שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    כך הפכנו למשפחה ירוקה

    משפחה ישראלית ממוצעת בת 4 נפשות מייצרת כ-2 טונות אשפה בשנה. משפחת אוסטרובסקי החליטה שאפשר גם אחרת. במשך שנה הם שקלו את הפסולת היומית, הפרידו נייר ופלסטיק, עשו שימוש חוזר במה שאפשר והפכו את השאריות לדשן. השורה התחתונה: בשנה הם ייצרו 400 ק"ג פסולת בלבד

    אורח חיים שאינו מזיק לסביבה הוא קודם כל תוצאה של בחירות; לא בחירות בקלפי אלא בחירות יומיומיות, שגרתיות וקטנות לכאורה. לפעמים הן מצריכות מאיתנו שינויים גדולים באורח החיים, ולפעמים הן הופכות תוך זמן קצר לטבע שני. אך ברור למדי שככל שיותר אנשים יבחרו "ירוק", כך תקטן השפעתם המזיקה על הסביבה.

     

    אילו בחירות "ירוקות" יכולה משפחה רגילה לעשות? אפשר כמובן לחסוך בחשמל, במים ובדלק - אלה הצעדים הברורים. אפשר גם לחשוב קצת יותר לעומק על הפסולת הרבה שאנו מייצרים - ולהפחית אותה. משקי הבית בישראל מייצרים כארבעה מיליון טונות אשפה בשנה, ורובה מוטמנת באתרי הטמנה תוך גרימת נזק לסביבה, ניצול שטחים פתוחים, פליטת מזהמים לאוויר ופגיעה במי התהום. האוכלוסיה גדלה, וכך תגדל גם כמות הפסולת והמחיר הסביבתי שלה.

     

    הפיתרון הוא מיחזור. אני מאמין שפסולת איננה תוצר הכרחי של החיים המודרניים, מכיוון שכל חומרי הפסולת הנוצרים אצלנו בבית יכולים להפוך לחומרי הזנה וחומרי גלם לשימושים אחרים. איך עושים זאת? ראשית, דרושה מחויבות אישית ושנית, צריך להתחיל למדוד כדי לדעת כמה פסולת אנו מייצרים ואיך מפחיתים אותה.

     

    לפיכך החלטנו, אני ומשפחתי, לנסות ולהפחית את הפסולת שאנו מייצרים. הניסיון ארך שנה, במהלכה שקלנו מדי יום את הפסולת אצלנו בבית. מדדנו כמה פסולת נוצרת, כמה ממוחזרת וכמה נשארת אצלנו לשימוש חוזר. בתום השנה סיכמנו את הנתונים.

     

    בבית שלנו גרו ארבע נפשות, בינתיים נוספה החמישית. במשך שנה ייצרנו 395 ק"ג פסולת. משק בית בן ארבע נפשות בישראל מייצר בממוצע 2,200 ק"ג פסולת בשנה. מתוך כלל הפסולת שנוצרה אצלנו, הצלחנו למחזר 83 אחוז, כאשר שיעור המחזור הממוצע בארץ עומד על 15 אחוז בלבד. השיטה, אם כן, עובדת.

     

    שלב ראשון: פסולת אורגנית לקומפוסט 

    כאשר שואלים אותי כיצד מפחיתים את כמות הפסולת וכיצד מגבירים את שיעור המחזור, תשובתי היא "צעד אחר צעד ובהתמדה". מחויבות ומודעות מובילים למציאת עוד ועוד פתרונות ולשיפור הדרגתי.

     

    נתחיל בפסולת האורגנית, המהווה 40 אחוז מכלל הפסולת בישראל. פסולת זו ניתנת לטיפול בחצר הבית באמצעות ערימת קומפוסט (דשן אורגני). בכך נחסכים משאבים רבים של שינוע הפסולת ושלל המפגעים המתלווים לשינוע ולהטמנה.


    הילדים היו שותפים מלאים בתהליך (צילומים: גלעד אוסטרובסקי)

     

    התקנו קומפוסטר, בסיוע הילדים, ומיקמנו אותו בגינה. כל שאריות המזון - קליפות, שקיות תה, עצמות ועטיפות נייר - הושמו בקומפוסטר ולאחר שישה חודשים התקבל דשן לזיבול הגינה. במשך הזמן גילינו שאנחנו צורכים הרבה פרי הדר, והקליפות כולן מוצאות את דרכן לקומפוסטר. כדי שתהליך הקומפוסטציה יתבצע היטב, רצוי לחתוך את הקליפות לחתיכות קטנות ובכך לתרום להאצת תהליך הפירוק שלהן.

     

    הילדים כמובן התלהבו מהמלאכה הבלתי מתוכננת הזו ובכל פעם שאכלנו פרי הדר הם הזדרזו לבצע את העבודה, שהיא מלאכה מאתגרת לילדי הגן. את הפיסות הקטנות הם שמו בקומפוסטר, וכשנוצר הדשן הם השתתפו בפיזורו בגינה. כך הם הבינו היטב מהו חומר טבעי שנוצר בטבע ומהו חומר סינטטי שהאדם יצר.

     

    התחושה שהפסולת האורגנית היא בעצם בכלל לא פסולת אלא חומר הזנה לקרקע ולצמחים, הובילה אותנו להעדיף ירקות ופירות על פני מזון מעובד וארוז. וכך, שיעור הפסולת האורגנית בביתנו הגיע ל–57 אחוז, לעומת שיעור של 40 אחוז במשק בית ממוצע.

     

    שלב שני: גידול עצמאי של מזון

    ההתענגות מריחו המשכר של הקומפוסט, שהוא כשל אדמת יער לאחר הגשם, הובילה אותנו צעד קדימה: גידול ירקות בגינה לצד צמחי הנוי הקיימים. הקמת הגינה וטיפוחה בעזרת הילדים הם תהליך מרתק ששכרו החינוכי בצדו: עבודת הכפיים שאין לה תחליף, הלימוד המתמשך שאף פעם לא נגמר, המעקב אחר גידול הצמחים, הציפייה לגשם והשמחה על תנובת האדמה, וגם בעלי חיים שהחלו לחוש בסביבתנו בנוח (לבנין הכרוב שהגיע לביקור נגס בעלי החסה, וגם קרפדה מצאה אצלנו מחסה).

     

    הקומפוסט היטיב עם הקרקע ועם הצמחים שנאחזו בו: עגבניות, דלעות, קישואי ענק, חצילים, אבטיחים וחברים נוספים. נטע, הבן הבכור, כבר אומר שהוא מעדיף עץ על פני פלסטיק, כי זהו חומר טבעי. גם בהקמת הגינה הסתייענו בפסולת, והפעם בצמיגים משומשים שעמדו להיות מושלכים באחד הוואדיות הסמוכים. הצמיגים המשומשים מחליפים חומרי גלם בתוליים כמו בטון וחצץ, הם נוחים לעבודה וניתנים לעיצוב.

     

    מצאנו עצמנו, יחד עם הילדים, כה עסוקים בבריאות האדמה עד שאיש לא חשב שיש עוד טעם ללכת לקניון או לחנות הצעצועים. גילינו גם שביקורינו במרכול פחתו באופן ניכר. וכך התחיל להיסגר המעגל: הטיפול בפסולת הוביל ליצירה עצמית, למודעות גוברת, לחברותא, למפגש יוצר וחיזוק קהילתי, ולצימצום ניצול משאבי הסביבה.

     

    שלב שלישי: הפרדה לחומרי גלם

    מרגע שמפרידים את החומר האורגני הרקבובי והרטוב, מגלים לפתע ששאר החומרים ניתנים להפרדה בנקל. העיתונים והניירת מיועדים לפח המיחזור, צנצנות הזכוכית לשימוש חוזר, פלסטיק ושאריות נוספות הועברו בינתיים לפח האשפה.

     

    וכך התוודענו יחד כמשפחה לעובדה שמרבית החומרים לא מוכרים לאנשים כמונו החיים בחברה תעשייתית. כיצד מייצרים זכוכית? היכן ניתן למחזור אותה? האם חומרי הגלם ליצורה נכרים בארץ? הרבה שאלות מעניינות עלו עקב פעילות ההפרדה למיחזור, וסיפקו לא רק יצר סקרנות אלא הזדמנות ללימוד משותף.


    מאיפה באה זכוכית?

     

    גם כאן, התברר, לילדים היה חלק נכבד במשימה. כמעט כל הנייר והקרטון יכול לשמש ליצירה, בנייה, ציור ומשחק. את חומרי הגלם הללו לא קונים בכלל. קרטון של ביצים, נייר מודפס, אריזות שונות – כולן משמשות חומר גלם ליצירה.

     

    כדי להימנע ככל האפשר מאריזות מוצרים, החלטנו לקנות את רוב המזון שלנו בקואופרטיב בפרדס חנה. בקואופרטיב 200 חברים. רוב המזון אורגני ואינו ארוז: אורז, קמח, פירות וירקות. אפשר לקחת הביתה בתפזורת בסל רב-פעמי, אפשר להשתמש בארגז קרטון ולחזור איתו שוב ושוב, ואפשר להביא שקיות משומשות מהבית. אריזות חדשות איִן.

     

    מסקנות: הפרדת הפסולת - ביטוי לאחריות

    זה היה מנהגנו בבית ועל אחת כמה וכמה בטיול במרחבים הפתוחים. כשיוצאים לטבע, פנינו אל הטבע: ללא אריזות, ללא כלים חד פעמיים וללא "גירויים" ואטרקציות חיצוניות. הטבע הוא האטרקציה והוא מזמן חוויה איטית ופחות נמהרת, סבלנית והדרגתית. ההסתגלות אליו היא ערך סביבתי בפני עצמו. וכך אצל הילדים הפכו סלעים, אבנים, ענפים, אדמה, מדורה, זוחלים למגרש משחקים. הצעצועים מפלסטיק היו מחוץ לתחום.


    הפרדת פסולת כביטוי לאחריות

     

    הפרדת הפסולת למרכיביה מעלה את ערכה והופכת אותה ממטרד למשאב. זהו גם ביטוי לאחריות, שאנו חושבים שעלינו, כאנשי הארץ, לקחת על עצמנו כדי למנוע שינוע של אלפי טונות להטמנה בנגב ובצפון הארץ מדי יום. זוהי למעשה הדרך שחברה בת קיימא צריכה לכוון אליה.

     

    הפרדה במקור של פסולת תיטיב עם הסביבה, ויכולה להוות מנוף להעצמה קהילתית ולפעילות חברתית הנסובה סביב אחריות אזרחית וחינוך לשמירה על משאבי הארץ ונופה. זו פעילות שמקרבת אנשים וגורמת להם ליטול חלק בפתרון, במקום להשליך את יהבנו על מתקני שריפה גדולים ויקרים, או מטמנות רחבות ידיים באזורים נידחים.

     

    וכך הסתיימה השנה, אך יש עוד מקום לשיפור: הפסקנו את המנוי לעיתון השבת, וכך צנחה כמות הנייר פלאים. רוב הכמות הועברה למיחזור בכלוב האיסוף בישוב, וחשוב מכל, אנו משתדלים להמנע מקניית מוצרים עם אריזות שאינן ניתנות לשימוש חוזר או מחזור. בינתיים גם נולדה לנו תינוקת חדשה, ולפיכך אתגר הטיטולים עדיין לפנינו. 

     

    גלעד אוסטרובסקי, הוא איש המחלקה המדעית של עמותת "אדם, טבע ודין"
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    משימת הילדים: לחתוך את הקליפות לקומפוסט
    צילום: גלעד אוסטרובסקי
    הקומפוסט הוביל לגידול מזון עצמי והפחתה באריזות
    צילום: גלעד אוסטרובסקי
    מומלצים