מריה, מזל שאת לא יודעת עברית
"שראפובה, תהיי מוכנה בסוף השבוע לקבלת פנים שלא תשכחי לעולם. ככה זה במדינה בה הישגייך הספורטיביים מוזכרים בנשימה אחת בצוותא עם בחירתך לאתלטית היפה בעולם במשך שלוש שנים ברצף". עומר דיין שולח מכתב גלוי למריה שראפובה
שלום מריה!
אולי עדיין לא שמת לב, אבל האנשים כאן גאים מאוד בטניסאים המקומיים - שחר פאר היא כוכבת גדולה כאן ויש לנו אפילו זוג גברים שזכה השבוע בתואר באוסטרליה. יש לישראלים רצון גדול בהצלחה, ולפעמים זה לא משנה שהספורטאים שלנו לא באמת כאלה גדולים בעולם, לא בדברים משמעותיים. ההצלחה היחסית גרמה לכך שכל הישראלים מתעניינים לפתע בטניס.
אני כל-כך שמח שהגעת סוף-סוף לישראל, הרבה זמן חיכינו שספורטאי בקנה המידה שלך ינחת בארץ הקודש למטרות ספורט נטו.
ברור לי שההחלטה לבוא ולשחק טניס במדינה שלנו, ובכלל, במקום אליו לא מרבים להגיע כוכבים בקנה המידה שלך, הייתה לא פשוטה. העובדה שהצטרפת בכל זאת לנבחרת רוסיה במשימת הפדרציה בישראל חשובה מאין כמותה להכרה בארצנו כמקום בו עוסקים בספורט ברמה העולמית הגבוהה ביותר.
מאז ששמענו שאת באה, כולם מדברים עלייך. בעיקר על כמה את יפה - מה לעשות - את מכירה את זה מכל מקום בו את עוברת. מובן שאת גם אחת הטניסאיות הטובות בעולם, וזה עיקר העניין, אבל אצלנו בעיקר רוצים לשמוח ולכן לא באמת יודעים כמה את טובה במה שאת עושה.
גם אני נהנה להסתכל בתמונות, את מאוד פוטוגנית. היופי והגניחות שלך, בהן עוסקים מאז התחלת לשחק, לא מפריעים לי או לאחרים פה (להיפך), הם פשוט עוד משהו להתעסק בו, כמו מה את לובשת, עם מי את יוצאת ומה אמרת באירוע כזה או אחר. כל הדברים הללו מילאו כאן את העיתונים, את אתרי האינטרנט ואת שידורי הטלוויזיה.
"גם אני נהנה להסתכל על התמונות" (צילום: רויטרס)
את בטח רגילה ליחס כזה מהעולם - אישה יפה תמיד תזכה להתעניינות, בדרך כלל מהסיבות הלא הנכונות. מודה ומתוודה: גם אני חושב שאת יפה, גם אני עסקתי בשטויות שמסביב וגם אני התייחסתי לרוב לסיפור הצבע "שראפובה" ולא לטניסאית המדהימה שמוכיחה לכולם שהיא הסיפור האמיתי. מודה ועוזב.
בימים האחרונים הפכת למוקד העניין בישראל. בצדק? לא בטוח. בדיוק כמו שבחרו כאן לחגוג זכייה בטניס זוגות כאילו מדובר באירוע משמעותי, בוחרים כולם לדבר עליך כאילו מדובר בכוכבת פופ - את באמת כזו, אבל זה לא העניין.
העניין הוא כזה - יש כאן מעט מדי אנשים שמבינים כמה חשוב באמת שבחרת לבוא לישראל. כולם יודעים מי את, אבל לא כולם תופסים מה את. היה לנו פעם מאמן כדורגל דני, בחור חביב בשם נילסן, שאיבחן את הסימפטום במדויק: ישראל היא מדינה בה כל אחד חושב שהוא יודע הכל ("שישה מיליון מאמני נבחרת").
"יש לנו אפילו זוג שזכה באוסטרליה" (צילום: דודי ועקנין)
התקשורת שלנו בטירוף. העיתונאים אפילו התפרעו במלון בו את מתאכסנת עם הנבחרת המצוינת של רוסיה. בכל העולם יש צהוב, אבל אנחנו מומחים בלהתעסק בתפל. 23 תארי יחידות ב WTA ושלושה תארי גראנד סלאם מוזכרים בנשימה אחת ברשימת הישגייך בצוותא עם בחירתך ל"אתלטית היפה ביותר ב-2004, 2005 ו-2006 על ידי מגזיני הספורט והאופנה הנחשבים - ספורט אילוסטרייטד, ווג, מקסים, אל ועוד".
מזל שאת לא קוראת עברית. לא בגלל ההתעסקות בשטויות והכותרות המיותרות אלא בגלל התגובות המחורמנות וה"חום" המזרח תיכוני שמפוזר לכיוונך. אם את מעוניינת בחתן ישראלי איכותי, תבקשי שיקריאו לך את התגובות לידיעות עלייך - סתם כדי שתדעי קצת על האופי שלנו - הרבה אהבה יש ברשת העברית...
בעניין הזה אסיים, לא לפני שאזהיר אותך מראש - בסוף השבוע הזה, כשתעלי למגרש הטניס כדי לעשות את מה שאת עושה אולי הכי טוב בעולם בתחומך, תהיי מוכנה לקבלת פנים אותה לא תשכחי לעולם. לדאבוני, גם עולם הספורט לא ישכח את היחס לו תזכי מהאוהדים הישראלים. אני מאוד מקווה שאתבדה, אבל מאות אלפי תגובות גורמות לי לתחושה לא נעימה, תחושה שלא אזכה יותר לראות אותך בישראל, ואולי, שלא אזכה יותר לראות טניס בינלאומי איכותי בישראל.
לא מאמינה לי? תקראי מה כותבים אחי הישראלים, ממש כאן מתחת למכתב.
לפנייה לכתב/ת 
מריה שראפובה. קוראת טוקבקים?
צילום: איי פי
מומלצים
