שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מקום רביעי: אגוז
    בזמן קצר יחסית הצליחה אגוז לבסס את עצמה כיחידה המובילה בלחימת גרילה. על בסיס הניסיון שלה לומדות ומתאמנות היום שאר יחידות החי"ר איך להילחם בחיזבאללה, ובמידה רבה - גם באיום שנבנה מצד החמאס בעזה

    היסטוריה: הוקמה ב־1995 כגלגול מחודש של סיירת אגוז המיתולוגית. אגוז המקורית פעלה במשך שנה (7־1956) כיחידה של חיילים דרוזים, ואחר כך כסיירת וגדוד מ־1964 עד 1974. היא נסגרה אז בגלל מצוקת כוח אדם ביחידות אחרות, וחזרה שוב ביוזמה של אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין, שחיפש יחידה שתחקה את שיטות הפעולה של חיזבאללה ותדע להילחם בו בטכניקות גרילה שמתאימות לסבך הדרום לבנוני. בצה"ל סברו אז שאם הלחימה היא בלבנון, והחטיבה המרכזית של פיקוד הצפון היא גולני, מקומה האורגני של אגוז הוא בקרב הכומתות החומות.

     

    בחמש השנים מאז שהוקמה מחדש ועד לנסיגה מלבנון ביצעה אגוז עשרות מבצעים ומארבים חודרים באזור הביטחון, וגם מצפון לו. בזמן הקצר הזה היא צברה רקורד כל כך מרשים, ששנתיים אחרי הקמתה כבר ניתן לה צל"ש הרמטכ"ל על רצף של פעולות מוצלחות (מאז היא קיבלה עוד שניים). בשלב מסוים הופנו אליה כמעט כל המבצעים השוטפים בדרום לבנון, עד שסיירות אחרות התלוננו אצל הרמטכ"ל והאלופים שהן נמצאות כבר בשערי לשכת התעסוקה.

     

    אחרי הנסיגה היו שסברו שאין עוד מקום ליחידה כמו אגוז, ורבים הרהרו בקול על פירוקה האפשרי. באגוז התנגדו, אבל גם שם הבינו שאין תוחלת לפעילות רק בגבול עם לבנון, ועשו את ההתאמות למציאות החדשה של אינתיפאדה בשטחים: מארבים שקטים נגד חוליות ירי בשומרון וחיפוש אחר מנהרות בעזה. זה הוכיח את עצמו מהר מאוד, ואגוז השתלבה כיחידה מובילה בפעילות. השיא היה במלחמת לבנון האחרונה, שם שילמה אגוז מחיר כניסה כבד בקרב במרון א־ראס, אבל אחר כך הביאה תוצאות.

     

    סלבס: מי שהקים את אגוז בעידן המודרני הוא ארז צוקרמן, שהובא במיוחד מהקומנדו הימי. לימים חזר צוקרמן לפקד על השייטת והגיע גם לפקד על גולני.

    את הקריירה הצבאית שלו סיים בהתפטרות בעקבות מלחמת לבנון השנייה. אחריו פיקד על אגוז משה (צ'יקו) תמיר, היום מפקד אוגדת עזה, ובהמשך עברו שם חגי פדידה (לימים מפקד הימ"מ), חגי מרדכי (שהמשיך לפיקוד על חטיבת הצנחנים), ותמיר ידעי (מח"ט גולני הנוכחי). לאגוז יש סימפטיה מיוחדת בלשכת הרמטכ"ל, ולא רק משום שגבי אשכנזי הוא איש גולני: בנו, איתי, שירת ביחידה, ויצא מטעמה למבצעים כשאביו יושב ב"בור" השליטה כאלוף פיקוד הצפון.

     

    שיחוק: בספטמבר 1997 יצא צוות של אגוז למארב שגרתי בג'בל סוג'וד, בגזרה הצפונית של אזור הביטחון בדרום לבנון. לקראת ערב זיהה הכוח חוליית מחבלים. החיילים פתחו באש מטווח קצר, והרגו ארבעה מאנשי חיזבאללה. בן רגע נפתחה אש תופת של מקלעים ומרגמות לעבר כוח אגוז. משהו בתגובה הלא שגרתית הזאת של חיזבאללה אותת למפקד היחידה דאז, צ'יקו תמיר, שקרה פה משהו חריג. הוא פקד על החיילים אינטואיטיבית להעמיס את גופות המחבלים על גבי אלונקות, ולהביא אותן לארץ. חיילי אגוז הצליחו להגיע לשתיים מהגופות, וכשחזרו לארץ התברר שאחת מהן היא של האדי נסראללה, בנו בן ה־18 של מנהיג חיזבאללה. הכוח כולו, אגב, נמנה עם היחידה המיוחדת של הארגון, שספג הרוגים ראשונים מול צה"ל.

     

    נסראללה האב אמר שהוא גאה בבנו השאהיד, והצהיר שלא ישלם עבורו מחיר חריג. המציאות, כמובן, היתה אחרת: שנה לאחר מכן נערכה עסקה עם חיזבאללה, וישראל קיבלה את שרידי גופתו של לוחם הקומנדו הימי איתמר אליה, שנהרג באנסריה עם 11 מחבריו במה שנודע כ"אסון השייטת". בתמורה הועברו לחיזבאללה עשרות גופות של מחבלים, ובראשן הגופה של נסראללה הבן. ועוד פרט טריוויה אחד: איפשהו בארץ שמורה דגימת די.אן.איי מגופת נסראללה הבן, בתקווה שיום אחד תשמש לזיהוי ודאי של גופת האב.

     

    פישול: ב־20 ביולי 2006, שבוע בתוך מלחמת לבנון השנייה, נשלחה אגוז לאחד המבצעים השערורייתיים ביותר במלחמה. אחרי שיחידת מגלן הסתבכה בכפר הלבנוני מרון א־ראס, הסיירת הגיעה כדי להציל את המצב. וזה קרה בתנאים הכי גרועים שאפשר לדמיין: באור יום, מול פני אויב, עם אפס מודיעין ועוד פחות מזה הכנה מוקדמת.

     

    דקות אחרי שחצו את הגבול הותקפו חיילי אגוז בטילי נ"ט ובאש תופת של חיזבאללה, ומיד ספגו אבידות. גופותיהם של ארבעה מהלוחמים הוצאו מהשטח, וצה"ל הטיל איפול מלא על הדרמה שנמשכה עמוק בשטח האויב: גופתו של יונתן וולסיוק, שנפגע כשעסק בסיוע לחבריו, נותרה מאחור. חבריו סרקו אינספור פעמים את השטח בניסיונות שווא לאתרו; מפקדיו סירבו פקודה לשוב הביתה והודיעו שהם לא מפקירים חבר. רק כעבור יממה גילה צוות של היחידה לאיתור נעדרים, בתמונה שהעביר מזל"ט, זוג רגליים מבצבץ מתחת לערימת הריסות. כוח שנשלח למקום איתר את גופת הלוחם, והקדים את אנשי חיזבאללה שקיוו להשיג קלף מיקוח נוסף.

     

    אגוז לא נקלעה מרצון לקרב הזה. היא הבינה את המלכודת שהיא צועדת לתוכה, ולימים אף נאמר למפקד הסיירת דאז, סא"ל מרדכי כהנא, שהיה עליו לסרב. עדות לכישלון הקרב היתה בכך שבשיאו הגיע לחמ"ל האוגדתי אלוף פיקוד הצפון אודי אדם, והעביר את הפיקוד על הקרב למח"ט הצנחנים, שהצליח לעשות סדר בבלגן ולהשתלט על מרון א־ראס. בעקבות הקרב הזה רצה הרמטכ"ל חלוץ להדיח את מפקד האוגדה גל הירש, אבל דווקא האלוף אדם היה זה שעצר אותו.

     

    דבר המערכת: בזמן קצר יחסית הצליחה אגוז לבסס את עצמה כיחידה המובילה בלחימת גרילה. על בסיס הניסיון שלה לומדות ומתאמנות היום שאר יחידות החי"ר איך להילחם בחיזבאללה, ובמידה רבה - גם באיום שנבנה מצד החמאס בעזה. כמיטב המסורת הגולנית, גם דרכה של אגוז נסללה בהרבה עבודה קשה ובמעט מאוד זוהר, אבל היום אין כבר ספק: אם נגיע שוב ללבנון, וסביר שמתישהו נגיע, אגוז תהיה בשפיץ. ולא רק שם.

     

    כמה הערות ממש ממש חשובות

    התמונות להמחשה של העובדה שאפילו בכתבה על סיירות מובחרות אפשר לדחוף תמונות של דוגמניות לא לבושות במיוחד בלבד

     

    סטיילינג: יניב פרסי

     

    ציוד צבאי: ריקושט (www.rikushet.co.il )

     

    צולם בפיינטבול ישראל (www.paintball.co.il )

     

    *סייעו בהכנת הכתבה: יוצאי כל היחידות שמוזכרות כאן וגם בכירים בצה"ל. במילים אחרות, אנשים שזהותם שמורה במערכת אפילו יותר טוב מהוויסקי בחדר של ליאור, בארון למטה, מאחורי הכיסא שלו, ליד הפח

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "עברתי מסלול שנה ושמונה, אבל קמרלינג גמר אותי בלילה אחד"
    צילום: שי יחזקאל
    הישיבון
    מומלצים