איבדתם משהו? אולי זה מחכה לכם במשטרה

לפני כשלושה חודשים מצא בני בן ה-12 שטר של מאה שקלים ברחוב הראשי ברמת השרון. במקום לתחוב אותו לכיסו הלך ושאל עוברים ושבים האם הם בעלי השטר ונענה בשלילה. בשלב זה החליט על דעת עצמו ללכת למשטרה ולהפקיד את הכסף.

כששב הילד מהתחנה עם טופס מפורט החלטתי לראות מה יקרה. לאחר שלושה חודשי ההמתנה, צלצלתי לתחנה והוזמנתי אחר כבוד לרחוב שלמה 18 שבתל אביב, לרדת אל קומת הקרקע של מטה מחוז תל אביב של המשטרה, ולקבל את הכסף.

כשהגעתי פגשתי ארבעה שוטרים האחראים על כך שחפצים אבודים ימצאו דרכם חזרה אל בעליהם.  מדובר ביחידה שעוסקת בעיקר בנושאים של עזבונות וירושות, אבל חלק לא מבוטל מהעבודה קשור ישירות לאיתור חפצים שאנשים מאבדים מדי יום.

"מוציא אותי מדעתי שאנשים כלל לא מנסים לאתר את החפצים שלהם", אומר שלמה פרי (53), ראש היחידה. "לדעתי התופעה נובעת או מייאוש שהדברים נעלמו לעד, או גרוע מזה – מחוסר ידיעה שהיחידה שלנו קיימת ושהחפצים כאן ממתינים להם".

ואם על בחפצים אבודים עסקינן, כאלו לא חסר כאן: שורות ארוכות של תיקים מלאים, עשרות ארנקים גדושים, טלפונים סלולריים, אופניים, כלי נגינה, מאות רבות של צרורות מפתחות, ואפילו עגלות תינוקות, "סל-קלים" וקסדות מסודרים בצורה מופתית במחסן כשלכל אחד תג מזהה.

"אנשים מאבדים הכל, ולאחר תהליך קצר של זיהוי על ידי החבלן זה מגיע אלינו", מפרט שלמה פרי את התהליך. "בשלב הזה אנו רושמים ומתעדים כל פריט ופריט בדקדקנות כך שאם למשל מגיע תיק – אנו רושמים את כל מה שהיה בפנים כדי שיהיה תיעוד מוחלט".

ליחידה גם מגיע כסף שאבד, הרבה כסף, ופרי מוציא מחזותו הקשוחה קמצוץ של התרגשות כשהוא משוחח על הנושא: "כל הזמן מגיע אלינו כסף שאבד ושאנשים טובים מצאו והביאו. מי שמובילים בנושא הזה הם החרדים שאצלם זו מצווה, כשברוב המקרים הם אפילו לא טורחים לברר האם לכסף יש דורש ואז לאחר שישה חודשים הוא עובר למדינה".

ואכן, כל הפרטים האבודים מועברים למכירות פומביות מדי שישה חודשים ואז המחסנים מתמלאים במהירות מחדש. "אחד המקומות המדהימים שבהם מאבדים רוב האנשים כסף הוא תאמינו או לא הכספומט" מספר פרי, "אנשים לוקחים את כרטיס האשראי שיוצא ראשון ואז הולכים ושוכחים את השטרות. למזלם מי שמגיע אחריהם מעביר לנו את מה שמצא". כאן מעניין לספר שבמידה והכסף לא נלקח תוך פרק זמן מסוים הכספומט "בולע" אותו חזרה.