שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אקו על אקו
    במקום להסתבך עם מראיינים בשלל שפות, החליט הסופר אומברטו אקו לראיין את עצמו על ספרו "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה". מה מאתגר אותו בכתיבה? להאריך אותה כמה שיותר
    אומברטו אקו מתגורר במילאנו ומתאר את עצמו כאדם עסוק. בשנים שבהן עבד על ספרו האחרון, "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה", שרואה כעת אור בעברית, הוא כהן גם כפרופסור וראש החוג לתקשורת באוניברסיטת בולוניה באיטליה, פרסם טור קבוע במדור הדעות של העיתון האיטלקי לה אספרסו, והוציא לאור קובץ מאמרים על ספרות. זאת הסיבה, הוא מסביר, שכרגע אינו עובד על שום רומן נוסף. עליו לעשות הפסקה של שנתיים בין ספר לספר, כדי שיוכל להתפנות לראיונות, לכתיבת מכתבים ולעיסוק הרחב בספרים שכתב. באופן מפתיע, את העיסוק הזה הוא החליט לנהל לגמרי בעצמו, ועם עצמו. כדי לחסוך את הצורך בשיחה עם עיתונאים בשלל שפות, הכין אקו מסמך משעשע ודי מעניין ובו הוא מציג לעצמו שאלות ביחס לכתיבתו ולספר החדש, וגם עונה עליהן.

     

    תחת הקטגוריה "שאלות מטופשות ואלמנטריות " מסווג אקו את השאלה, "מה נתן לך את ההשראה לכתיבת הספר?". והתשובה: "אני חושב שכל אחד, או לפחות כל סופר, כשהוא מזדקן, מתחיל להשתעשע ברעיון של כתיבת זיכרונותיו. אם אתה לא נפוליאון או היטלר, אולי חייך לא היו מרגשים מספיק עד שיצדיקו אוטוביוגרפיה, אבל הילדות וההתבגרות הם תמיד מעניינים, מפני שהן תמיד תקופות קסומות. למעשה, תמיד חשבתי שהחיים אינם אלא תהליך ארוך של היזכרות בילדות. עם זאת, הביכה אותי המחשבה לספר על הילדות וההתבגרות שלי, קראו לזה ביישנות, אם תרצו. לכן, פתאום צץ לי הרעיון של כתיבה בצורה של רומן, אוטוביוגרפיה של אדם אחר, שאינו אני, אבל מייצג את הדור שלי, שלו אוכל להעניק רבים מהזיכרונות שלי אבל גם זיכרונות של חברים שלי ותלמידים מהכיתה. לכן אני חושב על הרומן שלי כאוטוביוגרפיה של דור".


    אומברטו אקו. גם שואל וגם עונה

     

    בקטגורית השאלות היותר רציניות, שואל אקו את עצמו אילו היבטים ברומן לקוחים מחייו שלו. "מכיוון שאני מספר על שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת", הוא עונה לעצמו, "אני נזכר בילדותי והתבגרותי. ברור שרוב הזיכרונות מהזמן ההוא הם שלי ושכל התמונות מכתבי העת, האלבומים וספרי הקומיקס לקוחים מחיי".

     

    "הספר", מוסיף אקו, "מלא בהמון פרטים קטנים – החל בסיכומים של ספרים והיזכרות במילות שירים, דרך דיון על גיבורי קומיקס ועד לתאור מפורט של אוסף בולים". כיצד עשה את המחקר, אתם תוהים? "במהלך חיי הבוגרים", הוא מספר, "שחזרתי הרבה מאוד מזכרות מילדותי. ספרי הלימוד של ילדותי כבר לא היו ביותר ברשותי, אבל הצלחתי למצוא אותם שוב, בשווקי פשפשים ובחנויות ספרים ישנות. הרבה מאוד מהדימויים בספר פשוט לקוחים מהאוסף הפרטי שלי. לגבי השאר", הוא מוסיף, "ביליתי בערך שנתיים בנבירה וחיטוט בדוכני ספרים. לא הייתי צריך לגלות שום דבר, רק לשחזר. היו לי בראש תמונות של כל הפריטים מילדותי, וכל מה שהייתי צריך לעשות זה למצוא אותם מחדש".

     

    "הספרייה שלי היא אורגניזם חי"

    אקו גם ממהר להפיג את חששותיו של הקורא המדומיין מהשתלטות האינטרנט על עולם המילה הכתובה וחיסול הספרות. "האינטרנט עזר לי מאוד בעבודה על הספר", הוא כותב, "מצאתי המון עיתונים ישנים באינטרנט ובאמצעותו הצלחתי להרכיב מחדש את אוסף הבולים שהיה לי בגיל 12. זה היה בלתי אפשרי לשחזר אותו אחרת. לפעמים האינטרנט הוא לא תחליף לנייר אלא דרך להושיע אותו".

     

    מתברר שלאקו יש חיבה גדולה לאספנות בכלל. הספרייה שלו, הוא מספר, מכילה 50,000 ספרים, את רובם הוא מחזיק בבית הכפר שלו מפני שבבית אין לו מקום. אקו מתענג על תיאור שיטות הסידור בספרייתו, לפי תקופות ולפי נושאים, אך לבסוף מודה כי "הספרייה שלי היא אורגניזם חי בתנועה, כמו מפלצת מדע בדיונית שמבוססת על הזיכרון שלי. אני יודע שספר מסוים שדחפתי למדף לפני עשרים שנה הוא בעל כריכה צהובה, ואני מסוגל לזהות אותו. כשזה לא עובד, מפני שהזיכרון שלי לפעמים כושל, אני מבלה לילות ארוכים בניסיון למצוא את הספר הארור".

     

    "ומה הכי מאתגר אותך בכתיבת ספרות?" שואל אקו את אקו, "האתגר האמיתי", הוא עונה לעצמו, "הוא לגרום לתהליך הכתיבה להתארך ככל האפשר. תמיד לעכב את רגע הסיום. זה כל כך יפה לחיות שנים רבות כל כך עם הסיפור שלך, מבלי שאף אחד אחר ידע מה אתה עושה. בכל רגע אתה יכול ללקט רעיון או דימוי מחוויות היום-יום שלך...אני לא מסוגל להבין את הסופרים שמייצרים רומן חדש כל שנה, מה הכיף בזה?"

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים