"יש בי איזה יצר הרס"

אם הראיון הזה היה מתקיים בהוליווד, עמנואל הורי בטח היתה מתפרצת לבית הקפה בשמלת עור קוטור, מלווה בשלושה גנגסטרים חמורי סבר, גרבוני רשת ואג'נדה של ג'ניס דיקנסון ביום רע. בהתחשב בכל מה שלמדנו עליה עד היום, אי אפשר היה לצפות לפחות מזה. אלא שאנחנו נפגשות דווקא בקפה שכונתי קטן בתל אביב, והורי, שעשתה את הדרך מחדרה בג'ינס וטי שירט כה בנאליים, נראית כמו הדבר הכי רחוק מפרובוקציה מהלכת שאפשר להעלות על הדעת.

"גם אני רוצה להיות כוסית". עמנואל מפתה (צילום: ליאור נורדמן)

"יש לי לוק כזה", היא אומרת כשאני שואלת אם הדיווה שבתוכה נשכחה במקרה באוטו. "אני לא באמת פרובוקטיבית, את לא תראי אותי מסתובבת עם מיני וכאלה, אני בן אדם של ג'ינסים. אבל כנראה שההתנהגות שלי היא פרובוקטיבית וזה מקרין גם על המראה שלי. אני חושבת שזה יפה לי. כל אחד אוהב להבליט את הדברים שיפים לו, וגם אני, כמו כל בן אדם, רוצה להיות כוסית. ככה אני כוסית. אם תשימי עליי משהו סגור, זה לא ייראה עליי טוב".

היא כנראה צודקת. אחרי הכל, זה לא הלבוש שלה שגרם לנו לתפוס מהורי, 36, כסקנדל מתקתק המאיים להתפרץ. מאז 2003, אז נכנסה לחיינו בטלנובלה "משחק החיים", ומיד אחר כך גם יצאה מהם, היא הצליחה להיחרת בתודעה הציבורית הרבה יותר בזכות חייה האישיים, מאשר הסו קולד קריירה שלה.

חוץ מקשר הדם לאחיה סמי הורי, הרזומה שלה מכיל את כל הרכיבים הנכונים לחטיף רכילותי עתיר קלוריות: ילדות לא קלה, ניתוחים פלסטיים, ניצני קריירה באמריקה, רומן בעייתי שהסתיים בהריון לא צפוי, אימהות חד הורית, מגורים בפרובינציה, רומנים עם מפורסמים, תמונות עירום ומה לא.

אבל היום חשוב לה להחזיר, לא רק את עצמה, אלא גם את הפוקוס לסיבה שלשמה הנצה מול המצלמות מלכתחילה. בחודש הקרוב תעלה בערוץ הצחוק ביפ תוכנית המערכונים הסקסית "כחולים", העוסקת בעיקר בסקס ואותה כתבה יחד עם התסריטאית ענבל ארבל, ובה היא גם משחקת לצד יעל דואני ואבי נוסבאום ("זה די נועז ובוטה, לא לילדים"). במקביל היא עובדת על פרויקט חדש וסודי עם שני האחים שלה ("זה שילוב של ספר וסרט, אבל עדיין מוקדם לדבר עליו"). אוקיי, אז הורי מוכנה כבר לחזור לעניינים, אבל האם התעשייה בארץ מוכנה באותה מידה להורי, ציפור זרה בנוף של תוכיות בלונדיניות נטולות ציוצים?

"אין לי מרפקים". עמנואל מבדרת

בתעודת הלידה שלה מתנוסס השם "אפרת", אבל השם עמנואל נותר כעדות להתערבות עם חברים. היא נולדה בבאר שבע, אחות לאבי וסמי. כשהיתה בת שנה הוריה התגרשו, הקשר עם אביה ניתק, והיא מצאה את עצמה נודדת ממקום למקום: קריית שלום, בת ים, אילת, שכונת התקווה, גבעת השלושה, קיבוץ שער הגולן ואפילו שנה בצרפת.

אחרי שירותה הצבאי בחיל השריון פתחה חנות בגדים בדיזנגוף, נסעה לעבוד בצוות בידור באילת ואחר כך המריאה למנהטן, שם העבירה שבע שנים, שבהן למדה משחק אצל סטלה אדלר וכמעט עשתה לעצמה קריירה בינלאומית כשקיבלה תפקיד ראשי באופרת הסבון "In Our World", אבל לבסוף חתכה וחזרה לישראל. "רציתי להיות שחקנית, אבל לא עשיתי הכל כדי להיות שחקנית באמריקה", היא מספרת. "אני זוכרת שבן סטילר רצה לראות אותי באיזה אודישן ולא הלכתי. היו לי הרבה אפשרויות, הכל בא לי אז נורא בקלות, קיבלתי תפקידים, זכיתי בפרס בפסטיבל הסרטים העצמאיים הבינלאומי (על הסרט Mentess" Woman" - ח.ג), ביימתי הצגה ("Excuse Me", "אתה מדבר עברית?" - ח.ג). חשבתי שזה ילך סבבה, צחוקים, קטעים, פתאום מצאתי את עצמי על השער של ה'ניו יורק טיימס'. היתה לי איזו פרסומת שהייתי צריכה לטוס בשבילה ללוס אנג'לס והברזתי. לא התחשק לי, קמתי על צד שמאל".

את מתחרטת?

"בגדול, יש לי את המחשבות האלה של 'למה לא התאמצתי? איפה היה הראש שלי?', אבל זה היה אז, אני לא מצטערת. יש מעט מאוד דברים שאני מצטערת עליהם בחיים שלי. אם הייתי ממשיכה אולי מאותו מקום אחרי 'משחק החיים', אולי כן הייתי מצליחה, אי אפשר לדעת".

כן, ניחשתם נכון, עכשיו הגיעה הטלנובלה "משחק החיים". עמנואל, בתפקיד ענבר גלילי, תויקה אחרי הופעתה שם ככוכבת הפוטנציאלית הבאה. הכל נראה ורוד, כאילו הנה, סוף סוף היא עלתה על המסלול הנכון, אבל מפגש באילת עם בחור ששינה לה את כל התוכניות. "רציתי קצת לנוח מ'משחק החיים' וכל הטרראם ונסעתי לאילת. שם הכרתי את האבא של הילדה שלי. הוא היה מקסים, יצאנו שלושה חודשים אינטנסיביים. הייתי נוסעת לצילומים וחוזרת לאילת, היה מדהים. אחרי שלושה חודשים נכנסתי להריון ורציתי לעשות הפלה. התקשרתי אליו וסיפרתי לו את זה. הוא נורא נלחץ, הגיע לתל אביב. הוא ואמא שלי ישבו לי על הראש: 'את לא יכולה, בואי נתחתן, תשאירי את הילד'.

"לקראת החודש הרביעי הבנתי שאני נמצאת עם בן אדם שונה לחלוטין ממה שהכרתי, ברמות שאני לא מבינה מה היה שם, זה היה כמו לישון עם האויב. פתאום את מוצאת את עצמך בהריון, לבד. זה מפחיד. הוא רצה קצת לטעום משני העולמות, רצה לטעום מחיי הרווקות ושגם אני אהיה בתמונה. זה לא הסתדר. אמרתי לו 'אוקיי, יש לנו הריון, זה יהיה משותף לכל החיים, אבל בוא ניפרד'. הוא לא הסכים להיפרד. איומים, תלונות, כאלה. ניסינו לגור יחד שלושה חודשים באשדוד, עד שהוא הרים עליי יד וברחתי".

"אני לא יכולה להתחרות במישהי יפה ועדינה". עמנואל הורי (צילום: ליאור נורדמן)

עמנואל עברה לגור עם אמה בגבעתיים עד שאודיל, היום בת ארבע, נולדה. "זו היתה תקופה קשה. היה קשה עם אמא, למרות שהיא מאוד עזרה לי, ועם ההריון והכל. זה גם מלחיץ, כי פתאום אין לך את הפרטיות שלך. את רגילה לגור בניו יורק, לבד, בדירות שכורות ופתאום את בבית של אמא שלך, לא יכולה לעשות מה שאת רוצה ויש לך גם תינוקת. רציתי את הלבד שלי. הכרתי במסיבה בחורה מקסימה ונהיינו חברות מאוד טובות. יש לה דירה בחדרה והיא אמרה: 'בואי, שימי את הילדה בגן, תתחילי את החיים'. וזה מה שעשיתי. והנה, אני שם כבר שנתיים".

גם אם עמנואל לא תודה בזה בקול רם, המעבר מהטלנובלה לחיים האמיתיים בטח לא היה לה פשוט. לאט לאט היא פושטת את מעטפת ה"הכל סבבה, מגניב, שיגעון" ואחת לכמה זמן מתפלק לה, "יש לנו מדינה מחורבנת". היא גם ניאותה להסביר: "כאמא חד הורית, שבתיאוריה ועל הדף יש לי הרבה תמיכה וזכויות, המדינה לא רוצה לתת לך שום עזרה וואט סו אבר. מדהים כמה החוק שלנו הוא לא לטובת האמא, אני לא יודעת איך הוא מתנהל. כבר שנתיים אני נלחמת בשביל המזונות של הילדה וכל הזמן דוחים את הדיון בכמה חודשים. הילד שלך יאכל מהאוויר, תפרנסי בינתיים.

"אומרים לך 'תלכי לעבוד'. אם את מרוויחה 4,000 שקל בחודש לא נותנים לך מזונות, אבל אם לא תצאי לעבוד הוא ייתן לך את ה־3,000-2,000 שקל, שזה גם ככה לא מספיק לכלום. אלה דברים שגורמים לי לחשוב שזו מדינה מחורבנת".

אז איך את בכל זאת מסתדרת?

"זה נורא קשה. מעבר למה שאתה עושה, אתה גם צריך עבודות כל הזמן. אני כל הזמן עושה דברים: סוכנת של זה, מוכרת כאן, קידום לבתי קפה, יחסי ציבור למסיבות, עוזרת של כל מיני מקומות, מכרתי מודעות לעיתונים. הפרסום עוזר מצד אחד, כי אנשים מיד רוצים להקשיב למה שיש לי למכור ולהגיד. אבל מצד שני יודעים שאת שחקנית ובטוחים שאם שחקנית באה למכור להם משהו, יש שם איזה קאטץ', כי כשחקנית את לא אמינה".

בשלב מסוים החליטה עמנואל רווית האכזבות לקחת את החוק לידיים והחלה לייצר את העבודה לעצמה. "התחלתי לכתוב בארצות הברית, רק בגלל סמי.

הוא התקשר אליי ואמר: 'מאמי, תקשיבי, כל התפקידים בארץ הם לפי טייפ־קאסט, אני כל כך רוצה לעשות משהו אחר'. אמרתי לו: 'אתה יודע מה, סמי? אני אבוא לארץ, אכתוב לך תסריטים ואתה תבחר את התפקידים'. ככה זה התחיל. כתבתי איזה סיפור שעכשיו שלחתי לקרן של איגוד התסריטאים. פשוט לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב. כתבתי גם לקרן מור וליאור אשכנזי ל'כפיות'".

על מה את כותבת?

"על המון דברים, בדרך כלל מזווית של גבר ולא של אשה. הנשים שלי תמיד יוצאות מוזרות ואפלות כאלה, לא יודעת למה. יש למשל איזה מערכון שאיזו מישהי באה למנתח פלסטי שמסתכל עליה ואומר: 'הייתי מרים אותך כאן, הייתי מרים לך כאן, באופן כללי הייתי מרים אותך'".

מבוסס על ניסיון אישי?

"נראה לך?!".

דווקא הבנתי שיש לך לא מעט ניסיון בניתוחים פלסטיים.

"דווקא לא כזה היסטרי, ממש לא מה שעושים מזה. זו סתם שמועה שנוצרה כי דיברתי על זה וברגע שאתה נותן איזה פתח לאיזה משהו, אז זהו זה".

אז בואי, תקני את הרושם אחת ולתמיד.

"ניתחתי את האף, עשיתי בוטוקס וציצים, לא כזה סיפור. האמת היא שלא הייתי צריכה, היה לי אף סולד, מקסים. סתם ראיתי תמונה ונכנסתי ללחץ, הייתי צעירה ואמרתי, 'יאללה, נצר אותו טיפונת'. התברר שהרופא לא שייך לאיגוד הרופאים, סתם לי את המחיצות, הייתי צריכה לעבור ניתוחים כדי לפתוח את המחיצות. זהו, אלה כל הניתוחים".

למה נראה לך שעושים מזה כזה ביג דיל אצלנו?

"כי זה עסיסי. למשל, עשיתי פרסומת לפסקינו (חברה לתוספות שיער שהורי הפרזנטורית שלה - ח.ג.), סתם עשינו טסטים ופרסמו את זה בלי פוטושופ. לא בעירום, זה רק נראה ככה. ויש שם כאלה תגובות: 'היא מנותחת'. אז מה? בוא נגיד שכן. התוצאה הסופית טובה, אז מה זה משנה? אני חושבת שאנשים קצת ממורמרים נותנים את התגובות האלה".

זה מפריע לך?

"זה היה מטורף, זה רוע לשמו. לא ראו שם ציצים, לא ראו ישבן, לא כלום. זה יצא ללא הסכמתי, אבל זה יצא ואני לא רואה בזה כזה ביג דיל. אני פרובוקטיבית, אני יודעת, אני נראית ילדה רעה, אבל זה עניין פרטי שלי. אחת התגובות היתה: 'עמנואל היא סתם זונה שמחפשת תשומת לב, שרמוטה שמוכנה להזדיין בשביל 100 שקל'. זה היה ממש אכזרי, וואו. אני ילדה רעה גם באיזשהו מקום, אבל אני לא רעה לאנשים. אני אולי רעה לעצמי קצת כמו כל בנאדם, יש בי איזה יצר הרס שמקנן קצת, אולי זה מה שרואים. אני מפלצת לא מפחידה. אני רוחנית".

• רוצים לקרוא את הראיון המלא עם עמנואל? תוכלו לקרוא אותו בגיליון החדש של פנאי פלוס