מאחורי הסורגים

הבכי של יצחק סיטון הידהד בכל רחבי האגף הסגור של כלא 4. זה היה בכי קולני ומר, כזה שאי-אפשר להתעלם ממנו. גם האסירים הכלואים בתאים הרחוקים שמעו את זעקות השבר שבקעו מגרונו. בדיעבד התקשה אפילו רב"ט סיטון להיזכר מתי העז לבכות כך אי פעם בחייו. לא כשהיה צריך לפרנס את אמו הנכה ששוכבת בבית, לא כשהתגייס לשירות בנח"ל כנגד כל הסיכויים, אפילו לא כשנשלח לשבת בכלא לאחר שערק מצה"ל.

אבל בבוקר ההוא, לפני שבועיים, הוא עמד בחצר בדום, לידיו ולרגליו אזיקים, והמשיך להתייפח. הדם שנזל מאוזנו, מאפו, מהגבה, מהברך ומהמצח עדיין לא התייבש. הפצעים שרפו. אבל יותר מהכאבים, סיפר לחבריו, נצרבה אצלו תחושת ההשפלה, לאחר שדווקא הסוהרים היו אלה שהיכו אותו עד זוב דם.

"לא הספקתי להבין מה קרה או מה בדיוק עשיתי, וכבר מדריך הכלואים היה מאחורי הגב שלי", סיפר השבוע סיטון לחבריו. "ואז - בום. הסמל שהיה איתו והסמ"פ התחילו להכניס לי בעיטות. 16 בעיטות - ספרתי כל אחת כשחיכיתי שזה ייגמר. הסמ"פ תפס לי את הראש ודפק לי אותו ברצפה. צעקתי 'די, די, לא עשיתי כלום'. ובכיתי. כשהדם הפסיק לנזול לי הם הכניסו אותי להישפט על זה שלא התעוררתי בבוקר".

אחרי שסיטון התלונן על האירוע בפני סגן מפקד הכלא, הסמ"פ הועמד לדין ונשלח למחבוש בכלא 6. גורם בכיר בכלא אישר השבוע כי הטיפול בסיטון היה לקוי. אבל בכלא 4, מתברר, אף אחד לא באמת יכול היה להיות מופתע כשסיטון החבול התלונן.

תחקיר "ידיעות אחרונות" שביצעו אורון מאירי ויפעת גליק חושף שבמהלך השנה האחרונה אירעה מאחורי סורגיו של מתקן הכליאה הצה"לי שורה ארוכה ומבהילה של מעשי אלימות מצד מפקדים. החיילים שבאו לשלם את המחיר על העבירות שביצעו, גילו על בשרם שלפעמים העונש יכול להיות חמור בהרבה מזה שפסק בית-הדין.

כמעט כל המקרים התרחשו בתוך האגף הסגור. אחד החיילים קיבל מכות כי לא עמד דום; אחר חטף אגרוף כי התחצף למפקד; עוד אסיר הושפל על רקע מוצאו. אפילו בכלא 4 כבר לא יכולים להתעלם מאובדן השליטה. "כשחיילים בני 18 צריכים לשמור על חיילים בני 18, זה לא תמיד עובד", אומר גורם בכיר בכלא. "הם מקבלים כוח לידיים ולפעמים לא יודעים להשתמש בו בצורה טובה. אם היו לנו סוהרים מקצועיים, שזו העבודה שלהם, אולי חלק מהבעיות יכולות היו להימנע".

אלא שגם אם הבעיות ייפתרו, יש כאלה שזה כבר לא יעזור להם. עוזיה לדני, עריק שריצה תקופת מאסר, נפטר לפני חודש אחרי שאיבד את ההכרה באוהל צבאי בכלא 4. על-פי החשד, המפקדים בכלא לא התייחסו לתלונותיו על מצבו - עד שהיה מאוחר מדי. עכשיו, בפעם הראשונה, אסירי כלא 4 ובני משפחותיהם מגלים בפעם הראשונה מה באמת קורה מאחורי הסורגים.

מהמשטרה הצבאית נמסר בתגובה: "השהות בבסיס הכליאה הצבאי, בדומה לכלא האזרחי, איננה חוויה חיובית היות והיא שוללת מחיילים את החופש כתוצאה מאירוע חריג שביצעו. המשטרה הצבאית, האמונה על החזקת החיילים במשמורת חוקית, עומדת תחת בקרה גבוהה ומקצועית. הפעלת כוח כלפי כלוא אסורה! בכל חריגה, הנושא מתוחקר ברמת מפקד הכלא ונבדק אם השימוש בכוח היה בלתי נמנע. צה"ל משתתף בצערה של משפחת לדני על מות בנם עוזיה ז"ל. בנושא נפתחה חקירה של היחידה לחקירות פנים במשטרה הצבאית ומונתה ועדת בדיקה רפואית שבהמשך תגיש את מסקנותיה".

• הסיפור המלא - בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"