שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מקום שלישי: דובדבן
    אם תרצו, דובדבן היא הסיבה העיקרית שכולנו יכולים היום ללכת בשקט לקניון או לעלות לאוטובוס וגם לרדת ממנו בלי להתפוצץ

    היסטוריה: בניגוד לאמונה הרווחת, יחידת דובדבן הוקמה עוד לפני שפרצה האינתיפאדה הראשונה ב־1987. מי שהגה, יזם והקים אותה היה אלוף פיקוד המרכז אהוד ברק, שרצה יחידת מסתערבים נגד טרור, עם התמחות בפעילות נגד הפלסטינים ביהודה ושומרון.

     

    דובדבן הוקמה במקור על בסיס יוצאי הקומנדו הימי וסיירת הצנחנים. עם פרוץ האינתיפאדה הוקמה בעקבותיה גם אחותה המנוחה מעזה, יחידת שמשון. שלא כמו במקור ההיסטורי של מסתערבי הפלמ"ח, שעיקר פעילותם היה באיסוף מודיעין אצל הערבים, דובדבן נועדה אשכרה להילחם בטרור הפלסטיני. ואכן, בשנות האינתיפאדה הראשונה לא חלף כמעט יום בלי שדובדבן עבדה בשטחים.

     

    באותם ימים היתה הפעילות שלה אך ורק מסוערבת, ובישראל נאסר לחלוטין לחשוף את דבר קיומה. אחרי שבשטחים ובעולם נפוצו ידיעות על יחידת חיסול מסתורית שהקימה ישראל, החליט ברק - אז כבר רמטכ"ל - לחשוף אותה בכתבת "יומן" ארוכה במיוחד של מוטי קירשנבאום בערוץ 1.

     

    האחות הדרומית שמשון פורקה מיד אחרי הסכמי אוסלו וההיערכות מחדש בעזה, והיו דיבורים שדובדבן היא הבאה בתור. אבל דווקא בגלל נסיגת צה"ל מהערים הפלסטיניות גבר הצורך ביחידה שמכירה את השטח ויכולה לפעול בו בחשאי ובטבעיות. כשפרצה האינתיפאדה השנייה, דובדבן הפכה לחוד החנית של פעילות צה"ל כנגד הטרור הפלסטיני בגדה.

     

    סלבס: האב המייסד היה אורי בר־לב, אז סגן אלוף בצבא והיום מפקד המחוז הדרומי של המשטרה. האגדה מספרת שהרגל התותבת של בר־לב כמעט הסגירה את לוחמי היחידה כשהשמיעה חריקה בכניסה לביתו של מבוקש, אבל לכו תדעו.

     

    אחרי בר־לב עברו בדובדבן מפקדים נוספים, שחלקם הגדול הגיע משייטת 13: תא"ל רם רוטברג (היום מפקד בסיס חיפה של חיל הים), אל"מ ארז (עד לאחרונה מפקד שייטת 13) וגולן לוי (שכבר פרש). אחרי הצוללים באו אנשי שלדג, אל"מ רוני נומה (היום עוזר הרמטכ"ל ומהקיץ הקרוב מפקד אוגדה), ואל"מ מיקי אדלשטיין (מח"ט הנח"ל הנוכחי). אחריהם הגיעו אייל וייס, שנהרג בהתמוטטות קיר במבצע בכפר ציידא, נדב פדן מסיירת מטכ"ל (עד לא מזמן מפקד בה"ד 1), וייזל הגולנצ'יק ואבי הצנחן.

     

    שיחוק: בשטחים יש היום מבוקשים כמו זבל, ואף אחד לא ממש שם לב לאחמד או למוחמד התורן שנעצר או חוסל בלילה שעבר. אבל באינתיפאדה הראשונה כל

    מבוקש היה מבוקש, וכל כנופיה התהדרה בשם מרשים: בג'נין פעל "הפנתר השחור", בשכם זה היה "הנשר האדום". היום מספרים חבריהן לבתולות בגן עדן על המפגשים עם דובדבן, שהחלו בסתם יום של חול ונגמרו בעוד חריץ על הקת של הרובה. במקרה של מחבלי "הנשר", זה קרה במספרה בלב הקסבה של שכם; ל"פנתרים" היה מפגש מפתיע עם אישה שהחזיקה תינוק ולצידה קשיש עם מקל, שהתגלו פתאום כלוחמים חמושים. המבצעים האלה היו שיאה של ההסתערבות, המחוסלים היו שיאם של המחבלים, ודובדבן קנתה מקום של כבוד בין הסיירות המובילות של צה"ל.

     

    פישול: בשנים הראשונות לקיומה של היחידה היו המון תקלות, והקשה שבהן היתה באוגוסט 2000 - חודש לפני שפרצה האינתיפאדה השנייה - במבצע בכפר עסירה א־שמאליה בשומרון. היעד היה מחמוד אבו־הונוד, שנחשב אז לבכיר המבוקשים בשטחים, ומי שהיה אחראי לשני פיגועי התאבדות בלב ירושלים שלוש שנים קודם לכן.

     

    לוחמי דובדבן הגיעו אל הכפר בלי להתגלות, והתמקמו בעמדות שחלשו על הבית שבו הסתתר המבוקש. אחד הכוחות דיווח שהוא מזהה תנועה חשודה על גג בית סמוך, וקיבל אישור לירות לעברה. צלפים פתחו באש לעבר הדמויות, ורק מאוחר יותר התגלתה הטעות הטראגית: זה היה כוח המשנה. שלושה לוחמים נפגעו מהירי ומתו במקום, ובהמשך המבצע נפצע לוחם נוסף מירי כוחותינו. אם כל זה לא מספיק, אז אבו־הונוד עצמו הצליח להימלט מהכפר כשהוא פצוע קל בלבד (אם כי לימים חיסל אותו מסוק של חיל האוויר).

     

    בעקבות האירוע הקים הרמטכ"ל דאז מופז ועדת חקירה, שהגיעה לממצאים קשים והטילה אחריות על הרמות הגבוהות. מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל שלמה אורן, הודח; מפקד היחידה, מיקי אדלשטיין, לקח אחריות והתפטר בעצמו. אבל לפני שאדלשטיין הספיק להתחלף פרצה האינתיפאדה, ומופז ביקש ממנו להישאר בתפקיד ולהוביל אותה בלחימה בשטחים. אדלשטיין נשאר וביצע רפורמה מרשימה בדובדבן, אבל שילם את מחיר התקלה כשמופז סיכל את מינויו למפקד יחידת שלדג.

     

    דבר המערכת: אין יחידה בצה"ל שעשתה ב־20 השנים האחרונות יותר מבצעים מדובדבן. זה נכון בכמות, זה נכון באיכות, וזה נכון בתוצאות. היא גם קיבלה אינספור פרסים והוקרות, ששיאם בצל"ש הרמטכ"ל שניתן לה ב־2005 על רצף של מבצעים מוצלחים במהלך האינתיפאדה השנייה, ובפרס ראש הממשלה לפעילות מיוחדת.

     

    אם תרצו, דובדבן היא הסיבה העיקרית שכולנו יכולים היום ללכת בשקט לקניון או לעלות לאוטובוס וגם לרדת ממנו בלי להתפוצץ. מה שהתחיל כיחידה אזוטרית שעושה משימות שאף אחד אחר לא רוצה לבצע הפך להארד־קור של הפעילות המבצעית. אז נכון שהיה לזה מחיר בדמות לוחמים שהשירות הצבאי בדובדבן שרט אותם לתמיד, אבל היה לזה גם דיבידנד: היום יש תור של 13 מתגייסים שמתמודדים על כל מקום פנוי ביחידה.

     

    בלחימה של היום, שעיקרה מאבק בטרור הפלסטיני, דובדבן היא מספר אחת - אבל בשנתנו ה־60 יהיה קצת מוגזם להקפיץ אותה לראש הרשימה הכללית. בכל מקרה, מקום שלישי זה בהחלט מכובד.

     

    כמה הערות ממש ממש חשובות

    התמונות להמחשה של העובדה שאפילו בכתבה על סיירות מובחרות אפשר לדחוף תמונות של דוגמניות לא לבושות במיוחד בלבד

     

    סטיילינג: יניב פרסי

      

    ציוד צבאי: ריקושט (www.rikushet.co.il )

     

    צולם בפיינטבול ישראל (www.paintball.co.il )

     

    *סייעו בהכנת הכתבה: יוצאי כל היחידות שמוזכרות כאן וגם בכירים בצה"ל. במילים אחרות, אנשים שזהותם שמורה במערכת אפילו יותר טוב מהוויסקי בחדר של ליאור, בארון למטה, מאחורי הכיסא שלו, ליד הפח

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הישיבון
    מומלצים