טוב שם טוב: כשחופש הביטוי הופך ללשון הרע

חופש הביטוי מהווה מרכיב בסיסי וחשוב בחוסנו של משטרנו הדמוקרטי. המקור הנורמטיבי שלו מצוי במגילת העצמאות, בהלכות בית המשפט העליון וממילא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעניק חופש לכל אדם להביע דעתו.

עם זאת, אל מול הזכות להביע דעה בחופשיות, עומדת זכותו של כל אדם לשם טוב. כבר נאמר במקורותינו כי "טוב שם טוב משמן טוב" (קהלת ז' א) ובשורה ארוכה של פסקי-דין נקבע כי שם טוב של אדם – בין אם הוא מכהן במשרה ציבורית ובין אם הוא פועל במגזר הפרטי – יקר לו כחיים עצמם. גם זכות זו נובעת במהותה מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואף נחקק בגינה חוק המסדיר אותה, הוא חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

חוק איסור לשון הרע קובע, כי פרסום לשון הרע הינו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו, לרבות בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית או לפגוע באדם במשלח ידו או במקצועו.

אין זה משנה האם הפרסום נעשה בכל דרך שהיא, לרבות באמצעות יצירת אמנות או צליל, ובלבד שהפרסום היה מיועד לאדם נוסף זולת הנפגע, ואם הפרסום בכתב, אם הכתב עשוי היה להגיע לאדם זולת הנפגע.

אין ספק כי הרשימה המפורטת ארוכה ורחבה ביותר, ובגינה ניתן לקבוע כי כל ביטוי פוגעני הינו פרסום לשון הרע. בכל מקרה, הבדיקה לפי חוק איסור לשון הרע, בסופה מתברר האם ביטוי יזכה את הנפגע בפיצוי, מונה ארבעה שלבים:

• בדיקה אובייקטיבית, הבוחנת את המשמעות העולה מהביטוי בעיני אדם סביר.

• בחינה האם הביטוי הינו מסוג הביטויים שתכלית החוק נועדה כדי להגן מפניהם.

• בהמשך יש לקבוע האם חלות על המפרסם הגנות מסוימות. כך למשל, בדרך כלל, לא תהיה אחריות לפרסום לשון הרע, אשר נאמר במסגרת הליך משפטי, או אם מדובר בהבעת דעה בתום לב.

• בשלב האחרון, עולה השאלה על גובה הפיצוי לו זכאי נפגע שעבר את כל המשוכות.

חוק איסור לשון הרע, כמו חוקים רבים אחרים, נתפס מיושן למול הטכנולוגיה והקדמה שהבליחה לפתע, ותוך כעשור, פרסום נעשה דבר פשוט מאוד וטריוויאלי וכל אדם אשר מחזיק מסך, כונן, מקלדת וקו טלפון יכול למצוא עצמו מפרסם פרסומים הנחשפים לעיני אלפים.

היבטים שונים של לשון הרע

יש משמעות אם הפרסום טומן בחובו קביעות עובדתיות או הבעת דעה, חריפה ככל שתהא. כך למשל, מקרה בו מפרסם אדם דעתו כי המנצח של התזמורת אינו עושה מלאכתו ונשמע כאילו כל כלי בתזמורת מנגן יצירה שונה, אינו דומה לאמירה המייחסת למנצח מעשי אלימות.

האמירה הראשונה הינה הבעת דעה, שאף שעלולה לפגוע במנצח, אין תכלית החוק אוסרת על פרסומה, בעוד הביטוי השני הינו קביעת עובדה העלולה לפגוע, ואם אין לה אחיזה במציאות, יש לתת את הדין בגינה.

בחיי היום יום, ניתן להיתקל במקרים המהווים הוצאת לשון הרע של אדם על חברו. יחד עם זאת, יש לציין כי בתי-המשפט בישראל נוטים לפרש את ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע בהרחבה, וכן, אינם ממהרים לקבוע כי נגרם כתוצאה מהביטוי נזק ולפסוק פיצויים גבוהים לנפגעים.

חוק איסור לשון הרע קובע זכאות לפיצוי גם ללא הוכחת נזק כלל, העומד על למעלה מ-50,000 שקלים (סכום המתעדכן מעת לעת), וסכום זה מוכפל שעה שתובע מוכיח כי הדברים נאמרו במטרה לפגוע (זדון). חשוב להבין כי פיצוי זה הינו פיצוי מקסימום ואינו ניתן באופן אוטומטי אלא פעמים רבות, נפסקים סכומים נמוכים בהרבה.

אנשי ציבור

במקרים בהם מלינים אנשי ציבור וידוענים בגין התבטאויות שנאמרו לעברם, ניתנת חשיבות לעובדה כי הם נוטלים על עצמם, מעצם מעמדם ותפקידם, סיכונים הקשורים בפגיעה בשמם הטוב, וממילא מכח מעמדם, יש להם נגישות רבה לכלי התקשורת, בוודאי כאשר הדמות הציבורית נמצאת במרכזה של ויכוח ציבורי. במסגרת זו, כך נפסק, על אדם הנמצא בעין הציבור, להיות מוכן לספוג ביקורת ואין תכלית החוק נועדה להטיל חבות על המפרסם.

דוגמה טובה הינה תביעתו של פעיל ימין, שתבע עיתונאי בכיר בגין אמירת דברי נאצה כלפיו, ואף שנפסק כי מדובר בחרפות ונאצות שלא ראוי כי יהיו חלק מהשיח הציבורי, הפיצוי שנפסק בסופו של יום, בהתחשב בכלל הנסיבות, היה שקל אחד בלבד.

דוגמה נוספת היא במקרה בו מספר רופאים העבירו ביקורת על רופא העוסק במקביל למקצועו, גם בטיפולים משלימים, וטענו כי מדובר במכירת אשליות ובשרלטנות, נקבע כי אכן מדובר בביטויים המהווים לשון הרע, אך הם מוגנים תחת הגנת הבעת דעה לגיטימית בתום לב.

גם במקרה בו קהל רב מקלל ספורטאי במהלך תחרות, על פניו קיימת לו עילת תביעה כנגד כל אחד ואחד מחברי אותו קהל. יחד עם זאת, גם אם יצליח הספורטאי לשכנע כי מטרת החוק הינה בין היתר, להגן מפני קריאות מהסוג הזה, אזי בוודאי שהנזק שנגרם בנסיבות בהם נאמרות הקללות, אינו רב.

יחד עם זאת, כאשר כדורסלן העבר שמעון אמסלם, תבע את עיתון "העיר" בגין כותרת שעלולה היתה לזהות אותו עם ציבור ההומוסקסואלים, נקבע כי מדובר בעלבון בעיני חלק ניכר מהציבור וכי יש לפצותו בגין כך פיצוי ניכר.

יחסים שבין אדם לחברו

אדם שנתקל בשכנו בחדר המדרגות והלה מגדף אותו באוזני אישתו, הרי שעל פניו מדובר בלשון הרע, אך הפיצוי לו יזכה הנפגע אינו גבוה, שכן לא נגרם לו נזק ממשי. לעומת זאת אילו אותו שכן יפגוש את המגדף במהלך כינוס של חבריו למקצוע ויאמר את אותם הדברים בדיוק, ניתן לומר כי הנזק שייגרם כתוצאה ממספר האנשים ששמעו את הדברים, והפגיעה שעשויה להיגרם בהערכה שהם רוכשים לו, יובילו לפסיקת פיצויים בשיעור גבוה יותר.

הכותב הוא עו"ד ממשרד עו"ד אלדד יניב ושות'