האדם נזר הבריאה

"ויצר ה' את האדם מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

חכמת קבלה מלמדת כי באדם פועלת בהרמוניה מערכת דינמית של חמישה כוחות רוחניים. כוחות אלה הם המפעילים את המכונה האנושית המופלאה, נזר הבריאה, ונקראים בשמות: "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה" - ובראשי תבות: נר"ן ח"י.

חמשת החלקים מחולקים כנגד חמישה עולמות רוחניים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. בעוד שדרגות נר"ן שוכנות באדם הלכה למעשה, שתי הדרגות הנוספות, ח"י, הינן אסטרליות תחושתיות ומקרינות על האדם את אורן מעולמות עליונים.

במאמר זה אציג מזוית צרה את מהות הנר"ן ואת מידת השפעתם על האדם. יובן למעיין בנאמר כי אינני מתיימר ולו לרגע להכיל בדברים הבאים את כלל הרבדים וההיבטים השונים אודות הנושא המדובר וכי כל האמור הינו בבחינת קוצו של יוד.

"נפש"

הדם, שנאמר" כי הדם הוא הנפש ועפרא דמכסיא עליו" ( תיקוני זוהר). נחצבה מעולם העשיה. מבטאת את החלק הרוחני הנמוך ביותר באדם וקיימת בכל צורות החיים. מהות הנפש היא כיסופים לאותו תענוג עליון שממנו יצאה,קרי, הנפש נחצבה ממקור גבוה שם זכתה לתענוג עילאי, אך לא בזכות עצמה. היא יורדת לעולם ומתלבשת באדם כדי ליהנות מאותו תענוג בזכות ולא בחסד.

כדברי הזוהר "נהמא דכיסופא" משמע לחם של בושה או לחם חסד שאינו מגיע למקבל, כי אז עלול לחוש בושה על קבלת הטבה בחינם. כל זמן שהנפש מולבשת באדם היא לעולם תשתוקק לסיפוק ולתחושת תענוג (רצון לקבל). מכאן נובע הרצון לשווי משקל (הומאוסטזיס כפי שמגדיר זאת מסלאו) שבין הדחף לסיפוק.

הנפש היא החלק הבסיסי המחבר בין הגוף לבין הנשמה ומקום משכנה בכבד, אחראית על התיפקודים הביולוגיים של הגוף, על תהלוכת הדמים ועל יצר ההישרדות. בזמן שינה היא נותרת בגוף לבדה, בזמן שכל החלקים האחרים עולים לממד עליון, ודואגת לשמר את אנרגיית החיים חיות לאדם. הנפש זורמת בספירות: נצח, הוד, יסוד, מלכות. כל פגיעה או הפרה של איזון במרכז הנפש עלולים לגרום לחוסר איזון בתפקוד הנפשי – מנטלי וכן באברי הבטן.

"רוח"

"אמר קהלת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" ( תיקוני הזוהר). הרוח נחצבה מעולם היצירה, היא מייצגת את השאיפות ואת עולם הרגשות: שמחה, כעס, גאווה ועוד. מקום משכנה בלב, ובשונה מהנפש המצויה בכל בעלי החיים, קיימת רק בבן האנוש. "הרוח" היא היכולת המוגברת להרחבת גבולות "האני" הסובייקטיבי, ביחס לתמונה האובייקטיבית הרחבה. עניין זה גורם לאדם לזהות מחד את חולשותיו וחסרונותיו, ומאידך את יתרונותיו.

כל אלה מוכתבים ע"י זיהוי מושכל הקובע את מצבו ביחס למציאות החיצוניות. ראיית המציאות הרחבה שהיא בבסיסה של הרוח, מדרבנת את האדם להתקדם ולהעפיל (הטרוסטזיס כפי שמגדירה זאת הגישה האקזיסטנאציאליסטית) אל עבר יצירת אישיות גבוהה וזהות יחודית.

בעוד שהנפש דורשת סיפוק מיידי של רצונות זמניים, הרוח מניעה את האדם לצאת מעצמיותו ולתור אחר תענוגות אחרים המתהווים בזמן עתיד. לפיכך, ניתן לומר כי דרגת הרוח מתבססת על תפיסת הזמן ועל מסוגלותו של האדם לנוע על ציר הזמן לאורך זמן. יכולתו של האדם לדחות סיפוקים מידיים ולהציב לעצמו מטרות עתידיות, תאפיין את  עקרון הרוח המורה על טבעה של האנושות - הצורך התדיר בהתקדמות ובראיה מעבר לזמן ההווה.

הרוח אחראית על התפקוד וזרימת האנרגיה באזורים:חזה, לב, ריאות וידיים. כל הפרה או פגיעה רוחנית תגרור אחריה שרשרת תגובות שיתבטאו החל מבעיות לב, לחצים בחזה, כבדות בנשימה וכלה בקושי בהבעת רגשות, תסכולים, זעם והתכנסות פנימית. זורמת בספירות חסד, גבורה ותפארת.

"נשמה"

הנשמה מקורה עליון, והיא נחצבה מעולם הבריאה. היא החלק הרוחני הייחודי לאדם ושאינו קיים באף ייצור אחר, היא העל מודע העמוק שבאדם, הגרעין הפנימי של אישיותנו שאינו מתכלה לעולם וחי חיי נצח. היא החלק הטהור ביותר ואין אפשרות לפגום בה, אלא לעמעם ולערפל את התגלמותה והופעתה בחיי האדם. בלילה עולה ונפרדת מהגוף ושבה אליו בבוקר, כפי שנאמר בתפילת הבוקר " שהחזרת בי נשמתי...".  היא נקשרת עם עולמות עליונים ונושאת לאדם מסרים תמידיים (חלום) שאם יהיה קשוב אליהם יוכל לדעת אודות העתיד להתרחש. אחראית על האינטלקט ועל החלק החשיבתי, ולפיכך מקום משכנה במוח האדם.

הנשמה הינה ישות ממשית נצחית , חסרת צורה המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיום הגוף החומרי. כאשר היא שוכנת בגוף, היא מהווה את מנוע הבעירה הפנימי ומרכז השליטה המחשבתית. בזמן עזיבתה את הגוף באופן זמני (שינה) או לצמיתות (מוות) הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, חסר זרם תודעה. הגדרה זו מציגה את הנשמה כאנרגיה רוחנית אין סופית, שאינה כפופה לחוקים גשמיים כלשהם, הואיל ולנשמה קיום במישורים שאינם ארציים, תפיסה זו מגדירה את הנשמה כבת אלמוות המתקיימת גם לאחר מות הגוף עצמו.

באופן טבעי לגמרי דברים אלו מובילים אל עבר שער נוסף הנקרא גלגול נשמות. תחום מרתק ועמוק לכשעצמו. יובן למעיין כי כל הדרכים הפילוסופיות המגדירות את רעיון הנשמה נפגשות בסופו של דבר באותה הנחת יסוד הקובעת כי לנשמת האדם חיים עצמאיים נצחיים שמקורם בעולמות עליונים. זורמת בספירות:כתר, חכמה, בינה (דעת).

יצחק אהרון הוא ראש מרכז "חכמה", רחוב האחים יפה 6, פתח תקווה .טל' 03-9220784 נייד 050-5797613