגמון החולה, שכן בשנה זו החלו בעבודת ייבוש ביצת החולה.

אולם במקרים רבים החיבור בין שנה לבין מסלול ואיזור אינו טבעי ומתבקש. האם ביקור בבית גוברין בעקבות הפלישתים היא בהחלט צעד מתבקש לאור פתיחת מפעל "אינטל" בקרית גת ב-1999? האם העובדה שיצחק שדה, מפקדו של בית הספר למפקדים של הפלמ"ח, נפטר ב-1952 אכן מסבירה את הצמדת השנה למסלול בקרבת ג'וערה, בה שכן בית הספר? 

לא החליט מה הוא רוצה להיות

אולם החיבור המלאכותי מאוד לעתים הוא בעיה שולית למדי. חשובה ממנו שאלת "הקליעה למטרה". שכן נדמה כי "ישראל: 60 שנים וטיולים" פשוט לא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול: אלבום היסטורי חגיגי שמתאר את האירועים המרכזיים של 60 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל או ספר טיולים שימושי.  

האם החיבור בין השנה לבין המסלול באמת מוצדק?

מצד אחד מחקה הספר את אלבומי שנות החמישים מבחינת החלוקה לשנים, תיאור בקצרה של האירועים המרכזיים בכל שנה והדגשה של נושא אחד בכל פעם בתיבת טקסט מיוחדת (פרשת האח דניאל בשנת 1962, טבח סברה ושתילה ב-1982, אינתיפאדה בשנת 1987 ועוד). אמנם יש לתת ח"ח על תשומת הלב לאירועי התרבות שנוטים להתעלם מקיומם, אולם עדיין קשה להבין במה טוב ספר זה מקודמיו, למעט הכללת עשר השנים הנוספות.

מצד שני, מתנהג האלבום כמו מדריך טיולים לכל דבר, הכולל מפות, הסברי מסלול מפורטים ומידע שימושי לגבי כל טיול.

הבעיה היא בכך שאף מטייל לא ייקח עימו ספר חגיגי בגודל ובמשקל כזה כאשר הוא יוצא לדרך בעקבות אחד מהמסלולים המוצעים בו ולכן עולה שאלת השימושיוּת.

בעיה נוספת הנובעת מאופיו הייחודי של הספר היא העובדה כי הוא אינו ידידותי למטייל המבקש למצוא מסלול מסוים לפי איזור גיאוגרפי בארץ או לפי אופי טיול (עירוני, טבע או אתגרי). בנוסף, המסלולים עצמם קצרים מדי לעתים, ואינם מספקים - כנראה כתוצאה מכך ששיקולי עיצוב גברו על שיקולי תוכן. 

על גב הספר כתוב כי הוא "ייקח אתכם למסע משולב בזמן ובמרחב - טיול לאורכה ולרוחבה של הארץ שאנו חיים בה יחד עם מסע לעומק ההיסטוריה של מדינת ישראל". התחושה היא שהמסע הזה יישאר בגבולות הכורסא שבסלון, וכאשר נרצה באמת לצאת למסע, ניאלץ לקחת ספר טיולים אמיתי, כזה שרוצה להפוך דהוי מרוב שימוש ולא להישאר יפה ונקי על שולחן הקפה.