לא רוצים שאתערב לכם בזוגיות? אל תערבו אותי
אם היא מחליטה שאני האוזן אליה היא שופכת את כל הרפש על בן זוגה, לפחות שתינתן לי הלגיטימציה לא לחייך אליו. כי מה לעשות, יש לי בעיה איתו. בעיה שהיא יצרה בעצמה. ואז הם נפרדים. ואז הם חוזרים. ובסוף היא עוד שולחת *אותי* לטיפול
חברה הציעה לי פעם ללכת לטיפול. אמרה שאני נותנת לעצמי יותר מדי הנחות. טיפול, לדעתה, יעשה לי רק טוב. המשפט הזה נאמר לא מפני שאני לא מאושרת, או שרע לי, נגיד. הוא תמיד נאמר בקונוטציה אחת בלבד - בגלל שאני רווקה. אי לכך ובהתאם לזאת עוד לא הצלחתי כנראה להילחם בשדים מאוד עמוקים בי, אולי אפילו לא השתחררתי מתסביך אלקטרה (אבא, אני חולָה עליך!), ולכן עוד לא מצאתי בן זוג והתיישרתי עם הנורמה.
נראה שזמן האיכות שלה ושלי נע בין תחינתה שאלך לטיפול, מלווה במבט מלא חמלה בעיניה, לבין מרמור מאסיבי על הזוגי שלה: כמה הוא לא מתחשב, כמה הוא לא רואה את הצרכים שלה, כמה הוא מעצבן, כמה הוא לא סגור על עצמו, כמה הוא לא נותן לה ספייס, כמה הוא מניפולטיבי, כמה היא מרגישה חסרות אונים לידו/איתו, כמה הסקס לא משהו, כמה ולמה פורנו הוא רואה וכן הלאה. ואז היתה חוזרת לנושא הראשון, כשהיא נעזרת באבחנה חד משמעית - "ואת גם לא ממש נחמדה לבן זוגי, כשאת בכלל מסכימה להיפגש איתו. זה בגלל שיש לך בעיה עם המין הגברי, נכון? לכי לטיפול יקירה, הצילי את עצמך מחיי רקבון ובדידות. זוגיות תעשה לך רק טוב".
לא פעם ולא פעמיים תהיתי, חוצפנית שכמותי, אם היא בטוחה שאני זו שצריכה טיפול ולא היא. אבל שתקתי. הרי זה כלל ברור וידוע לכל: אם את/ה רווק/ה, סימן שמשהו בך דפוק מהיסוד. זה לא שעוד לא מצאת את הבחור שמתאים לך, זה שאת בררנית חסרת גבולות שלא יודעת להתפשר. זה לא שהמצב בחוץ לא משהו, אלא שאת בכוונה, בתת-מודע, בוחרת אותם דווקא לא רציניים. זה לא שאת לא מוכנה להיכנס לזוגיות עם כל אחד רק בשביל לעשות "וי", אלא זה שיש לך פחד מאינטימיות.
אין לי כבר כוח להסביר או לתרץ את מצבי ה"עגום", אני גם לא מרגישה שאני צריכה, בטח לא לכאלה שרק לפני כמה חודשים היו בדיוק באותה ביצה כמוני. אז מזה אני לא מתרגשת, נראה שכניסה לזוגיות מכניסה אותך באוטומט להיכל הכבוד של הדודות הפולניות (זהירות על הסרוויסים), ואליהן אני כבר רגילה, אפילו מחוסנת.
מה שכן, אני לא מבינה למה לעזאזל לא עולה במוחה המחשבה הפשוטה שהסיבה לכך שלא בא לי להיות נחמדה לבן זוגה אינה שיש לי בעיה עם המין הגברי בכללותו, הרי חלק נכבד ממנו מאוד חביב בעיניי, אלא מפני שאני לביאה (ועוד עם רעמה), שבאוטומט תגן על הקרובים אליה, ואם היא מחליטה שאני האוזן אליה היא שופכת את כל הרפש שיש לה עליו, לפחות שתינתן לי הלגיטימציה לחייך אליו בצביעות, כי מה לעשות, יש לי בעיה איתו. בעיה שהיא יצרה בעצמה.
מתיש להיות הצד ששומע את המרמור כל פעם מחדש
בואו נגיד את האמת, זה פשוט מתיש להיות הצד ששומע את המרמור כל פעם מחדש, במיוחד כשזה כל מה שיש - מרמור. לא חלילה עבודה קונסטרוקטיבית על המצב. לפעמים זה אפילו מתסכל. מכיוון שאני יודעת שזה לא מקומי להגיד משפטים כמו "תפרדי ממנו כבר" אפילו אם זה מה שאני באמת חושבת. אני יודעת שמקומי הוא להיות חברה. לשמוע את המרמור, לתת כתף, ולכל היותר - לעוץ עצה.
מה שיותר נורא הוא שלפעמים המרמור כה עמוק, עד שאני מפתחת איבה קלה לאותו בן זוג של הממרמרת, כי ממה שאני שומעת, רק רע הוא עושה לה, ואני לא אוהבת אנשים שעושים רע לאנשים שאני אוהבת. ומכיוון שיש עוד כלל ברור וידוע לכל הגורס שבמערכת זוגית בין שני אנשים אסור לגעת, וגם אסור להתקרב, אין לי זכות להראות את איבתי הקלה ברבים, בטח לא לידה.
ואז הם נפרדים.
או אז נפרצים הסכרים וניתנת אופציית שחרור הקיטור: יופי, ממילא לא אהבתי אותו, הוא לא היה טוב לך, הוא לא התנהג אליך יפה, האמת, לא הבנתי מה עשית איתו מההתחלה... ועוד אי אלו תיאורים לא מחמיאים כלל. היא מסכימה ומהנהנת, אומרת שאני צודקת במאה אחוז, שהוא בכלל לא בשבילה, ושואלת למה לא אמרתי לה את זה עוד כשהיו יחד. אני משקיעה בה שעות נוספות, כי פרידה הרי לעולם לא קלה, מחבקת, מעודדת, מוציאה את הכלים הכבדים (ג'יימסון) מהארון, מוציאה אותה בכוח לעיר, שתשתחרר קצת, מזמינה אותה למרתון סרטי בחורות עם הרבה פופקורן וכן הלאה.
ואז הם חוזרים.
היא מודיעה לי בקול שקט שמאוד קשה לה איתי עכשיו, היא פתאום מבינה כמה אני לא אוהבת את בן זוגה, הרי כל כך שמחתי שהיא נפרדה ממנו, והקדשתי לה כל כך הרבה זמן, עד שנראה לה שבעצם כל שאני רוצה הוא שהיא תשאר בחוג הפו"פ יחד איתי. היא מקנחת באבחנה נוספת - אני בעצם מקנאת בו ובה, והגיע הזמן שגם לי יהיה איזה בחורון שימלא לי את הזמן. ואז שוב חוזרת על המנטרה: טיפול. את צריכה טיפול.
האמת, אחרי כל זה אולי אני באמת צריכה טיפול, להירגע. אבל לפני הכל, אני רוצה לצאת בהצהרה נרגשת: אנשים - החברים שלכם הם לא פח האשפה של הזוגיות שלכם. ואם אתם מתייחסים אליהם כאל כאלה, ככה זה גם נראה.
אני יודעת שזה לא מקומי להגיד משפטים כמו "תפרדי ממנו כבר"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
