הבטחה שכבר לא תתגשם

דברי הימים של הוליווד גדושים באנשים צעירים ומוכשרים שנטיות ההרס העצמי שלהם הובילו אותם לאובדן. ברוב המקרים לא מדובר על ניסיון התאבדות ישיר (כפי שניסה לעשות, לפני חודשים ספורים, אואן וילסון), אלא בשילוב בין חוסר יציבות נפשי ולקיחת סיכונים לא מחושבים הגובלים ברשלנות פושעת.

בשעה בה נכתבים דברים אלו עוד לא ברור מה עמד מאחורי מותו של הית' לדג'ר. ידוע כי הוא נמצא מת בלופט שלו בשכונת סוהו בניו יורק. בקבוק של גלולות שינה היה בהישג יד. לא היו סימנים לשתיה מופרזת, לא היו סימנים לאלימות. אין לו עבר מתועד של צריכת סמים בקנה מידה חריג. הוא לא השאיר מכתב התאבדות ומשפחתו טוענת בתוקף שלא יתכן כי הוא ניסה להתאבד.

האם תהיה תשובה ברורה לשאלה מה קרה? היום אמור להתבצע הניתוח הפתולוגי של הגופה בתקווה כי הוא יחשוף, לכל הפחות, את הגורם הפיזי הישיר למותו. אם אכן יתברר כי המוות נגרם כתוצאה מפעולה מכוונת תפנה העיתונות לחשיפה מזורזת של האירועים בחייו האישיים ושל סממני ההתנהגות שיכלו לרמוז מבעוד מועד על האסון המתקרב. אך עד שתתקבל התשובה לכך – מותו של לדג'ר יוותר בלימבו תקשורתי. תאונה מצערת או פעולה מכוונת? כשל בריאותי או הרס עצמי? כך או כך, ברור כי מדובר בטרגדיה. אחד השחקנים הצעירים, המוכשרים והיפים של הוליווד מסיים את חייו זמן רב לפני שהוא הצליח לכבוש את כל הפסגות להן יועד.

לדג'ר. האם ייזכר לצד ג'יימס דין וריבר פיניקס?

האם לדג'ר יתפוס את מקומו בזיכרון התרבותי לצד ג'יימס דין וריבר פיניקס, שני כישרונות גדולים אחרים שמתו בשנות העשרים של חייהם? בלי לפגוע בכבודו של המנוח או לפקפק בכישוריו המקצועיים – אני מתקשה להאמין בכך. המימד הראוותני שהיה כרוך במותם של דין ופניקס (תאונת דרכים לאחר נהיגה לא זהירה, מנת סמים קטלנית במועדון לילה הוליוודי) חסר. חסרה גם ההיסטוריה האישית הפרועה שהפגינה את דחף ההרס העצמי. ולבסוף – חסרה הפרסונה הקולנועית המתמזגת עם הדחף ההרסני ולכן גם חסר המימד שהפך את דין ופיניקס לאייקונים תרבותיים.

בשונה מדין ומפיניקס, ילדים פרועים שלא הצליחו להתבגר לתוך הקריירה שלהם, לדג'ר היה גבר צעיר. אומנם הייתה לו נטייה למערכות יחסים עם שחקניות (הבולטות שבהן היו נעמי ווטס והת'ר גראהם), אך קשה היה להאשימו בסגנון חיים פרוע. הקשר הזוגי המשמעותי של חייו נוצר כשפגש באתר הצילומים של "הר ברוקבק" (2005) את השחקנית מישל ויליאמס. מקשר זה נולדה בשנת 2005 ילדתם – מתילדה רוז. בקיץ האחרון לד'גר וויליאמס נפרדו. הוא עזב את הבית המשותף שלהם בברוקלין ועבר למנהטן. שמו קושר במדורי הרכילות לנשים שונות מעולם הדוגמנות והמשחק, אך, שוב, ללא סממני התנהגות חריגים.

יצא ממשבצת אליל הנעורים

כשחקן, הצלחתו הגדולה של לדג'ר מבוססת על יכולתו להגר בגיל צעיר מאוסטרליה להוליווד ולבנות בפרק זמן קצר שתי קריירות הוליוודיות. הראשונה, הכושלת, התבססה על תווי פניו המצודדים ועל נעוריו. שני אלו היו כרטיס הכניסה לתפקידים שבלוניים שאליהם הוליווד הייתה שמחה להמשיך וללהק אותו עד שחינו היה סר בעיני הקהל הצעיר וההפכפך. זה, מן הסתם, היה גורלו לו היה ממשיך לגלם דמויות בנוסח מאלף הסוררת ב"10 דברים שאני שונאת אצלך" (1999) קומדיית נעורים סבירה המהווה את תפקידו הראשון בהוליווד.

ב"הר ברוקבק". דמות מורכבת ומופנמת ששוחקה באיפוק יוצא דופן

לדג'ר לא רצה להיות מוגבל לתפקידים אלו, אך כשחקן מתחיל ומוכשר הקריירה שלו לא ניווטה היטב בין הפרויקטים המסחריים שבהם לוהק כשחקן צעיר וטוב מראה - תפקיד המשנה ב"פטריוט" (2000), "סיפורו של אביר" (2001), האפוס ההיסטורי הכושל "ארבע נוצות" (2002) והגרוע מכל "המסדר הסודי" (2003) – לבין הפרויקטים העצמאיים שחשפו בהדרגה את כישרונו - "מונסטר בול" (2001) והסרט האוסטרלי "כנופיית נד קלי" (2003). בשנת המפנה בקריירה שלו, שנת 2005, הצליח לדג'ר להשיג סוף סוף את האיזון החסר ובשלושה פרויקטים בעלי אופי שונה מאוד אחד מהשני הצליח לממש את ההבטחה של כישרונו ולהניע את הקריירה השניה שלו. לדג'ר "נולד שנית" כשחקן שיכול לבחור את הפרויקטים ואינו נרתע מתפקידים חריגים ומורכבים הרחוקים מרחק רב מתפקידי "אליל הנעורים".

שלושת תפקידיו של לדג'ר ב- 2005 כמאהב האגדי קזנובה, כאחד משני האחים גרים בקומדיית הפנטזיה של טרי גיליאם (תפקיד שלמענו כוערו פניו), וחשוב מכל – כאניס דל מאר, הקאובוי הקשוח והמיוסר בסרטו של אנג לי "הר ברוקבק", המחישו את שליטתו בטווח הנע בין הגיבור הרומנטי הקלאסי לדמות מורכבת ומופנמת ששוחקה באיפוק יוצא דופן. משחקו ב"ברוקבק" הוביל למועמדות מוצדקת ביותר לאוסקר וזו, בתורה, נתנה לו את האשראי הנדרש להפוך לשחקן שהוא יכול היה להיות.

לדג'ר לא התכוון לפספס מומנטום זה. לאחרונה ראינו אותו כגילום אגוצנטרי ויהיר של בוב דילן במערכת יחסים זוגית בסרטו המצוין של טוד היינס "אני לא שם". תפקידו הבא והאחרון ייחשף בקיץ הקרוב כגרסה פסיכוטית ומעוותת במיוחד של דמות הג'וקר ב"The Dark Knight" - החלק השני בעיבוד האפל לדמותו של באטמן. אם לשפוט על פי הטריילרים של הסרט, לדג'ר עומד לתת הופעה שתשכיח את הופעתו של ג'ק ניקולסון בתפקיד זה. הפרויקט הקולנועי האחרון שלו, פרויקט שאותו כבר לא ישלים, היה אמור להיות סרטו הבא של טרי גיליאם, "האימגנריום של ד"ר פרנאסוס" – פרויקט מסקרן שבוודאי ילבש צורה חדשה ללא כישרונו של לדג'ר.