תנו לאינטריגות לחיות

הכל יכול לקרות ב"הישרדות". הכל, חוץ מכנראה דבר אחד: התנהלות ליניארית של המשחק מבלי שההפקה תנעץ כל חמש דקות את טלפיה בבובת הסמרטוטים הקריבית ותנער אותה עד שכל הקלפים ייטרפו.

שני הפרקים האחרונים עוררו אצלי תחינה נואשת שהפכה לזעם. די לניסויים בבעלי הממיר! למשחק הזה יש חוקים והגיון שהפכו אותו לריאליטי המצליח ביותר ever. את ההיפראקטיביות שלכם תפרקו במקום אחר. מצידי אתם יכולים לשתול את גיא בוועדת וינוגרד ואז להחזיר אותו למשחק, אף אחד לא ישים לב, רק תעזבו בשקט את השבטים.

מושיק. אצל הבנים מעניין (צילום: תמיר וולף)

באין רובה גם מטאטא יורה

ההפקה של הישרדות היא בשלב הזה פר זועם שיצא מכלל שליטה, מתפרע ברחובות הריאליטי ומתנגח במה שעוד מעט יהיה הגופה האומללה של המשחק. אני יוצאת בקריאה נרגשת לאנשים הנחמדים שמחזיקים במושכות: תנוחו. יש לכם שבטים סבירים, הם בדיוק התחילו להתאפס על עצמם, להתגבש, לקבל אופי. האינטריגות התחילו לצוף, האסטרטגיות צברו תאוצה יחסית. תנו לתנועה הטבעית של המשחק להוביל אותו הלאה.

בסופו של יום מדובר ביחסים בין אנשים, לא בלהטוטי הפקה. אתם לא רוצים שהישרדות תגיע יום אחד לספת הפסיכולוג ותספר איך החלפתם לה את הדירה, החברים ובית הספר כל שתי דקות, עד שהפכה ליצור התלוש וחסר עמוד השדרה שהיא היום.

• לא מחבב את גיא למרות שאלוהים יודע שלא טרחו לספר לנו על זה כלום: משה דן
• הופך להיות מעט פסיכוטי בנוגע למשחק, וטוב שכך: עידן
• פשוט נורא אוהבת את הריח: מרינה
• שומר על העקבים שלו למרות שאלוהים יודע שאין לזה משמעות: משה דן
• מיי גוד, שמישהו יעצור את השטויות שהאיש הזה מדבר: אלכס
• גילתה ברוב תבונה שהבנים הפסידו במשימה כבר בסוף הפרק הראשון: מחלקת הפרומו