בר רפאלי ואני? בול אותו דבר בביקיני
מאז שהחלטתי לנסוע לחופשה באילת אני בחרדות. מה יהיה עם הביקיני? האם שוב ארד לבריכה המהודרת של המלון בטריינינג, או שמא אשים זין ואחשוף את השמש למקום שממנו היא לא זורחת? ויש לי גם רעיון לסטארט-אפ מטורף
אז נכון שלמרות היותי הורסת משפחות מהמותניים ומעלה והורסת כורסאות מהמותניים ומטה הורדתי בשנה האחרונה שבעה קילו והצלחתי, באורח פלא ממש, לשמור על גזרתי המחודשת, אבל בכל זאת, זה לא מספיק. כי כשאני בביקיני אני שוקעת במימי האוקיינוס לצלילי כינורות, כי כשאני בביקיני אני קרחון גדול שמטביע אוניות. כי כשאני בביקיני, אני נראית כמו בר רפאלי. בחרמונית. מהזווית של התחת בקטיף עצמי של אוכמניות.
מצד שני, בבגד-ים שלם אני נראית כמו ליאו, אז נישאר עם אויבת-העם. אפרופו אריות ים, מי בכלל המציא את בגד-הים השלם? כבר עדיף להיכנס למים עירומה, תאמיני לי שככה כולם יסתכלו לך על הכל - חוץ מהבטן השמנה שלך. אבל זה לא קשור אליי. הבטן שלי לא שמנה, בסך הכל יש בתוכה עצמות כבדות.
בכל מקרה, מאז שהחלטתי לנסוע לחופשה באילת אני בחרדות. מה יהיה עם הביקיני? האם שוב ארד לבריכה המהודרת של המלון בטריינינג "כי אני לא רוצה להישרף", או שמא אשים זין על כולם ואחשוף את השמש למקום שממנו היא לא זורחת? (ספוילר: לא)
רוצה להשתכשך בכלור ובחומר שהופך את הפיפי לסגול
וזה קשה, באמת. גם אני רוצה להשתכשך בכלור ובחומר שהופך את הפיפי לסגול. מגיע לי. אני רווקה (זקנה) שמנמנה (לא בבטן) ומתרגמת לטלוויזיה ("ברווזה יושבת"), בודדה (איזה אייטיז) ובלוגרית (זו לא ארץ במזרח אירופה). אני צריכה פינוק! אני ראויה לשכשוכים כאחד האדם, ולא משנה אם הוא מפתח תקווה וחוץ מהשערות שיש עליו הוא סוחב בתיק עוד שערות, ליתר ביטחון! אני רוצה לחשוף את ירכיי זרוּעות המכתשים כמו פניה של הלבנה שבשמיים! אני רוצה לקפוץ למים!
טוב, לפחות תהיה שם קצת קולטורה. חוץ מהפינוקים שבמלון - עזבו בריכה בטריינינג, יהיה המון אוכל – אני לוקחת חברה, ואנחנו נוסעות לפסטיבל ולכל מיני שיגועים כאלה. מגוון אירועים שצופנים בחובם לילות של הנאה, של תרבות גבוהה, של מופעים מרתקים ושל הזדמנויות ללבוש דברים שבחיים לא אלבש בבית. הידד!
אתמול, אם כך, פתחתי את הארון האחרון, זה שנמצא ממש ליד הקיר, מוסתר מאחורי פוחלץ של שיני נמר ושלושה מנעולים, ועליו הכיתוב המהמם "שמלות". אחרי ששאבתי את עצמות העטלפים מבין כדורי הנפתלין פרשתי את מלבושיי על המיטה והתחלתי למדוד. יש לי אחלה שמלות, באמת. שלוש מהן עולות עליי, ובאחת מהן אני מצליחה לנשום אם אני לא מתיישבת. בין לבין נשארתי מול המראה בתחתונים ובחזייה ונעצתי מבטים בגוף המגעיל שלי. זה ממש ריתק אותי. לבשתי תחתונים שישבו עליי כל כך רע, ולא יכולתי להפסיק להסתכל על זה, עד שכמעט שכחתי שאני זו שאמורה לשבת עליהם. אבל שטויות, באמת. פסטיבל! אילת! מלון! הכל כלול! פיפי סגול! שלוש ארוחות ביום פלוס קינוח פלוס הקינוח של מי שיושב לידינו ובדיוק לא מסתכל על הצלחת שלו!
לשתינו יש שתי רגליים, שתי ידיים, ציצים, כמה אוזניים
מספיק עם הבדיחות. הרשו לי לומר משהו בנימה רצינית: אני באמת נראית כמו בר רפאלי בביקיני. בחיי. לשתינו יש שתי רגליים, שתי ידיים, ציצים, כמה אוזניים, עצם באגן. שתינו מדברות עברית, שתינו היינו בחו"ל ולפחות פעם אחת אמרנו שם לחבר הנוצרי שלנו "זה אשכרה עקום כמו עיפרון". אז נכון שאני עשיתי צבא, אז מה? לא הכל חייב להיות בול אותו הדבר. אנחנו נשמות תאומות, רפאלי ואני. נכון שהיא נפלאה בביקיני ואני די נפילה, אבל לא נורא, זה מתחרז. קצת. ביקום מקביל. ייתכן מאוד.
ואולי זה טוב שאני נראית דווקא כמו בר רביולי. תראו איזו מסכנה הבחורה הזאת, בחיים לא יוצאות לה תמונות גרועות, היא לא יודעת מה זה לבכות לחברות שלה שהיא מכוערת כדי שהן יגידו שממש לא. זה אחד הדברים המקסימים ביותר בעולם, שחברות שלך משקרות לך. זה מדד אמיתי לחברוּת נצחית.
אז אולי בסוף אני ארד אל הבריכה ואדמיין שאני נראית נפלא, ואוריד את הביקיני – רגע, זה טיפה מוגזם – ואוריד את השרוואל והצעיף והחולצה ואתיישב בתוך המים. ואתם יודעים מה, יכול להיות שאני לא שמנה כמו שאני חושבת, ותאמינו לי שאם ככה המצב לא רע בכלל, כי אני חושבת המון. התקווה היחידה שלי היא שהעשן שמסתלסל מאוזניי בעת החשיבה יסתיר לי את הצלוליטיס. ולא, אתם לא יכולים לגנוב לי את הרעיון זה.
האימייל של ליאת
