בלדה לגיבור הנודד
גיבור וגיבורה יפניים יוצאים לדרך ארוכה ומלאת תלאות, אחד כדי להחזיר לעצמו את אבריו האבודים, השנייה בתקווה להשתייך שוב לחברה אנושית. עוד טור איכותי על קולנוע אלטרנטיבי בדי.וי.די
חגיגה אמיתית נכונה לצרכני ה"מאנגה" (הקומיקס היפני) באשר הם, עם עיבוד קולנועי מרהיב ורב-רבדים (לייב-אקשן ולא אנימציה) לספר הקומיקס של אוסאמו טזוקה, המוכר בתור האפיפיור של המאנגה, והיוצר האגדי של "טטסואו אטום" ושל "ג'אנגורו טאיטיי" (המקור של "מלך האריות").
טזוקה זה יצר את "Dorono" במחצית השנייה של שנות ה-60, ב-1969 הוא עובד לסדרת אנימה (האנימציה היפנית), והשנה החליט במאי הארט-האוס, אקיהיקו שיוטה, לחרוג מהדרמות המלנכוליות שמאפיינות את יצירתו, ולצלול אל מעמקי הפנטזיה הגרנדיוזית באמצעות האגדה הפופולארית, המתארת את מסעו של יאקימארו להחזרת 48 איברי גופו האבודים.
Dororo. אדיפוס, משה רבנו, לוק סקייווקר ופינוקיו. העיקר להיות לבן אנוש
במהלך מלחמה שבטית עקובה מדם, ביפן מיתולוגית הנשלטת על ידי חונטה של שדים, עורך איתם ראש השבט, קאגמיטסו דאייגו, חוזה דרקוני על פיו יעניקו לו ניצחון ושליטה נצחית, בתמורה לבנו העומד להיוולד. כל אחד מ-48 השדים מתכבד באיבר אחר מגופו של הרך הנולד. גופו קטוע הגפיים ונטול האיברים של היילוד נשלח בתוך תיבה קטנה במורד הנהר על ידי אמו המתאבלת של התינוק, שמקווה שיימצא מי שיציל אותו. כמו משה רבנו לפניו (או לחלופין – לוק סקייווקר), הילד זוכה בהצלה שלמה ובייעוד משיחי – להציל את האדמה החרוכה משליטתם האימתנית של הגובלינים השטניים.
יאקימארו זוכה להשתלת איברים שמהדהדת את סיפור "פרנקנשטיין" וצומח לעלם יפה תואר בעל כוחות-על, שיוצא למסע איסוף: בכל פעם שישחט שד, יוחזר לו איברו המקורי והוא יזכה להרכיב את עצמו מחדש כבן אנוש בשר ודם. דורורו, אגב, היא הגנבת האמיצה, נערה שגדלה להאמין כי היא בן זכר, שמצטרפת אליו למסע, בתקווה לא מודעת שהוא יהיה הגבר שיחזיר לה את נשיותה.
"Dororo". מסעו של יאקימארו להחזרת 48 איברי גופו האבודים
"Dororo", מעבר להיותו מפגן אומנויות לחימה ואפקטים חזותיים, טווה סיפור התבגרות בסיסי על פי הנוסחה הפרוידיאנית המוכרת. כמו בסרטיו האחרים של שיוטה – "Canary" ו"Moonlight Whispers", גם כאן מופיעים בני נוער שתוהים על זהותם בעיקבות אירועים אלימים אליהם נחשפו. כמו הדמות הראשית ב"Canary" - ילד שגדל במחיצתה של כת נוקשה ושתלטנית אליה השתייכו הוריו - גם יאקימארו מגלה לאיטו את בגידת אביו, כלומר את הניסיון לרצוח אותו.
האגדה של יאקימארו מהדהדת מתחילתה ועד סופה את המיתוס של אדיפוס, ושיוטה מדגיש את הדרמה המשפחתית הזו בחלקו האחרון של הסרט, כשהוא שם בצד את הפעלולים וההרפתקאות ומתייחס לסיפורו כטרגדיה יוונית לכל דבר. פתירת התסביך, יחד עם החלפת האיברים המושתלים באיברים אוטנטיים, תוביל את הגיבור המיוסר להשלמת ההתבגרות הנפשית והמינית שלו. הסייבורג יהפוך לבן אדם אמיתי; אולי אפילו לבן תמותה.
"Dororo" אקיהיטו שיוטה, יפן 2007. די.וי.די. חדש להשכרה, תרגום לאנגלית
עיניים עצומות לרווחה
מסע התבגרות נוסף, או למעשה סיפור של חיים שלמים, הוא סרטו של מאסאהירו שינודה,"The Ballad of Orin" מ-1977. שינודה הוא אחד מפורצי הדרך של שנות ה-60, ויחד עם במאים כמו הירושי טשיגאהארה וסייג'ון סוזוקי, יצר את הגל החדש בקולנוע היפני. "Ballad" הוא רחב יריעה רק במובן שהוא מתפרש על כמה תקופות, ומספק הרבה מזון מרהיב לעיניים בתחום העיצוב, אולם הדרמה שבו מתמקדת בעיקר בדמות אחת – זמרת דרכים עיוורת בשם אורין – וביחסיה עם גבר שלוקח עליה חסות.אורין נולדה עיוורת בתחילת המאה ה-20 ועל מנת למנוע ממנה חיים של זנות היא הוכנסה לביתן של זמרות נודדות עיוורות (ביפנית: גוזה), כדי שתתחנך בצילן ותצטרף לשורותיהן. עם התבגרותה היא מחוייבת להימנע ממגע מיני עם גברים, בידיעה שעבירה על החוקים הנוקשים תגרור סילוק מיידי מהקבוצה. אורין נאנסת לילה אחד, נכנסת להריון ומוצאת עצמה נזרקת החוצה מביתה.
הנדודים מובילים אותה לפגישה עם סנזו טסורוקאווה – יצרן סנדלים יפה אך עגמומי ובודד, שנמלט מעבר מסובך. שתי הדמויות שורדות בשולי החברה היפנית המקיאה את מפרי הסדר, לעיתים באופן אכזרי ביותר. השניים נעים בין מקומם כבני תרבות – הוא סוחר והיא בדרנית עממית – לבין המקום היחיד שמקבל אותם: הטבע הפראי. ואכן סרטו של שינודה מדגיש את הסביבה הטבעית שאופפת את אורין: ההרים, הנחלים, הפרחים הצבעוניים, בעלי החיים.
הטבע גם מסמל את השחרור האמיתי מהכבלים שמטילה החברה על החריגים שבתוכה, אלה שהפכו חריגים דווקא בגלל חוקים חברתיים מדכאים. אורין מאוד רוצה להשתייך אבל המאוויים המיניים שלה ורצונה לגבש זהות עצמאית מונעים ממנה להתחבר לשגרה הדכאנית. תחושות אלה גוררות רגשות אשם חזקים שמובילים אותה להתחברות עם גבר שאינו מסוגל להעניק לה את מבוקשה. מצד אחד הוא רוצה להפוך אותה לאישה רגילה, מצד שני הוא נמנע מלקיים איתה יחסי מין וגם מסרב לשאת אותה לאישה. למעשה הוא כופה עליה סוג של גילוי עריות, בכך שהוא דורש כי תעמיד פנים שהיא אחותו.
"The Ballad of Orin". הטבע מסמל את השחרור האמיתי מכבלי החברה
בילדותה אמרה לאורין הפטרונית העיוורת כי בודהה העניק להם מחסדו כשבחר לברוא אותן עיוורות, על מנת שלא תוכלנה לראות את הגיהינום שבעולם. על דרך האירוניה מראה סרטו של שינודה עד כמה ההתבטאות הזו צינית. עבור אורין העולם הוא גיהינום דווקא משום שהיא אינה רואה. הטונים הפמיניסטיים של הסרט ברורים מאליהן, כמו גם הביקורת על יפן הפטריארכלית והמיליטריסטית. מורגשת בו חלוקה ברורה בין טבע לתרבות, כשהדמויות מהלכות תמיד על הגבול הדק ביניהם. ואולי זו בעצם אלגוריה לחברה היפנית שבה הטבע חסר החוקים עומד איתן מול החוק הבלתי מתפשר – שני כוחות שפועלים על הנפש בו זמנית ומשסעים אותה לחתיכות.
"The Ballad of Orin" מאסאהירו שינודה, יפן 1977. די.וי.די. בהוצאה מחודשת, תרגום לאנגלית
הכותב הינו עובד "האוזן השלישית"
