שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    דו"ח בכנסת: "מטכ"ל מבולבל, מלחמה כושלת"
    שנים של שיתוק ורפיון בחזית, בזבוז זמן יקר אחרי החטיפה, מחסור חמור בציוד, מהלכים הססניים, עיוורון, תפישות שגויות ופקודות מגומגמות - אלו רק כמה מהסיבות שבעטיין התנהלה המלחמה, לדעת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בצורה כל-כך מאכזבת. בדו"ח מקיף וחמור במיוחד מתארים הח"כים את מחדלי הצבא, את העיוורון בו לקה ואת הכישלון הגדול בעצירת הרקטות. ואף מילה (כמעט) על הדרג המדיני

    בלי מטרה ברורה, בלי תוכניות אופרטיביות ועם בלבול רבתי בכל הרמות - כך יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה, לפי דו"ח מקיף של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. בעקבות עדויות ששמעו ומסמכים רבים שאספו וניתחו, מותחים הח"כים ביקורת חריפה ביותר על המטכ"ל ופיקוד צפון, שכשלו במילוי המשימה העליונה - צמצום אש הרקטות על העורף האזרחי - וכן בהכתבת המשימות לדרגי השטח. והתוצאה - הרבה יותר ממאכזבת.  

     

     

    הקברניטים בירושלים ומפקדי צה"ל - כותב יו"ר הוועדה צחי הנגבי בדברי הפתיחה לדו"ח - ידעו היטב כי המשמעות המיידית של החלטתם, שלא להבליג הפעם על מעשה התוקפנות בו נקט חיזבאללה, עלולה להיות הנחתת אש תלולת-מסלול לאורך זמן על אוכלוסייה ישראלית גדולה. "לפיכך, צה"ל היה אמור לפעול להסרת איום הרקטות קצרות-הטווח, ששוגרו אל ישראל. בפועל, לא הושג יעד זה: המלחמה ארכה 34 ימים, ובסיומם עדיין התקיים האיום כבימיה הראשונים". הסיבה לכישלון, אליבא דיו"ר הוועדה: "ההחלטה לאמץ שיטת פעולה שלא התאימה להגדרת ההישג הנדרש". אבל יש גם נקודת אור: "הוועדה נוכחה לדעת כי תהליך הפקת הלקחים ויישומם אכן מתקיים במערכות השונות".

     

    בתדרוך בנוגע לדו"ח, שבונקטע הנגבי בידי מילואימניקים, הוא רמז לחוט המקשר שבין לבנון לעזה: "לעמדת הוועדה בעניין לבנון יש השלכות גם על נושא עזה. אם בעניין לבנון סברו רוב החברים שמהלך קרקעי רחב היה המהלך היחיד שיכול היה להביא לקץ ירי הקטיושות, מסקנה זו יפה גם לעניין ירי הקאסמים מרצועת עזה", אמר.

    מבוכה בכנסת:
    מילואימניקים קטעו את הנגבי / אמנון מרנדה
    אנשי מילואים הגיעו לוועדת חוץ וביטחון כדי לשמוע על הדו"ח העוסק במלחמה. אלא שבמקום לשמוע - באו להשמיע ולזעוק על השמטת הדרג המדיני מהדו"ח. "למה אנחנו צריכים לקחת אחריות על הדבר הזה?", שאלו
    לכתבה המלאה

     

    כמו ועדת וינוגרד, גם ועדת חוץ וביטחון בחרה לפתוח את דברה בשנים שקדמו למערכה בלבנון. התעצמותו הצבאית של חיזבאללה ונחישותו לחטוף חיילים, היא מציינת, היו מוכרים היטב לגורמי המודיעין והמבצעים וכן לדרג המדיני. ישראל, נכתב בדו"ח, אימצה את "אסטרטגיית ההכלה", במסגרתה הונחתה מערכת הביטחון לפעול בדרך שלא תביא להתלקחות הגזרה. "למדיניות זו היה בסיס הגיוני, אולם המשמעות האופרטיבית הייתה פגיעה קשה בצבא גם ברמה הטקטית". הוועדה מזהירה מפני הישנות מצב שבו "החלטה מדינית אסטרטגית לגיטימית של הדרג המדיני - כגון מדיניות ההכלה - מביאה את הצבא לכדי שיתוק ורפיון במישור הטקטי האופרטיבי".

     

    צה"ל שיחק לידי חיזבאללה

    מכאן עובר הדו"ח לעסוק בפרוץ המערכה, בעקבות הריגתם של שלושה חיילי מילואים וחטיפתם של אודי גולדווסר ואלדד רגב, בתקיפת שני האמרים בגבול. "צה"ל פעל באורח מיידי בכל הנוגע לתקיפת יעדים מהאוויר, אך בזבז זמן רב ויקר בהטלת הכוחות הקרקעיים למערכה (ובאופן הכנסתם). כך נוצר מצב של היעדר רעיון מבצעי או מערכתי אחיד ובהיר שהנחה את פעולת הצבא - מצב ששיחק לידי החיזבאללה. תחילתו של המהלך הצבאי כ'מבצע' ואחריתו כ'מלחמה' מבטאות חוסר בהירות באשר להגדרת אופייה של הפעולה הצבאית ותכליתה. חוסר בהירות זה השפיע על יעדי המלחמה ועל השגת מטרותיה".   

     

    באשר לתוכניות מבצעיות, הדו"ח קובע כי "צה"ל נכנס למלחמה ללא תוכנית אופרטיבית מלאה, מעודכנת ומאושרת לתרחיש של התלקחות עם חיזבאללה". לדעת הוועדה, "היעדר תוכנית התקפה מאושרת ועדכנית - וממילא פערים ניכרים בהכנת הכוחות, האמצעים והמפקדות - הם מחדל חמור של פיקוד צפון ושל המטכ"ל. המחדל חמור במיוחד לנוכח העובדה, שהתלקחות בזירת לבנון ומול חיזבאללה הייתה צפויה בסבירות גבוהה. לצערנו, מצב זה השתקף בבהירות בתפקוד הלקוי של הכוחות במלחמה, ובמיוחד באופן הפיקוד (ברמות הגבוהות) ובניהול המערכה, אשר חסרו הגיון מבצעי מגובש וברור".

      

    וכך ממשיכה הוועדה וחושפת את ערוות הצבא: מ"בלבול וחוסר בהירות" בפקודות שירדו מהמטכ"ל ומפיקוד צפון; דרך "תרגום לקוי" של יעדי המלחמה האסטרטגיים להגדרה אופרטיבית של

     משימות לכוחות בשטח; עבור ב"היעדר הגדרה ברורה" של ההישג המבצעי הנדרש ולוחות הזמנים לשלבי המערכה השונים; ועד ל"ניסוח לא ברור ולא אופרטיבי" של הוראות ופקודות. גם תפישת הפעלת הכוח התבררה כטעונת שיפור, בלשון המעטה: "תפישת ההפעלה החדשה העניקה משקל-חסר לאתוס הצה"לי ולעקרונות וערכי לחימה בסיסיים ביותר, אשר הוכיחו עצמם פעם אחר פעם במלחמות העבר. ההשלכות והביטויים של תפישת ההפעלה חברו ליצירת כשלים תפקודיים במערכות השונות בצבא, אשר פגעו ביעילות ובאפקטיביות של פעולתו".

     

    דוגמאות לא חסרות: ריבוי מושגים בשפה מופשטת, מורכבת ולא בהירה; תזת ה"שלטנות האווירית", לפיה ניתן להביא לצמצום ניכר בירי הרקטי באמצעות הפעלת אש-מנגד, בעיקר מהאוויר; ההחלטה להימנע מתקיפת תשתיות אזרחיות בלבנון; העיוורון ואימוץ שיטות פעולה של היריב, ששיחקו לידיו; חילוקי דעות בין המטכ"ל לפיקוד צפון, ועוד ועוד. 

     

    המהלך הקרקעי: הססנות וספקנות

    את המלחמה מחלקת הוועדה לשלוש מערכות משנה - כל אחת וליקוייה היא: ראשית, ב-12 ביולי 2006, דחה המטכ"ל כל אפשרות לפעולה קרקעית, וממילא לא נערך לגיוס מילואים ולא הציע או דרש מהממשלה לעשות כן. הממשלה מצידה "לא קבעה יעדים אסטרטגיים ברורים בעת ההחלטה על היציאה למבצע". במערכה השנייה, מה-17 ביולי, התרחב דפוס הפעולה: לאש האווירית ולפעולות צמודות-הגדר התווספו פשיטות קרקעיות ומבצעים מיוחדים. אלא ש"עד מהרה התברר, כי קביעת גבול גזרה מצומצם בין פיקוד צפון וחיל-האוויר הביאה לכך שהפיקוד פעל למעשה במרחב מצומצם, ללא אפשרות למיצוי מהלך האש והתמרון הפיקודי לשיבוש ירי הרקטות קצרות-הטווח. לכך תרמה גם מן הסתם ההימנעות המכוונת מטיפול ב'שמורות הטבע' של חיזבאללה", אותה מכנה הדו"ח "כשל פיקודי חמור". בינתיים, "הפשיטות המוגבלות לא כוונו אל עיקר המערך המבצעי של חיזבאללה ולא השפיעו עליו, וממילא לא הביאו לצמצום הירי הרקטי. ההישגים המבצעיים הנקודתיים לא יצרו את האפקט המצטבר המקווה, אלא שחקו את כוחו ואת דימויו של צה"ל".

     

    ב-19 ביולי הורתה הממשלה לצה"ל להפסיק את ירי הטילים לעבר ישראל. אולם הצבא "לא בחר בדרך פעולה שתאפשר את דיכוי ירי הרקטות קצרות-הטווח, וממילא לא עמד במשימה". רק במערכה השלישית, מה-27 ביולי, הלכה והתגבשה ההבנה כי יש צורך בהפסקת אש הרקטות, ולשם כך יידרש מהלך קרקעי נרחב. אך שלב זה "התאפיין בהססנות, חוסר החלטיות ואף ספקנות באשר ליכולתם של הכוחות הקרקעיים להשלים את המשימה בשטח דרום לבנון, הן ברמה המדינית והן בצבאית".

      

    את אש הרקטות, פוסקת הוועדה חד-משמעית, לא ניתן היה לעצור רק מהאוויר. אולם "חוסר ההצלחה של חיל-האוויר להתמודד עם המערך הרקטי הגדול של חיזבאללה אינו כשלון של החיל, משום שמלכתחילה היה ברור שאין ביכולתו לעשות זאת". במישור הקרקעי, "מלבד הפעולה להריסת תשתיות חיזבאללה בצמוד לגבול, בוצע אוסף של פעולות קרקעיות מקומיות, נטולות מחץ, צרות היקף, ללא תכלית משותפת ואף לא תמיד במטרה לצמצם את ירי הרקטות". כיוון שכך, "צה"ל נכשל בהשגת המטרה האופרטיבית המרכזית במלחמה". זאת ועוד: "ההימנעות מנקיטת הפעולה הקרקעית, ההכרחית להפחתת ירי הרקטות, שיקפה חוסר הבנה של המשמעות האסטרטגית של אי עצירת שטף הרקטות".   


    "אימוץ שיטות האויב שיחק לידיו" (צילום: AP)

     

    באשר למהלך הקרקעי רחב ההיקף, כותבת הוועדה, רק ב-7 באוגוסט הבין ראש הממשלה כי אין מנוס ממנו, ודרש מצה"ל להיערך לביצוע. בסופו של דבר, "המהלך המתמרן - שהחל בשלב מאוחר מאוד ונקטע באיבו - לא השפיע על התפתחות המערכה. המשימות שהוצבו לו - הגעה לקווי סיום המוגדרים בפקודות, פגיעה נדרשת בחיזבאללה והפסקת ירי הרקטות- לא מולאו". ובכל זאת, המהלך היבשתי הרחב - שגבה מצה"ל מחיר כבד של הרוגים ופצועים - שיפר, לדעת רוב הח"כים בוועדה, את מצבה של ישראל במועצת הביטחון, שאימצה באותה השעה ממש את תנאי הפסקת-האש. אולם בנקודה זו, הדעות חלוקות: סילבן שלום, דני יתום ויובל שטייניץ מסתייגים ומעירים כי המהלך הקרקעי המסיים היה מיותר ולא הניב כל הישג. אפי איתם וישראל חסון מצטרפים ומוסיפים כי לאור התוצאות הלא-מספקות, המהלך אף הזיק לכושר ההרתעה.

     

    קל באימונים - איום ונורא בקרב 

    שלא במפתיע, גם ועדת חוץ וביטחון מוצאת כשלים חמורים ברמת הכשירות והמוכנות המבצעית של חיל המילואים בקיץ 2006: "רוב יחידות המילואים, שהשתתפו במלחמת לבנון השנייה, לא התאמנו כראוי בחמש השנים שקדמו לה" - וזאת לצד המחסור החמור בציוד מתאים ללוחמים, שהגביר עוד יותר את חוסר האמון מצד מערך המילואים בצבא.

     

    איזה ציון מקבל המודיעין? לא מזהיר. אמנם, ערב המלחמה ניתן היה לשרטט

     את היערכותו הכללית של האויב ואת תפישת הלחימה בה הוא דבק. אך במלחמה עצמה "התעוררו בעיות בטיפול במידע המודיעיני הטקטי, שהיה ברשותנו: חלקו לא עבר עיבוד ומחקר מספיקים, חלקו לא היה מעודכן, חלקו לא הועבר כלל ליחידות הלוחמות, חלקו לא הובן על-ידי הכוחות בשטח בצורה טובה, וחלקו לא הועבר בזמן לכוחות בשטח מפאת החשש לביטחון מקורות".

      

    עוד מזכירה הוועדה כי עם תחילת המלחמה העלה צבא סוריה עד מאוד את רמת הכוננות והמוכנות שלו בחזית הגולן. "צה"ל לא הגיב למצב זה כמתבקש באמצעות עיבוי הכוחות והפריסה ברמה, עקב הערכה מודיעינית כי אין בכוונת צבא סוריה לתקוף את ישראל. מצב זה היה חמור ומסוכן, משום שתוחלת הנזק של טעות בהערכה הייתה גבוהה". הח"כים לא פוסחים גם על ביטחון הקשר והמידע: האיסור על הכנסת טלפונים סלולריים לשטח לבנון לא נאכף, וגם ההדלפות לא סייעו, בלשון המעטה.

     

    ומה עם מחדלי הממשלה?

    הדו"ח, המשתרע על פני 151 עמודים, חתום בידי 17 חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. הוא נערך על סמך דיונים רבים שערכה הוועדה במהלך המלחמה ולאחריה, בין היתר בהשתתפות ראש הממשלה, ראשי הצבא וחיילי מילואים שלקחו חלק במערכה. את המסמכים הרבים שנאספו ריכז צוות מקצועי בראשות מנהל הוועדה, תת-אלוף (מיל') אבריאל בר-יוסף, והיועץ מקצועי, אלוף-משנה (מיל') שמואל לטקו.

     

    בין ההמלצות האופרטיביות של הוועדה: להמשיך בייצור טנקי המרכבה סימן-4, במגמה להוציא בהדרגה משירות טנקים ישנים; להאיץ פיתוח הגנה אקטיבית מפני רקטות וטילים; להבין שזרוע האוויר, חזקה ככל שתהיה, לא תוכל להחליף את כוחות היבשה במשימות כמו כיבוש והשתלטות על שטח והכרעת אויב בשטח; ולהפעיל אמצעים פיקודיים ומשמעתיים חריפים בגופים הממלכתיים השונים, למען צמצום תופעת ההדלפות.  

     

    מהדו"ח הזה - למורת רוחם של כמה אישי ציבור, ובכלל זה בכנסת עצמה - הדרג המדיני "יוצא נקי", יחסית. על כך מעירים שלום, יתום ושטייניץ כי "לא ניתן להציג דו"ח מלא מבלי לבחון את הממשק שבין הדרג המדיני והצבאי".

     איתם וחסון מצטרפים ומוסיפים כי "חוסר ההתמקדות בדרג המדיני עלול ליצור רושם שהאחריות לתוצאות המלחמה מונחת לפתחו של הדרג הצבאי באופן בלעדי, ולא היא". ומסביר צחי הנגבי: "הוועדה נמנעה במודע מעיסוק מסוגיות של אחריות אישית, הן לגבי הדרג המדיני והן לגבי הצבאי". לעניין זה, הוא מזכיר בדברי הפתיחה לדו"ח, מונתה ועדת וינוגרד - שאמורה לפרסם בתוך שבועות ספורים את הדו"ח הסופי שלה. 

     

    דובר צה"ל מסר בתגובה לדו"ח: "עם תום מלחמת לבנון השנייה החל צה"ל בתהליך בדיקה מקיף ויסודי, לרבות ביצוע תחקירים והפקת לקחים מהיערכות צה"ל לפני המלחמה ובמהלכה. דו"ח ועדת חוץ וביטחון, העוסק בנושאים הקשורים למלחמת לבנון השנייה, מתפרסם עתה כאשר צה"ל מצוי בעיצומם של מהלכים רחבי היקף ליישום הלקחים בכל התחומים. צה"ל גיבש תוכניות עבודה סדורות כחלק מהליך הטמעת הלקחים, וזאת על מנת להיות ערוך, מוכן וכשיר לכל תרחיש ביטחוני אפשרי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דורון גולן
    חמש שנים בלי אימונים
    צילום: דורון גולן
    שחקו את הדימוי
    צילום: דורון גולן
    המילואימניקים קוטעים את הצגת הדו"ח
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים