מדוע נשים מתקשות להגיע לאורגזמה?

בעוד שהצלחת הטיפול התרופתי בהפרעות זיקפה (ויאגרה, סיאליס, לוויטרה) העניקה תנופה למציאת פתרון להפרעות בתפקוד המיני של גברים – התגובה המינית הנשית עדיין לא נחקרה מספיק ולא נמצאו לה פתרונות מלאים. עם זאת מתגבשת הסכמה שלפיה כל מאפייני התגובה המינית הנשית שונים מהותית מהמקבילה הגברית. אצלם הרחבת כלי הדם היא רפלקס מיידי לגירוי המיני, גם כשהוא לא מלווה בהתקשרות רגשית. אצלן קיים סוג של נתק בין עוצמת העוררות הגופנית (חשק) לבין הרגש הסובייקטיבי כלפי התחושה הזאת. בשפה פשוטה: לא מספיק לה לראות בחור סקסי, היא חייבת גם להעביר אותו דרך מערך החשיבה והרגשות שלה כדי ש'יעמוד' לה.

לא מספיק ויאגרה כדי להפעיל את המנגנון המיני של האישה (אינדקס אופן) 

מתברר שרק לפני תשע שנים קיים איגוד הבריאות האמריקאי דיון ראשון לגיבוש הסכמה לגבי הגדרות תפקוד מיני לקוי בנשים. 19 חוקרים מובילים בתחום הגינקולוגיה, הפסיכיאטריה, האורולוגיה והסיעוד מיינו שורת הפרעות מיניות כאלה, ובהן ירידה מתמשכת בתשוקה המינית, סלידה מפעילות מינית, קושי בעוררות, ירידה בתחושה באיברי המין, אי יכולת לחוות אורגזמה וכאב עז בעת פעילות מינית. הגורמים להפרעות יכולים להיות ביולוגיים, פסיכולוגיים או חברתיים, ובהרבה מקרים הם משולבים אלה באלה.

תגובה מינית תקינה של אישה עדיין מוגדרת על ידי ארבעת השלבים שקבעו זוג המטפלים המיניים האמריקאים מאסטרס וג'ונסון: התרגשות, עוררות, אורגזמה והרפיה. עם זאת, בשנים האחרונות התחילו סקסולוגים צעירים ומתקדמים יותר להציג מודלים אחרים, שמגדירים את מיניות האישה כ"פעולה מינית שיוזמת האישה, לאו דווקא מתוך חשק מיני עז, אלא כדי לשמור על מחויבות רגשית כלפי בן זוגה ולהגן על הסטטוס קוו בחדר המיטות‭."‬

רופאי נשים ומטפלים זוגיים מקבלים היום את ההגדרה שלאישה יש סיבות שונות ליזום מגע מיני או להיעתר לו, בלי קשר לתחושת חשק מיני. אך אליה וקוץ בה: אם אכן תפקודה המיני של אישה מונחה בעיקר על ידי כוונה, רעיון ורצון – קיים קושי במציאת טיפול תרופתי פיזיולוגי יעיל להפרעות בתפקוד המיני של נשים, כי בשונה מהגברים, כאן לא די בוויאגרה כדי להפעיל את המנגנון המיני של הגברת ולהדליק אותה.

נתק בין הגוף לרגש

אם כך, מהו הגורם לסיכת דפנות הנרתיק, לתפיחות באיברי המין, לשלהוב הדגדגן ולתשוקה לשכב עם גבר?

בסקירה רחבה של הגינקולוגים ד"ר מיכל לוריא וד"ר דרורית הוכנר־צלניקר מהמרפאה לתפקוד מיני במרכז הרפואי הדסה, ושל ד"ר משה מוק, מנהל היחידה לטיפול מיני וזוגי במרכז הרפואי מאיר, מסכימים החוקרים שבתגובה

 המינית של אישה קיים נתק בין עוצמת העוררות הגופנית (החשק הפיזי) לבין הרגש הסובייקטיבי שלה.

את האורגזמה הנשית מגדירים החוקרים כ"שיא ההנאה המינית שבה המתח המיני משתחרר ומלווה ב־5 עד 12 התכווצויות של שרירי הנרתיק, פי הטבעת והרחם, בקצב של התכווצות אחת כל ‭0.8‬ שניות‭."‬ החוקרים, שמפרסמים את סקירתם בירחון 'הרפואה' של ההסתדרות הרפואית, מגדירים כך את ההפרעות השכיחות ביותר בתפקוד המיני של נשים:

• ירידה מתמשכת בהתעניינות המינית, בפנטזיות ובמחשבות מיניות, לעיתים עד כדי סלידה ממין.
  

• חוסר יכולת לשמר עוררות מינית מספקת או התלהבות. במילים אחרות: חוסר ריכוז.
  

• עוררות מינית מתמדת, שמתבטאת בתחושת תשוקה קבועה, שאינה חולפת אחרי אורגזמה אחת או שתיים ויכולה להימשך שעות וימים.
  

• ובעיית הבעיות: חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, גם אחרי גירוי מיני מתמשך.
  

שלושת החוקרים קובעים שאישה בעלת ליקוי מתמשך בתפקוד המיני סובלת בדרך כלל מלחץ נפשי, מדימוי עצמי נמוך, מחרדת ביצוע ומבעיות רפואיות. לגורמים האלה נוספות בדרך כלל בעיות בקשר הזוגי, צבירת כעסים ותקשורת לקויה עם בן הזוג. הגישה הכללית של רופאי משפחה, שמתבקשים להפנות מטופל לייעוץ מיני, אמורה לשלב בחינה של התחום הנפשי והגופני: איסוף נתונים לגבי מחלות ותרופות, בדיקת הקשר בין בני הזוג והמשפחה כולה, ודפוסי ההתנהגות של האישה ויחסה למיניותה, כולל ההיסטוריה שלה בבית הוריה ובדיקת האפשרות שחוותה ניצול מיני.

ממשחה ועד שיחה

לדברי החוקרים, הטיפול בנשים האלה נחלק לתרופתי ולא תרופתי.

טיפול לא תרופתי:  

החוקרים מונים במאמר חמש שיטות טיפול לא תרופתי בנשים שסובלות מהפרעה בתפקודן המיני:

‭.1‬ הדרכה על מבנה הגוף האינטימי ותפקוד איברי המין, ועידוד לקריאת ספרי הדרכה בתחום הארוטי.

‭.2‬ הוראות להגברת הגירוי המיני, לבד או בעזרת בן הזוג, והמלצה חמה על שימוש באביזרים ארוטיים ובצעצועי מין, צפייה בסרטים כחולים ושיפור התקשורת המילולית בין בני הזוג.

‭.3‬ ייעוץ לגבי הפחתת חרדה והגברת הרפיון בעזרת השמעת מוזיקת רקע, מדיטציה, תרגילי כיווץ ושחרור של שרירי הנרתיק ועידוד שיחה על פנטזיות ארוטיות.

‭.4‬ הצעה לנסות התעלסות 'רכה‭,'‬ מתמשכת, ממוקדת בחושי הריח והטעם, עיסויים ללא חדירה וניסיון להכיר את הרגישות המינית של בת הזוג.

‭.5‬ פנייה לטיפול פסיכולוגי.

טיפול תרופתי: 

התרופות הנהוגות היום לנשים עם תפקוד מיני לקוי הן טיפול אסטרוגני חלופי שמגביר את התחושתיות בדגדגן, משחות טסטוסטרון, משחה הורמונלית בשם דהידרואפיאנדרוסטרון שמעוררת את החשק המיני בכ־‭15%‬ מהמקרים, זיבאן,

 מעכב קליטה של סרוטונין ודופאמין שמגביר ומשפר משמעותית את העוררות המינית בנשים, פנטולאמין, קרם למריחה באזור העריה שמשפר את העוררות המינית, לארגינין ויוהימבין שמשפרות את תחושת החשק, ואפומורפין, סוג של דופאמין, שמשפר את תחושת האורגזמה והסיפוק המיני.

כמו כן ממליצים הרופאים על שימוש באביזר מיני שמכונה 'ארוס' (משווק בישראל‭.(‬ זהו מעין פעמון שיוצר ואקום מעל הדגדגן וכך מגביר את זרימת הדם אליו. נשים עם הפרעות בעוררות המינית דיווחו על שיפור משמעותי בתחושת החשק ובסיכת הנרתיק אחרי השימוש באביזר הזה.

למרות שהרופאים אינם ממליצים על ביצוע בדיקות מעבדה מסוימות כבדרך שגרה במקרה של הפרעות תפקוד מיני בנשים, הרי שאין להם ספק שבדיקת רמות ההורמונים בדם יכולה לסייע באבחון בעיות כאלה ובטיפול בהן. בדיקות נוספות שיכולות לשקף את יכולת העוררות המינית של אישה הן מדידה של זרימת הדם לאיברי המין וסיפי תחושה של מידת חום ורטט. מכשיר הבדיקה, שפותח בישראל, מאפשר להעריך רמת פגיעה בתפקוד המיני על רקע עצבי.