מייקל, מבוך קעקועים מוביל אותי למוחך הקודח
לאט לאט, בתכנון מוקפד ומתוחכם, עשית דרכך לליבי. ראית את האור הנשקף לנו בקצה המנהרה והתחלת לחפור. כפית אחר כפית, לבנה אחר לבנה. מכתב לכוכב הסדרה "הנמלטים"
מייקל, נמלט יקר שלי,
לא יכולה לחשוב היכן הייתי היום אלמלא צנחת לך, בסנפלינג סדינים אלגנטי, לתוך חיי.
עד שהגעת הרגשתי כאילו נשפטתי לבדידות מתמדת. חששתי שאמשיך להירדם לילה לילה סופרת דמעות במקום כבשים. שאתגלגל בחוסר נחת מצד לצד בחלומות זוועה על חיי רווקות נטולי חנינה ואקיץ מדי בוקר לרוטינה קבועה של הרגלי הלבד.
ואז....
אז קיבלתי את פרח האוריגמי הראשון שלי והתחלתי ללבלב. לאט לאט, בתכנון מוקפד ומתוחכם, כמו שרק אתה יודע, עשית דרכך לליבי. ראית את האור הנשקף לנו בקצה המנהרה והתחלת לחפור. כפית אחר כפית, לבנה אחר לבנה. נתקלת בדרך בכמה מכשולים ומהמורות אבל פעם אחר פעם, ממש כמו הגי'.פי.אס של מיו, חישבת מסלול מחדש והמשכת, מכוון מטרה.
מתה על השפה הסודית שלנו. אתה אלוף הקודים והחידות. שולח מסרים שדורשים ממני להפעיל את השורשים מתחת לבלונד. לפעמים מעט מפגרת אחריך, אבל בכל פרק במערכת היחסים שלנו אני לומדת אותך עוד קצת.
אני מעריצה אותך.
את האינטליגנציה שלך.
את הכריזמה שלך.
את התחכום שלך.
את יכולת האלתור המדהימה שלך.
וכל זה לפני שהגענו לכחולות המדהימות שלך...
עד שהגעת הרגשתי שנידונתי לבדידות מתמדת (צילום: פרקול)
אני מביטה בך ונמסה. העדינות שלך, הדרך בה אתה נוגע, שפתיך האדומות. נשיקותיך לעיתים מרפרפות, לעיתים עמוקות, ותמיד בניחוח מנטה נהדר של משחת שיניים.
בוחנת בקפידה את גופך: חולצה כתומה וסקסית מעלימה בדרך פלא את המסתורין שמתחתיה. וכשהיא מוּסרת, מבוך שלם של קעקועים מוביל אותי לתוך מוחך הקודח.
אני שוקעת בעיניך החודרות ומנסה להבין מה מתחולל שם בפנים. מה יעשה אותך מאושר?
כבשת אותי, מייקל סקופילד. ציפור אחר ציפור.
אתה חלומי יותר ממק'דרימי,
לוהט יותר ממק'סטימי,
עושה לי דגדוגים במקום הכי אינטימי...רק שאלה אחת נותרה פתוחה: מתי תהיה בשל לוותר על מיטת קומתיים ולעבור לקינג סייז?
שלך ללא תנאי,
גיגה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
