נגיעות קטנות של אושר

מחייך כאילו הוא ברא את החורף

שלושה ימים ירדו גשמים. בדרום היו שטפונות, ובכנרת נאגרו מי נחלים שזלגו מההרים. בשעות אחר הצהריים השמיים התחילו להראות ניצנים של שמש, ועכשיו, לפנות ערב על שפת הים, רוני טייל עם ידיים תחובות עמוק בכיסי המעיל, מדלג בין שברי עצים שהים סחף לחוף, מפנה את העורף לכיוון הרוח שהגיעה ממערב. האוויר היה ספוג לחות של מי מלח מעורבים בניקיון שמביא איתו הגשם, ורוני ניסה ללגום אותו בשאיפות עמוקות, לא לבזבז אף טיפה. זרזיפי גלים התיזו לו על הפנים, מנסים לצנן את החיוך שהיה מרוח עליו כאילו הוא ברא את החורף.

ליד הסלעים שהציצו בין גל אחד לשני עמד זוג, אולי בני 30, עם כלב לברדור שחור. הכלב קופץ בנביחות על כל גל מתנפץ, רץ אליו בגבורה של אלו שיודעים לנבוח אבל לא לנשוך ובורח בריצה מהירה לחוף כשהוא מבין שהגל לא מתרשם וממשיך במסלול המהיר לכיוון קו החוף. ככה הוא רץ, נובח, עוצר ובורח. הזוג עומד מחובק, פורץ בצחוק כל פעם מחדש, מסתובבים זה מול זה, חיבוק דב של מעילי פוך מסתיר את שניהם מהרוח. נשיקה.

• במי רדר
  

חולשה ללילות ירח

משקה רימונים לאור הירח (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

היתה לארתורו ג'וזפה דה-לוקה חולשה ללילות ירח. הוא לא היה מאושר אלא בהם. אמא שלו, סניורה מדלינה דה-לוקה, זוכרת לילות ירח בהם היה עליה לקשור אחת מרגליו אל המיטה כדי שלא יקום מהמיטה ויטפס בעיניים עצומות על הגבעה שמול הבית ויעמוד שם מול התהום בתקווה לעוף מעליה כמו ינשוף חכם.  

ארתורו השתנה מאז. במקום לטפס על הגבעה בעיניים עצומות, הוא מטפס עליה בעיניים פקוחות. הוא מתיישב על שפת התהום, משלשל רגליו כלפי מטה, מניח לצדו משקה רימונים וקורא ספרים לאור הירח.  

הוא קורא ספרים גם בביתו וגם לאור השמש, אבל ספרים שהוא קורא על שפת התהום, בלילות ירח, גורמים לו להרגיש מאושר.

• מעזבונו של סבסטיאן פטרוס
  

לראות את מה שמעבר ליופי

היה לי קצת קשה להלך איתך ברחוב. מבטי האנשים הביכו אותי. בכל פעם שנלחשה באוזני מחמאה "וואו, כמה שהיא יפה" הרגשתי שמעניקים לי ציון ומאחלים לי הצלחה בהמשך הקריירה.

לא הבנתי שאני מערסל את אושרי ביני לבינך. את זה הבנתי רק כשהלכת.

• אוהד שטראוס
  

אני מכיר אותך מאיזשהו מקום?

האחות הגבוהה יצאה לקראתי, הזמינה אותי להיכנס ולהציץ. היא השאירה אותי לבד מבלי להראות לי מי מהם הוא שלי. זיהיתי אותו כבר ברגע הראשון. הוא היה צמוד עם האף הפחוס לדופן של האמבט השקוף. רציתי להגיד - "אני מכיר אותך מאיזה שהוא מקום?"

הבן הראשון שלי, מחלקת יולדות, איכילוב. האושר כנראה מוּכר.

• ישראל קליוסטרו 
  

אבא ובן: לי ועופר שמריהו. צילום: סיגלית פרקול

הפשע המושלם

"האושר הוא הפשע המושלם", שרה יהודית רביץ למילותיו של יעקב רוטבליט. אני תמיד תוהה למה התכוון המשורר. האם הוא רומז שלהיות מאושר זה פשע?

האם הדימוי של האושר לפשע המושלם הוא כדי להמחיש שהאושר לא באמת קיים, בדומה לפשע המושלם, או שהוא בא להסביר למה רק מעטי מעט זוכים להגיע אליו?

• אורית גל
  

האוצר של סבתא

אני בת השש ואחי בן העשר פותחים את מקרר אמקור של סבתי. אור מאיר את הביצים, החלב והירקות. אנחנו מחטטים ביניהם בידיעה שהוא נמצא שם. התמקדנו במגירת הירקות הגדולה, מתחת לאבוקדו והמנגו שסבתי קטפה ועטפה בעיתון.

אחי מצא אותו לפניי. הסליק של סבתא. עשרות סוגים של שוקולד, אגוזי, טעמי, טוויסט ושפע של מטבעות שוקולד מפוזרים. האור שהחזירו המטבעות המוזהבות הגדיר במדויק את האושר.

• דורית דוד
  

שדון יער מלא אהבה

לימדה אותי לא לפחד להראות אהבה. פיפי (צילום: הדס פרידמן)

בפעם הראשונה שראיתי אותה צחקתי. כלבה מסוג מדובלל נבחני. "רציתי כלב, לא סקיצה של ג'ים הנסן". היא נעלבה, אבל בכל זאת נשארה איתי. שדון יער מלא אהבה במסווה של כלבה קטנה. היא האושר שלי, ואני שלה. היא לימדה אותי שאושר לא שווה הרבה, אם אין לך עם מי לחוות אותו או לשתף עימו. היא לימדה אותי לא לפחד להראות אהבה.

לחזור הביתה ולדעת שמישהו מתגעגע אליך כל כך. ללטף, ולקבל בתמורה ליקוק של הכרת תודה. והיא זו שלימדה אותי שהאושר זה לאו דווקא תמונה כללית. אושר זה רגעים. אושר נמצא בפרטים הקטנים.

• הדס פרידמן
  

הגוף מטפטף את עצמו

הגוף מוצף תחושה של התכנסות בצורה של חיבוק עצמי, ובו בזמן בכמיהה של הגוף להוציא החוצה את עצמו מתוך עצמו, כאילו הוא חייב לטפטף עצמו דרך נקבוביותיו, כניסיון אחרון לשמור על חוק כלים שלובים, רגע לפני שהוא מסתכן בגאות.

• גולדי הארט
  

לשיר יחד במקלחת

אמא ואני מתקלחות יחד, רוקדות ושרות בקול רם את השיר של נורית גלרון :

"סיוט כזה עולה על כל דמיון, בוא ויחד נעצור את השעון.

זוהי אהבה שאין בה הגיון, זוהי אהבה שתיגמר בבזיון.

אני לא יכולה לנשום, הרי זה שגעון, מחניק לי בגרון,

אתה ראשון היית ותהיה האחרון".

שתי ילדות, אחת בת 25 ואחת בת 3. לשתיהן נכונה דרך משותפת ארוכה, מתפתלת, מענגת, מכאיבה,מחייכת, כשהן שלובות זו בזו.

• שני זהבי
  

טעיתי, אמרה, רוצה לחזור

איך במשפט אחד, יכול אדם אחד לפסוק אושר לאדם אחר. "טעיתי", אמרה, "אני רוצה לחזור. אתה רוצה לנסות עוד פעם?"

כמו ידיים מלאכיות המושכות אותך מן הרפש, אוחזות בליבך בעדינות ומעניקות לו נשיקה מרפאת.

כמו צליל עדין, המתגבר על שאון של אלף מכוניות וצעקות ויריות, ומנמיך את כולם לרעש לבן ואחר כך לדממה.

עיניים נפקחות לרווחה, גוו מזדקף, חזה מתנפח ונותן לאוויר להיכנס. הגלידה חוזרת למקפיא, הוויסקי לארון. קולות היורה, היורה בלי רחמים בגגות הרחוב, הופכים למקצב כמעט מלודי של טיפות מתופפות. העבודה כבר לא משעממת, החברים כבר לא מעיקים. הלב כבר לא כבד.

• שלומפי
  

מי אני אהיה כשיהיה לי כל זה?

אני שואלת את עצמי, מה ההגדרה שלי לאושר. מה גורם אושר בחיי?

אחר כך אני שואלת את עצמי, איך זה ייראה במציאות כשאני אהיה מאושרת?

ובסוף, אני שואלת את עצמי, כשאני אהיה כל הדברים שתיארתי, וכשיהיו לי כל הדברים האלה, מי אני אהיה? איזה הדס תופיע במציאות? במה אני אהיה שונה מהיום?

התשובות שלי תהיינה צעד ענקי בדרך לחיי אושר.

• הדס מנור
  

ללכת על עננים

להרגיש שאת הולכת בקלילות, כמו על שכבה של עננים. לרצות לצעוק מעל גגות העיר. לחצות את דיזנגוף בזהירות בזהירות, כדי שלא יפגע בך אוטובוס של קו 5 דווקא עכשיו, בדיוק כשאת כל כך.

• שרית פרקול
  

• כל הציורים בדף זה - האושר על פי רפי פרץ
  

• תודה מיוחדת לאבינועם בן זאב
  

~ ~ ~  מה האושר בשבילכם? טקבקו אותו  ~ ~ ~