אני פגעתי בבחורה שבשבילה הייתי הכל
זה הרגע הגדול בחיי, באותו ליל סתיו קריר, וגם לאחר שלוש שנים אני לא יכול להיזכר בו בלי חיוך גדול. אבל באותה מידה בהחלט ייתכן שהיה זה גם רגע השפל הגדול ביותר שלי בתור בן אדם. האם בגידה מאהבה היא עדיין בגידה?
היה זה הרגע המושלם ביותר בחיי. גם לאחר שלוש שנים אינני מסוגל להיזכר באותה נשיקה מדהימה על סף הים הסוער בלי שחיוך יתפשט על פני ובלי שגופי יוצף חום. היה זה הרגע הגדול בחיי, אבל באותה מידה בהחלט ייתכן שהיה זה גם רגע השפל הגדול ביותר שלי בתור בן אדם. הרי באותה לילה קריר, בסתיו של 2004, פגעתי בצורה שלא משתמעת לשני פנים בבחורה שבשבילה הייתי הכל.
ארבע שנים היינו יחד, אפילו דיבורים על חתונה עלו באוויר. היא האמינה בי כמו שלא האמינו בי אף פעם. היא היתה בטוחה שהנה, יש לה את החבר הכי טוב בעולם, אחד שלעולם לא יפגע בה בשום צורה ושיעשה את חייה לאגדה מתמשכת, היא טעתה.
האם אני, שנחשבתי בחור הגון וטוב על פי כל חבריי ומכריי, בעצם איני כל כך טוב? לא פעם התחבטתי עם עצמי בשאלה הזו. איני בן אדם רע, אבל הצורה בה בגדתי בה לא מתירה ספק - זה אחד הדברים הנוראים ביותר שניתן לעשות לבן אדם. אני בגדתי באמונהּ, השארתי אותה שבורה וכעוסה, אולי היא אף איבדה את אמונה במין הגברי, אולי היא ישבה במשך שבועות לאחר מכן ושאלה את עצמה "מה עשיתי לא טוב שזה הגיע לי?"
אני מניח שהפחד מלהישאר לבד חזק יותר מכל רגש
אבל כל זה לא היה בגללה, לא לגמרי, בכל אופן. אנחנו הכרנו בצעירותנו, היינו שני ילדים, ובשביל שנינו זו היתה הפעם הראשונה בקשר. ההתחלה לא היתה מתוכננת, ואני לא התכוונתי לשום דבר (אני חושב שגם היא לא), אבל זה גם המשיך בצורה לא מתוכננת, ומבלי ששמנו לב כבר היינו זוג. כך יצאנו במשך יותר מארבע שנים. אהבה, אתם שואלים? אני לא ממש יכול ממש. הרי היה שם איזשהו רגש, אחרת לא היינו מחזיקים זמן כה רב אני מניח. האמת שאני לא זוכר, איני מסוגל לזכור שום דבר מאותה תקופה, כל השנים ההן הלכו לאיבוד בנבכי זכרוני. אני רק יודע שהייתי אומלל ביחסים ההם ולא מבין למה לא הפסקתי אותם קודם. אני מניח שהפחד מלהישאר לבד הוא חזק יותר מכל רגש אחר, ולא משנה מה אנשים יגידו לכם.
הבחורה הכי מיוחדת ומדהימה שאי פעם הכרתי
ואז, אחרי כל הזמן הזה, היא פתאום הגיעה לחיי. ברגע הראשון שראיתי את ד' (השם המלא שמור בליבי) אפילו לא הסתכלתי לכיוונה פעמיים. לא היה בה שום דבר מיוחד, נמוכה, עם משקפיים, לא יפה במיוחד, אבל ברגע שהכרתי אותה באמת, לא יכולתי להוציא אותה מראשי. היה לה קסם שלא ניתן להסביר במילים. היא היתה הבחורה הכי מיוחדת ומדהימה שאי פעם הכרתי. היה לה ניצוץ בעיניים שהיית יכול ללכת בהן לאיבוד. לא היה מישהו שהכיר אותה באמת ולא אהב אותה אהבת נפש, וכך גם אני. בראשונה בחיי הבנתי מה זה להיות מאוהב, הרגשתי רגשות שלא ידעתי שקיימים בי.
וכך הגענו לאותו יום. זה לא היה מתוכנן, אבל מהרגע שזה הבשיל ידעתי שלא אוכל לעצור זאת יותר. באותו לילה נישקתי בראשונה בחיי מתוך אהבה, אהבה אמיתית, גדולה וטהורה. היה זה רגע כמו שרואים בסרטים, הלכתי לאיבוד באותה נשיקה ועד היום לא הצלחתי למצוא את עצמי, לא לגמרי.
כשבוע לאחר מכן נפרדתי מחברתי. לא סיפרתי לה כלום על אותו מאורע ועל כל מה שבא אחריו, לא ראיתי צורך לפגוע בה סתם. אמרתי לה שאני לא מסוגל להמשיך יותר בקשר ושאיני מרגיש כלפיה את מה שהיא מרגישה כלפיי, ושמוטב לשני הצדדים ללכת לדרכם.
קיבלתי את זה כמו אבן בפרצוף
אבל נשמות טובות יש כמובן בכל מקום, ומישהו כבר דאג לספר לה על הקשר שלי עם ד'. היא נפגעה בצורה קשה ודאגה להגיד לי את זה. אני, שעד אותו הרגע תאמינו או לא הייתי שלם לגמרי עם מה שעשיתי, קיבלתי את זה כמו אבן בפרצוף. לא הייתי מסוגל יותר להמשיך לחיות בהרמוניה עם עצמי. אני יכול בהחלט להגיד שמאותו רגע איבדתי את התמימות שהיתה בי מאז ומתמיד והבנתי שאיני יותר "הבחור הטוב" שכולם חשבו. הבנתי כמה פגעתי בה, וכמה כאב היא ודאי הרגישה באותם רגעים - ולא יכולתי לחיות עם זה.
אני לא ממליץ לאף אחד לבגוד. זה פוגע בצד הנבגד עד מאוד, כמובן, ואילו בבוגד זה נוטע הרגשת אשמה איומה שלא מפסיקה.
ומה בקשר לד'? לאחר כחודש היא עזבה במפתיע ולעולם לא חזרה. היא הרגישה אשמה וזה השפיע גם עליה, למרות שהיתה זו אשמתי בלבד. היא נמצאת לה אי שם, התחתנה בפעם האחרונה ששמעתי ממנה ועקבותיה אבדו, ככל הנראה לתמיד.
היו לי חברות מאז, הכרתי הרבה בנות וראיתי המון מקומות, אבל מאז לא חוויתי רגע יותר גדול כמו אותה נשיקה על שפת הים באותו לילה סתווי.
האם בגידה מאהבה היא עדיין בגידה? התשובה היא כנראה כן, אבל אני עשיתי את הבחירות שלי, ואני שלם איתן. לא הייתי משנה כלום בחיי. וכמו שאומר המשפט המפורסם והנדוש, אך הכל כך נכון: "מוטב לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל".
