שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    סדרת חינוך מיוחד

    ביום יום אלכס מץ מסתדר עם ילדים, אבל המבוגרים בשבט שלו ב"הישרדות", שקראו לו "כלב" ו"טמבל", הם לדעתו "אנשים של חינוך מיוחד". ומסר לדן: אם החברים שלו תופסים אותך, הם מורידים לך את הראש

    בטבע הפראי של הקאריביים לא קל לשרוד, אלא אם אתה יתוש או גיא זוארץ. אבל הבעיה הכי גדולה של אלכס מץ, חבר בשבט ג'יבארו התככני, לא היתה הרטיבות, הרמשים או הגעגועים לבמבה, אלא השהות במחיצת חברי השבט שלו, שגילם מחצית משלו, ושהתגבשו וזממו ורבו והשלימו וכרתו בריתות שהתפוררו וכל זאת - בלעדיו. החזיקו את הסוסים שלכם - לא מדובר בספוילר הדחה. אלכס פשוט לא כל-כך התמזג.

     

    "הרגשתי שאני לא כל-כך מתחבר לחבר'ה שם, שהייתי הכבשה השחורה", הוא אומר. "אני מבוגר והייתי עבורם משקל עודף שאפשר להיפטר ממנו בקלות ולא לתת לו פידבק חיובי על כלום ולא לתת לו כבוד מסוים, או לעודד אותו כשהוא נותן את הנשמה".

     

    אלא שגם בחיים מץ מוקף בילדים, הפעם אמיתיים, ואיתם הוא דווקא מסתדר בכלל לא רע. המורה לחינוך גופני מתראיין בטלפון בעיצומו של יום לימודים בבית-הספר "רימון" שבגינות שומרון ("יסודי, א'-ו'. ממלכתי כמובן"), כשברקע צעקות של טף משתולל. "לא", אומר להם מץ בסבלנות אין קץ. "זה לא נעמה בטלפון, זה לא משה, וזה גם לא נעם".


    אלכס מץ. הרגשתי שאני הכבשה השחורה של "הישרדות" (צילום אייל נבו)

     

    "כולם שואלים אותי עכשיו אם אני מדבר בטלפון עם מישהו מהמשתתפים", אומר המשתתף המבוגר ביותר בשבט ג'יבארו רוחש העלומים. אבל עם הילדים, כמו ב"הישרדות", אלכס מץ לא ממצמץ. "אצלנו בבית-הספר, שיעורי ספורט הפכו לשיעורי הישרדות. הילדים רוצים לשחק רק בזה. אז הם מקבלים משימות, הדחות. כל אחד גם בוחר לעצמו דמות - אחד משחק את משה אחר משחק את עידן".

     

    אלכס וחינוך גופני זה מוסד

    גיל ההתבגרות של מץ עבר בדרך תלולה בין פנימיות, שירות ביחידה מובחרת בצבא והשתתפות במלחמת לבנון הראשונה, כולל חמישה חודשים בשדה הקרב  בלי לראות בית. אבל דבר לא הכין אותו לפרומו של הפרק שישודר הערב (ד'), שבו הוא מכונה על-ידי חבריו לשבט "כלב" ו"טמבל".

     

    "כשאני רואה את הפרומו, אני לא מתפלא שהיום בישראל פוגעים בקשישים, שודדים אותם ומכים אותם", הוא אומר בעצב. "אפילו כשאתה כועס על בנאדם מבוגר, אתה לא אומר עליו כלב וטמבל. אלה שמרשים לעצמם לקרוא לי ככה בפרומו מוכיחים את הנקודה - ההתייחסות של הצעירים למבוגרים. להגיד מלים כאלה קשות לבנאדם מראה שמשהו השתבש במהות. זו סתם רשעות לדעתי.

     

    "אנשים שמכירים אותי מתקשרים וכועסים על הביטויים. חברים הביעו זעזוע, התקשרו אלי בעצבים ואמרו לי 'אם נתפוס את דן נוריד לו את הראש'. הילדים בבית-הספר אומרים לי: 'אנחנו שונאים את דן ואת סיון'. זה עשה לי טוב, הראה לי כמה הילדים אוהבים אותי ומוציאים את ההיפך ממה שמראים שם. הילדים שלי מחייכים כשהם רואים את זה. הם יודעים מי אבא שלהם, מה אני באמת. בסופו של דבר זה בומרנג - מי שמוציא מהפה כזה דבר, זה יחזור אליו. אני בנאדם שילדים קטנים חולים עליו. אני כבר המון שנים במקצוע הזה - אלכס וחינוך גופני זה מוסד. אני לא יכול לפגוע במישהו".

     

    שוחחת עם אלה שמכנים אותך ככה?

     

    "למען האמת, אין לי בכלל קשר עם שני האנשים האלה, סיון ודן, אבל זו זכותם, אין לי טינה. עברתי במהלך השנים ילדים מאוד קשים שקיללו ואז ביקשו סליחה, אולי כי זה חלק מהחינוך של היום. למזלי, אני פשוט מבין אנשים של חינוך מיוחד. בהדחה של ויקה כשאמרתי 'שבט מיוחד', לזה בדיוק התכוונתי - שיש לנו בשבט אנשים של חינוך מיוחד, אני קצת צוחק על כל הסיפור".


    אלכס ומושיק. "לבנאדם מבוגר, אתה לא קורא כלב" (צילום: תמיר וולף)

     

    איך התחושה להיות בשבט עם אנשים כאלה?

     

    "קשה. אף אחד לא בא אלי מעולם ואמר 'אנחנו איתך בברית'. היו כאלה שברגע האחרון שאלו 'למי אתה מצביע? אתה מוכן הפעם להיות איתנו רק בהצבעה הזאת?'. הבנאדם היחידי שהתקרבתי אליו היה נעם, למרות שלכל אחד שם התייחסתי בצורה הכי נעימה והכי אבהית ודאגתי לכולם. הגעתי למשחק הזה בתור בנאדם ולא התכוונתי לאבד צלם אנוש בשום מקרה".

     

    נשמע קשה.

     

    "אני מטבעי מאוד חיובי ודי שמח. אני אופטימיסט, מקבל כל דבר בצורה פרופורציונלית ונכונה. לכן, קל לי להתגבר גם במצבים הקשים. למשל אף אחד לא ידע שבמשימה הראשונה נפצעתי מאוד קשה, בול העץ הגדול פשוט החליק לי קצת מהיד. רואים את זה בהמשך, כשהבנדנה קשורה לי לחזה שם היתה הפציעה שסחבתי. אף אחד לא ידע עליה כי ב'הישרדות' זה מסוכן. אתה קצת נחלש - וכבר אתה בחוץ. אבל מצד שני, אף אחד לא שאל אותי למה קשרתי את הבנדנה לחזה. זה לא עניין אף אחד".

     

    כי אתה מבוגר?

     

    "בכל משימה תמיד הבנות קפצו ישר על הבנים הצעירים, על החברה היפים, ואני בצד. ההתייחסות אליי לא היתה כמו לכולם, כאילו הכושי עשה את שלו, עזר לנו וזהו. אני כמעט בן 50 והייתי צריך להתמודד מול חבר'ה בני 25. מכל הבחינות נתתי להם פייט, ואף פעם לא רואים אותי מדבר, כי כל הזמן הייתי חיובי, לא התלוננתי שקר לי או חם לי, ולא הפריע לי לישון על אדמה. מכל הבחינות האלה המשחקים האלה היו קטנים עלי. בסירות אני זה שחתר בכל הכוח, בקטע עם השקי חול מי שסחב את כל הבנות זה אני, אבל בכלל לא מראים בעריכה כמה כוח אני מפעיל".


    אלכס מץ. "אני לא מכוער כמו שכולם חושבים" (צילום: תמיר וולף)

     

    היית בודד?

     

    "כן. התברר לי בדיעבד, מהבנות, שהייתי מסומן לעוף ראשון אם לא היינו זוכים במשימה הראשונה".

     

    מה חשבת על אנשי השבט השני?

     

    "חשבתי שלמושיק היה יותר קל ממני. אם בשבט שלי היה עוד אדם קרוב לגיל שלי, היה לי הרבה יותר קל . אצלנו כולם מאוד חזקים, מאוד פייטרים ומאוד עצמאיים. בשבט השני היו כאלה שלא עשו צבא ולכן לא ידעו דברים בסיסיים והיו תלויים במושיק".

       

    אשתך לא קינאה כשעשית אירובי לבנות?

     

    "גם בבית-הספר אני נמצא רק עם המורות וזו לא הפעם הראשונה שיצא לי לראות בנות צעירות. עשיתי קורסים בווינגייט עם בנות ברמות הרבה יותר גבוהות מכל אלה ששמה. קטן עלי כל הדוגמניות האלה, אני לא מתרגש".

     

    לא רק שהיית הכי מבוגר, אתה גם לא דוגמן.

     

    "כשהשוותי את עצמי לנעם, שאלו אותי 'איך אתה יכול להגיד משפט כזה'. אבל אני לא כל-כך מכוער כמו שכולם חושבים. אני רוצה לראות את נעם בגיל שלי. בחור יכול להיות בגיל 25 דוגמן על ובגיל 50 סמרטוט. מה שכן, אהבתי שאמרו בהתחלה שכולם ב'הישרדות' נראים כמו דוגמנים ודוגמניות ואני חלק מהם, אז זה אומר שגם אני דוגמן".  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עם דן. דווקא עלי לא קפצו אחרי משימות
    צילום: תמיר וולף
    נעם טור. אחיו התאום?
    צילום: אייל נבו
    לאתר ההטבות
    מומלצים