מטפס ההרים דורון אראל: הילרי היה סמל למטפסים
"אדמונד הילרי היה קשור לחלומות הילדות שלי", מספר הישראלי דורון אראל שהעפיל לפסגת האוורסט על כובש ההר הראשון, שמת מהתקף לב. "הוא דמות נערצת, שאיש מעולם לא יכול היה לומר עליו דבר רע"
"אני עדיין שומר ברשותי מחברת מכיתה ה', שכילד עשיתי סיכום עם הסברים איך מטפסים על האוורסט. כמבון שהזכרתי שם את אדמונד הילרי ואת טנזינג נורגיי. חשבתי עליו, הוא היה קשור לחלומות הילדות שלי". כך נזכר אתמול (יום ו') מטפס ההרים הישראלי דורון אראל כששמע על מותו של המטפס הראשון שכבש את האוורסט - סר אדמונד הילרי.
הילרי, שמת מהתקף לב, נכנס לספרי ההיסטוריה כשהגיע בשנת 1953 ל"פסגת העולם". המטפס המפורסם לא נהג להתגאות בהישג ואמר כי הוא "אדם רגיל עם יכולות רגילות". לאראל, הישראלי הראשון שכבש את האוורסט, יש רק מילים חמות לומר עליו.
"אני חושב שהוא היה במקום הנכון ובזמן הנכון. למרות התהילה הרבה לה זכה, נשאר מאוד צנוע והשתמש בה לדברים חיוביים. הוא עזר מאוד לקהילה בהימלאיה וגם שימש כשגריר ניו-זילנד בהודו. הוא דמות נערצת שאיש מעולם לא יכול היה לומר עליו דבר רע, והוא סמל למטפסים בכל העולם".
לדברי אראל, הילרי לא היה רק טיפס הרים לשם האתגר והריגוש. "הוא הקדיש זמן רב לפעילות הומניטרית ענפה עבור הקהילה בנפאל והודו. אמנם לא פגשתי אותו אישית, אבל כן פגשתי את אחיו ב-1978 בביקורי הראשון בנפאל. זה היה במסגרת אחד הפרויקטים של הילרי וביקרתי בכפר שבו בדיוק בנו בית ספר חדש ביוזמתו.

הילרי וטנזינג על הפסגה. אחרי המדרגה - הדרך לפסגה פתוחה (צילום: AP)
"הוא עזר הרבה לקהילה שחיה סביב ההר, הקים להם בתי חולים ובתי ספר. הוא עצמו נהג להסתובב שם הרבה ולהיות חלק מהפרויקטים שהקים. באחת הפעמים הוא קיבל מחלת גבהים ולא יכול להרשות לעצמו לבקר שם יותר, זה היה גבוה מידי בשבילו".
אראל מספר שלמרות שהילרי נאלץ לוותר על הטיפוס בגיל צעיר, הוא לא ויתר על מעורבותו בפרויקטים שיזם בנפאל ושמר על מעורבות וסיוע לקהילה שם, גם כשהגיע לגיל מבוגר: "רק לפני שנים ספורות הביאו אותו בהליקופטר לבקר במקום".
על ניסיונו האישי ב"מדרגת הילרי", המכשול הקשה ביותר בדרך אל פסגת האוורסט, ושקרוי על שמו של הכובש הראשון,
סיפר: "אני חושב שמה שיפה בחלק הזה הוא שזה גם המכשול הקשה ביותר בכל המסלול בדרך לפסגה, והוא גם האחרון. ברגע שעברת אותו אין יותר שום מכשול, יש כ-80-90 מטרים ממנו לפסגה, ומדובר כבר בסלול מתון.
"זו בסך הכול מדרגה של 15 מטרים. היא משתנה מפעם לפעם, לעיתים מכוסה בקרח, כל מטפס פוגש שם מדרגה קצת שונה. זה לקח לי כמעט חצי שעה לטפס את 15 המטרים האלו, אבל כשאתה למעלה, אתה יודע שהפסגה שלך".
