ואלוהים ברא את עומר

כפי שאתם יכולים להסיק בעצמכם, עומר גלעדי, סטודנט למשפטים בן 26 מכפר סירקין, שהפך במחי פרק של "הישרדות" לאחד הבחורים הכי רותחים בישראל, ממש לא יודע מה לעשות עם כל הפרסום הזה שנחת עליו. הוא אומנם לא שרד יותר מדי זמן על האי ובפרק החמישי כבר צפינו בו מודח, תודות למאמציו העילאיים של דן התחמן לסלק אותו משם ובפרק האחרון כבר ארז את בגד הים שלו באופן סופי ונטש גם את אי המתים לאחר שהפסיד לויקה באחד הרגעים הטלוויזיוניים המגעילים של כל הזמנים: מקצה סנאף מעורר בחילה של תחרות אכילת זוחלים, עין של שור ושתיית "מיצי קיבה של מבחר מחיות האזור". ומה הפרשנות הקולינרית של עומר עצמו? "זה היה ממש מגעיל, לא הטעם כמו המרקם הבעייתי של האוכל. העין של השור התפוצצה לי בפה. לא הקאתי אחר כך, שתיתי קצת מים וזהו, אבל זה היה טוב לא להישאר על האי אחר כך, עם בטן מלאה באיכסה. ברור שאם עכשיו היו נותנים לי לאכול, לא הייתי עושה את זה בחיים. אבל אז הסתכלתי על זה בצורה די פשוטה: עין של פרה זה גם סוג של בשר, לא?". 

העין של השור התפוצצה לי בפה. עומר גלעדי (צילום כפיר חרבי)

בראיון הזה הוא מתנהל בחצי חיוך־חצי בעתה, גם אחרי שאני מסבירה לו שהשארתי את השוקר החשמלי בבית. "אני חדש לגמרי בעסק הזה", הוא מתנצל. "זה גם מבהיל וגם מצחיק, כי כל החיים אתה בצד אחד של הטלוויזיה ואז אתה עובר לצד השני. זה לגמרי מרגיש לי כאילו זה קורה למישהו אחר. אני לא מבין איך אנשים חיים עם כל המצלמות האלה סביבם, עם הפפראצי. זה כל כך לא אני".

סליחה, אז למה בדיוק ציפית כשהלכת לתוכנית ריאליטי?

"זה העניין, שלא חשבתי. אין לי ספק שחלק מהאנשים כן הגיעו בשביל זה. אבל לא אני. אני ממש לא כזה. בתור התחלה, לא תיארתי לעצמי שזה יעשה כל כך הרבה רעש. את יודעת, בסך הכל עוד תוכנית טלוויזיה. גם 'פיצוחים' היתה פעם בטלוויזיה. ההפקה אומנם ניסתה להכין אותנו לפני שטסנו לקריביים וגם אחרי, אבל לא יכולתי לצפות לזה. אתה פשוט לא מודע להיקף של החשיפה, מעבר לזה שכשאתה שם, על האי, המשחק עצמו הוא משהו אחר לגמרי, לא זוהר ולא כלום, אבל בהחלט משהו שמאוד שואב אותך, עד כדי כך שאתה שוכח שמצלמים אותך לטלוויזיה. בקיצור, אנונימיות זה כיף".

אחד הדברים הבולטים שקרו באי מההתחלה זו החברות שנרקמה בין עומר ליעל ("היא ממש לא הסתדרה שם, אז עזרתי לה והתקרבנו"), כמעט במקביל לעוינות שצמחה בינו לבין דן ("ברור שהוא הכי תחמן שם"). כמעט על כולם בשבט ג'יבארו יש לעומר מה לומר: על נעמה ("היא לא פראיירית"), מרינה ("היא חכמה, לא נכנסת לריבים כשלא צריך, מתאימה את עצמה לסיטואציה"), סיון ("היא שרה כל הזמן, ביקשתי ממנה להיות בשקט, זה לא הזיז לה, וכשאני לא אוכל, הצד המרוקאי שלי עולה"), נועם ("כפרות עליו") ומשה ("הוא לא הערס מחולון, אבל גם לא בדיוק חנון, נקשרתי אליו"). 

פפראצי זה לא אני. עומר (צילום כפיר חרבי)

כשאני תוהה אם היו לו משברי געגועים הביתה על האי, עומר מודה שהחלק החברתי היה זה שאיים לשבור אותו יותר מהכל. "כבר עברתי רגעים פיזיים ומנטאליים קשים בחיים, כך שעל האי הכל היה על גבול הנסבל. דווקא מבחינה חברתית היה לי מתיש. אתה קם בבוקר ושוב הריבים המטומטמים האלה והאינטריגות. זה היה הרבה יותר גרוע מהאוכל ומהכל".

הממ... ניחוש פרוע: דן?

"דן הוא דמות מיוחדת. אני לא כועס עליו בשום צורה. זה שהעיפו אותי זה חלק מהמשחק, זה משחק של לשחק, לכרות בריתות. זה המשחק והוא שיחק אותו".

למה אתה בכל זאת כועס עליו?

"בעיקר על כל ההתלכלכויות מול המצלמה, מעבר למשחק. מה שהוא אמר למשל על סיון, שהיא לא חכמה. עליי הוא אמר משהו על זה שאמרתי שיש הרבה אוכל והוא נתקע על זה. הפריע לו גם שאמרו שאני עורך דין, כי הוא רצה להיחשב לעורך הדין היחיד על האי. תביני, הבנאדם סיים שנתיים לפניי את התואר אז הוא בטוח שהוא ששי גז. הוא אמר: 'עומר סטודנט למשפטים ואני עורך דין'.

רק בשביל הרקורד, אני בסמסטר אחרון של הלימודים ולא אמרתי שאני עורך דין. הוא כנראה מאוד נפגע מזה שגזלו ממנו את הטייטל. היו עוד כל מיני התלכלכויות כאלה שלא קשורות למשחק. הוא התעצבן גם שהערתי לו כשהוא ניסה לבנות את המחנה. רציתי להגיד לו 'אחי, אתה לא יודע לעשות את זה, אתה הורס את זה, אין לנו הרבה במבוקים'. הנחתי לזה. אבל אתה מנסה לא להיכנס לריבים האלה, אתה בורח מהפינות האלה כי פשוט אין לך כוח אליהן, אבל בהחלט היה הרבה מתח בינינו. למען האמת, זה לא כזה מפריע לי. לא אז ולא עכשיו. עכשיו, כשאני שומע איך הוא מדבר עליי בתוכנית, זה מאוד מצחיק אותי, כי אני יודע מה הולך להיות. היתה למשל את תקרית 'הגרב בפרצוף של משה'. דן אמר ששמתי למשה גרב בפרצוף. זה נורא הצחיק אותי. זה חלק מהמשחק, אתה לא יכול לאבד את העשתונות".

לא היה איזשהו מתח מיני על האי לפחות?

"מבחינתי לפחות, לא. התעסקתי בדברים אחרים פשוט. אומרים שהיה משהו בין ויקה ודן. לי אין שמץ של מושג מה היה ביניהם, אם כן היה או לא היה. אני מזכיר לך גם את חוסר ההיגיינה שדיברנו עליו וזה מסביר לך למה לא היה סקס על האי".

היתה לך איזו תחושת הקלה כשהדיחו אותך?

"מצד אחד אתה נושם לרווחה. מבחינה חברתית זה באמת שחק אותי. מצד שני, כן, וואלה, יכולתי בכיף להישאר עוד המון זמן. עם התחושה הזו אתה יוצא".

ואיך היה על אי המתים?

"יותר טוב, כי אין שם את בעיית היתושים. בהתחלה זה היה מאוד כיף, אחרי כל הימים על האי עם כל האנשים, אתה רק נהנה מהשקט. אבל אחרי כמה ימים אתה מתחיל כבר להתחרפן".

ואז ויקה באה ומביסה אותך.

"ויקה לא הביסה אותי. מה שקרה זה שבזמן שויקה באה לאי המתים אני כבר הייתי בשלב שהאי התחיל למצות את עצמו מבחינתי. אתה הרי מחוץ למשחק ואי אפשר לדעת אם בכלל תחזור אליו. עשיתי חישוב כלכלי קר שאם אני ממשיך שם, אני מפסיד לחלוטין את הסמסטר בלימודים וזה לא היה שווה את זה.

 ואז ויקה סיפרה לי שיעל ידעה שהולכים להדיח אותי. התברר שנועם אמר לה. זה הוציא לי את הרוח מהמפרשים. היא היתה אמורה להיות חברה שלי. זה שגיליתי שהיא ידעה שעומדים להדיח אותי, היה הדבר שהכי העסיק אותי ברגע ששמעתי על זה. ככה זה, אתה מנותק מהמשחק אז כל מה שנשאר זה להתבשל בתוך הדברים האלה. התאכזבתי ממנה בטירוף. אחרי זה כבר אמרתי 'יאללה, הביתה'".

דיברת על זה עם יעל?

"כן, בארץ. התעמתי איתה על זה. היום אנחנו חברים, אבל אני לא אכרות איתה ברית יותר. במילא אין על מה באזרחות. אני לא סומך עליה".

אחרי ההדחה מאי המתים עומר נשלח לסדנת השמנה קצרה בכפר נופש בקריביים, שבה התבקש להתייצב לכל הארוחות ולבלוס סטייקים. כשחזר, הסתגר בבית לכמה ימים והתמוגג מנפלאות הקומקום ומהדוד. אחר כך נותרו לו ארבעה חודשים להתכונן לעליית התוכנית, אבל מאז שזה קרה הוא בעיקר מרכין את הראש ומחכה שהרעש ישכך. בזמן שחבריו לתוכנית, כמו ויקה, מזניקים את קריירות הדוגמנות שלהם, הוא מת רק לסיים את הלימודים ולהתחיל את הסטאז' באחד ממשרדי עריכת הדין הגדולים בארץ. "מגיעות אליי כל מיני הצעות לקמפיינים וכאלה", הוא משתף, "אבל אני לא רוצה כלום כרגע. זה לא התחום שלי. אני לא מתיימר להיות שחקן או משהו כזה. יש לי שאיפות יותר גבוהות".

אבל פורסם שתשתתף בקליפ של עדי כהן.

"הקליפ עדיין לא סגור, כרגע אין כלום. הכירו בינינו אחרי התוכנית והיא ביקשה ממני מאוד. גם אם אעשה את זה, זה יהיה משהו מאוד מינורי וכטובה לעדי, לא יותר מזה".

עזוב, יש יתרונות בלהיות סלב, כמו דרינקים חינם וכניסה למועדונים בקלות.

"הכניסו אותי גם לפני זה למועדונים. אני בכלל לא הולך למועדונים. אם אני הולך, אני יורד לבר מתחת לבית שלי, שותה בירה וזהו".

אבל איך אתה לא מנצל את זה? אתה סמל סקס.

"את רוצה שאסמיק לך פה?"

נו, די. כל הבנות מזילות עליך ריר.

"נראה לי שאת נסחפת. עכשיו אני מסמיק. זה מצחיק אותי. בסדר, אני מכיר תגובות של בנות, אבל בכל זאת, אני לא בנאדם שהולך ומעמיס בנות בטנדר. חוץ מזה, יש גם את נועם. לא באתי בשביל הבחורות, ממש לא".

אז בשביל מה באת?

"בואי נתחיל מזה שבאתי בשביל לזכות ונשארתי בגלל שאני ג'אנקי של תחרויות".

מה החוויה הזו נתנה לך?

"מצד אחד נעשיתי הרבה יותר סקפטי לגבי אנשים. אני לוקח דברים בפרופורציות. מבחינת עצמי, זה לא אתגר פיזי שלא הכרתי. יש אתגר, לא אגיד שלא. אתה בכל זאת בא למשימות קשות, תנאים מאוד קשים, אבל לא למדתי מזה משהו על עצמי. אני חושב שאני מכיר את עצמי די טוב. מצד שני, זו היתה חוויה מדהימה. חוויה וואו, באמת וואו. העוצמות, האי".

מכל מה שתיארת כאן, זה לא נשמע כזה להיט.

"זה אדיר, אדיר. תארי לך להקות של דולפינים שנכנסות לך למפרץ, להקות של דגים וסרטנים. באי המתים היו לי את השקיעות הכי מדהימות שראיתי בחיים. זה ממש פלא הבריאה. פתאום אתה ממש מבין מאיפה אתה, מה זה בנאדם".

היית עושה את זה שוב?

"לגמרי, בשנייה".

•  את הראיון המלא עם עומר גלעדי תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס