"אני יודעת שאמא שלי תמיד צודקת. אני פשוט לא אומרת לה את זה"

אני דומה לאמא שלי בידיים. אני יודעת שבדרך כלל מסתכלים על הפנים ומחפשים קווי דמיון, אבל אצלנו מה לעשות הדברים עובדים אחרת. אצלכם פנים - אצלנו ידיים. ובמקרה שלנו ידיים של פועלת. אני ירשתי מאמי האהובה ידיים של סינית בת מאה שכל חייה עבדה בשדות אורז. אגב, הדימוי של הפועלת הסינית מתאים גם לזוג עיני המלוכסנות יתר על המידה, גם הן ירושה מצד אימי. ירושה שהייתה לה תועלת פעם אחת בחיי וזה בפורים 1984, כשהתחפשתי ליפנית. בשאר ימות השנה כולל חגים אני דומה ליודית, דודתה של אמי שהייתה גאון במתמטיקה .

דומות לא דומות

מאחר שאף אחד במילא לא מסתכל על הידיים, אפשר להגיד שהדמיון בינינו לא ניכר במבט ראשון (שני או שלישי), אבל מכיוון שתמיד אמרו לי שיש לי עיניים סיניות כמו לאמא שלי, הבנתי את ההבדלים בינינו בגיל מאוחר יחסית. זה היה כשהיא ניסתה להכיר לאחת מחברותי הטובות בחור סתמי למראה אותו כינתה בחיבה "גבוה ויפה". באותו רגע נזכרתי בכל אותם פעמים שהיא עשתה לי תסרוקות "גבוהות ויפות" והבנתי שבמקרה שלנו על טעם אפשר להתווכח. וככה עשיתי.

מעטים הבגדים שיש לי בארון שאמא שלי תסכים שאני אבוא איתם לאירוע שגם היא נוכחת בו. בספרים שאני קוראת אין מספיק עומק. האוכל שאני אוכלת הוא "קש וגבבה" (שם חיבה לפסטות). החפצים בביתי נוטים לשנות את מיקומם לאחר שעברה לידם (בטענה ש"ככה זה יותר יפה"). אבל מאחר שאמי היא לא מהסוג שמתייאש, היא עדין מנסה לחנך אותי, למרות גילי וארבעת ילדי, מתוך תקווה שיום אחד אני אראה שהיא צודקת (ואם אפשר גם להגיד את זה בקול רם).

בכל מה שקשור לאופנה וטעם טוב היא עושה זאת בעזרת שלל דוגמאות שהיא מביאה מאנשים אחרים, שלרוב מתאפיינים בלא יותר מאשר התאמת צבעים נכונה ואופי טוב. באשר לתזונה, בזכות הכשרתה כסבתא היא יכולה לקבוע בדיוק מה אכלו (פיצה) או לא אכלו (ירקות) ילדי. הכשרה זו גם מאפשרת לה לקבוע לגביהם דיאגנוזות רפואיות לא מחמיאות כמו "הילד חיוור יש לו חוסר בברזל" או לחלופין "הילדה חיוורת יש לה המוגלובין נמוך". בין לבין היא גם מתפללת בכל בוקר שאלוקים ייתן לי מספיק שכל להבין שהיא צודקת.

אבל אמא תמיד צודקת

האמת היא שאני יודעת שהיא צודקת, אני פשוט לא אומרת לה, כדי שלא תגיד לי "אמרתי לך". העובדה שאנחנו שונות באופיינו ושונות בלבושנו היא נתון קיים בתוך מערכת היחסים שלנו. גם כשאנחנו לא מסכימות היא בסוף מסתכלת על הידיים שלי ואומרת שיש לנו אותן ידיים וזה בטח אומר משהו. ושוב היא צודקת. כי למרות ההמוגלובין הנמוך, והרהיטים שזזים בבית שלי וה"קש וגבבה", אני מדברת איתה בטלפון כמעט כל יום. היא עזרה לי לתכנן את הבית שבו אני גרה, והיא תלך איתי בקרוב גם לקנות לו סלון. היא קלטה את אופיו של כל אחד מילדי בחדות ובהירות של מאבחנת במכון אדלר, היא לימדה אותי דברים שילוו אותי כל חיי, והילדים שלי בטוחים שהיא הסבתא הכי חכמה בגן.

...."רגע...כתבת שאני צודקת??????"

והשבוע בעיתון "לאשה": "זוג צעיר פלוס הורים" מאת מעיינה שנהר. על הקשר הזוגי שלכם, ואיך ההורים שלכם נכנסים בו; ועליכם ההורים, והילדים הבוגרים שלכם: הבעיות הנפוצות, ואיך לטפל בהן.

עוד בגיליון החדש: 

• רנא ראסלן מדברת על האירוע המוחי, על בן הזוג ועל חיי הפאר מול הילדות הקשה בוואדי ניסנאס 
• ד', שעברה טראומה מינית בילדות, הצליחה לחזור לעצמה בזכות טיפול מיני עם סרוגייט 
• חמש נקודות המפנה בתפיסת עולמו של המורה הרוחני דיפאק צ'ופרה
• כל מה שרציתם לדעת על סטיילינג, סטייליסטים ומה שביניהם
• מיני שף: אוכל אורגני במטבח הביתי