לחשוב מחוץ למזוודה
ב"רכבת לדארג'ילינג", שולח הבמאי ווס אנדרסון ("משפחת טננבאום") שלושה גיבורים אופייניים, חמושים במזוודות של לואי ויטון, למסע שיקום והתנסות רוחנית בהודו. למרות שהוא מקרטע כשהוא מנסה לחרוג מהסגנון הרגיל שלו, התוצאה עדיין מהנה
אין דבר קל יותר מלזהות סרט של ווס אנדרסון. יחד עם צלמו הקבוע, רוברט יאומאן, פיתח אנדרסון סגנון המטביע בכל פריים חותם של שנינות וויזואלית. השימוש בפריימים סינמסקופיים, הקומפוזיציות המאורגנות לשלמות קפואה, הצבעים הרווים, הגודש האקלקטי של חפצים מעוצבים, הלבוש המוקפד של הדמויות. למאפיינים הוויזואליים מתווספים שחקנים קבועים, פס קול עם נוכחות דומיננטית של מוזיקה אירופאית משנות ה-60 וה- 70, שימושים מרובים בהילוך איטי ודפוסים אופייניים ומסוגננים של עריכה והנעת מצלמה.
"רכבת לדארג'ילינג". שלושה אחים בדרך לגיבוש והתנסויות רוחניות
גם ברמת התוכן קל לזהות מוטיבים קבועים. גיבורי סרטיו הם אנשים צעירים, כישרוניים או אקסצנטריים (או שילוב של השניים), המתקשים להתבגר. החל מדמותו המופלאה של דיגנן (אואן וילסון) בסרטו הראשון, "פשיעות קטנות" וכלה בכישרונות המוחמצים של ילדי "משפחת טננבאום".
דמויות אלו קשורות לא אחת למשפחות (ממשיות ופיקטיביות) מקרטעות או מוזרות לא פחות. בראש המשפחות ממוקם הפטריארך האגוצנטרי (ג'ין הקמן ב"טננבאום", ביל מארי ב"עמוק במים"), ששולט במרחב הסגור בו נתונות הדמויות (בית המשפחה, ספינת מחקר). גם דמות הפטריארך צריכה, לא פחות מילדיה, לעבור תהליך התבגרות שיאפשר לה להכיר בהם כבני אדם.
"רכבת לדארג'ילינג" מתחיל שנה לאחר מותו של הפטריארך למשפחת ויטמן. הגיבורים הם שלושת הבנים – הבכור פרנסיס (אואן וילסון), פיטר (אדריאן ברודי) והאח הצעיר ג'ק (ג'ייסון שוורצמן). פרנסיס הזמין את שני אחיו להודו, למסע שמטרתו המוצהרת היא גיבוש והתנסויות רוחניות. המסע מתבצע בגרסא הנוכחית למרחב הסגור - רכבת הנוסעת לכיוון דארג'לינג הממוקמת למרגלות הרי ההימלאיה.
בסרט, כמו בחיים
מותו של האב מרחף מעל התפרקותה של משפחת ויטמן בשנה החולפת. הקשר בין האחים כמעט ונותק. אימם (אנג'ליקה יוסטון) לא הגיעה ללוויה של האב, נעלמה וניתקה מגע. גם חייהם האישים מתוסבכים: פרנסיס מופיע למסע כשכול פניו מעוטרות בתחבושות לאחר תאונת אופנוע בנסיבות חשודות (המתקשרות באופן מטריד לאירועים בחייו של אואן וילסון בשנה האחרונה). חברתו של פיטר עומדת ללדת, אירוע כה מלחיץ מבחינתו עד שהוא חומק אל מסע הגיבוש הרוחני. ג'ק ברח לפריז בעקבות קריסתה של מערכת יחסים מורכבת עם חברתו (נטלי פורטמן). שלושתם הם אנשים צעירים ופצועים היוצאים למסע שיקום.הכוכב הנוסף שטרם הוזכר הוא סט המזוודות התואמות הנמצא ברשות האחים, סט מפואר שעוצב על ידי מארק ג'ייקובס לחברת לואי ויטון. נוכחותו הדומיננטית בסרט אינה פרסומת סמויה למותג היוקרתי. אנדרסון הוא פטישיסט של פרטי לבוש ועיצוב מסוגננים המגדירים את הקיבעונות של דמויותיו (ממש כפי שהם ממחישים את הקיבעונות שלו כבימאי).
המזוודות המעוצבות לא רק קושרות את האחים למורשת המשפחתית, אלא משמשות כסמל לחוסר ההתאמה בין שלושת האמריקנים והסביבה הפשוטה בה הם נמצאים. יש להן גם מימד סמלי חשוב הנובע מהיותן חפצים שבתוכם ניתן לשמר ולהעביר מטענים מארץ לארץ, גם כאלו שאולי כבר הגיע הזמן להותיר מאחור.
רעיון מותו של האב והשימוש הסמלי במזוודות רומז על האופן בו דארג'ילינג, למרות היותו סרט מובהק של אנדרסון, אינו חוזר באופן אוטומטי על מאפייני הצורה ותוכן של סרטיו הקודמים. השינויים רומזים על דיון פנימי בין היוצר וסרטיו הקודמים, ועל הניסיון לחרוג מהעולמות הסגורים והמעוצבים המאפיינים אותם.
"רכבת לדארג'ילינג". הגיבורים מתחילים את המסע כחבורה אנוכית ומסוכסכת
גיבורי הסרט מתחילים את המסע כחבורה אנוכית ומסוכסכת. אמריקנים שאינם מסוגלים לחוות את הודו בהיותם כלואים ברכבת, ועוטים מסיכות בכדי להסתיר את פצעיהם. היכולת שלהם לעבור שינוי אינה מותנה רק ביכולת לשקם את אחוות האחים, אלא גם ביכולת להתחבר להודו "האמיתית", הודו שבה אנשים חווים צער כאב וטרגדיות אנושיות. אלמנטים המצויים מעבר לבועת הסגנון החזותי והרגשי המקובל בסרטיו של אנדרסון.
פנינה קולנועית קטנה
אלא שכל זה טוב ויפה על הנייר. בפועל, הניסיון לבטא את תהליכי השינוי - עבור הדמויות והבמאי - נוחל הצלחה חלקית בלבד. אנדרסון הוא במיטבו כשהשינויים אותם חוות הדמויות בסרטיו אינם מבקיעים את חומת הסגנון, אלא מצליחים להוליד מתוכו רגש מזכך (כמו בסרטו הטוב ביותר - "עמוק במים").
כאן, לעומת זאת, המסגרת העלילתית של השינוי היא סכמטית וצפויה (על התסריט חתומים גם שוורצמן נטול הניסיון ורומן קופולה, שזה לו התסריט השני בלבד). הצגת האירועים העלילתיים שתפקידם הסמלי הוא לחבר את האחים למציאות ההודית היא בעייתית - ההצבה של הגיבורים מול ההודים הפשוטים יכולה להיתפס כעמדה מתנשאת, המשתמשת במקומיים ככלי שרת בתהליכי ההזדככות של הגיבורים המערביים.
חרף המגרעות שהוזכרו, ד'ארג'ילינג הוא סרט חינני ומהנה ביותר. מה גם שבתחילת הסרט מוקרן "מלון שוואליה", סרט קצר המתפקד כסוג של פרולוג לאירועים המוצגים ב"דארג'ילינג". האח הצעיר ג'ק (שוורצמן), שמסתתר מספר חודשים במלון פריזאי מפואר, מופתע מביקור של חברתו לשעבר (פורטמן) שהצליחה לאתר את מקום המסתור. מערכת היחסים הבעייתית והדינאמיקה בין הדמויות משורטטת ברמזים מדויקים, אירוניים וצורבים כאחד. זוהי פנינה קולנועית קטנה המציגה את יכולתו של אנדרסון בטריטוריה הטבעית שלו, ורק היא שווה את עלות הכרטיס.
