פוטוסינתזה בעזה

זהו עידן המוחות הגדולים. תקופה לא קלה זו בדרום היא הזדמנות לאשד כביר, גייזר של רעיונות יצירתיים.

סגן שר הביטחון מתן וילנאי, אדם מבריק וידיד אישי שלי, טען שעל ישראל ללמד את העזתים להיות עצמאיים, על ידי הורדת חמישה אחוז מהחשמל מדי שבוע, עד שידאגו לעצמם. אבל נשאלת השאלה: אם ישראל רוצה לסגור את עזה לייבוא נפט ובטון, ואין בעזה נמל או מעבר קרקעי, איך יבנו הללו מפעלים ותחנות כוח שיהפכו אותם לעצמאים?

אולמרט, ידוע כמומחה כושר (אפשר כבר לספר שרצנו לא מעט יחד). לכן הציע על סמך ניסיונו שתושבי עזה יהיו רזים ומחוטבים יותר אם ילכו יותר ברגל. מאיר שטרית (אדם שאפשר לסמוך עליו) הציע להוריד שכונה על כל קסאם, ושר לא מוכר עד כה בשם יצחק כהן, הציע לחנוק תשתיתית את עזה.

ואכן, כל ההצעות יוצאות מהלב, אך אף אחת מהן לא נחרצת. אני, ישראלי פשוט ועני ממעש, רוצה לפרוש כאן קווים כלליים להצעה צנועה משלי: פתרון מדעי ושפוי יותר לבעיית עזה. אילו היה פה מנהיג אמיתי, הוא היה ודאי מיישם אותה מחר בבוקר.

הפתרון מבוסס על עקרון מדעי פשוט. אנחנו רוצים לגמול את תושבי עזה מישראל, אבל בה-בעת חשוב לסגור ולתחם את אותם מיליון וחצי ברנשים רגזנים. אם כן, יש להפוך את חייהם של הפלסטינים לפחות מבוססי-מצרכים.

אני מציע להרעיב את הפלסטינים לגמרי ולסגור כל אפשרות לרכישת מצרכים לתקופה מסוימת. זה יהיה לא קל, אבל בצורה של ברירה טבעית, לאחר זמן מה של גמילה מאוכל, הם ייאלצו להפוך לצמחים. הם יפתחו פיוניות כדי לשרוד, וחייהם ישגשגו באמצעות הפוטוסינתזה. הם לא יזדקקו לבשר, סוכר, קורנפלקס וכל המותרות.

ניתן אף להניח מראש, שחלק מהעזתים (אנשי חאן יונס?) יהפכו לפקעות. כלומר, כשמתפוצצים ילדים או קשישות נרגנות מטיל, ניתן יהיה - כמו עם תפוח אדמה - לקחת רגל או חוטם של תינוק עזתי שובב, המופרד מהגוף המת (לכאורה), ולנטוע אותם באדמה, ושורשים יצמחו חיש-קל. זה אולי יכול להישמע לכמה יפי נפש כמשהו אכזרי, אבל הביטו אל שוועת תושבי שדרות, הרי צריך לעשות משהו.

ב"אופציה האגרונומית", ההשקיה תהא בשיטת הטפטוף, כמובן דרך מכרז בינלאומי תקין. לאחר תקופה קצרה של גמילה, השמש הנהדרת וכמות המשקעים יוצאת הדופן, יביאו לכך שעזה תהפוך לחממה ססגונית, בה יתקיים שיתוף פעולה אמיתי בין אנשי עסקים מישראל וצמחי הרצועה. חישבו על כך: כרגע בעזה כמיליון וחצי אנשים כמעט. אם יהפכו לצמחים, חסות למשל, ניתן יהיה לדחוס הרבה יותר מהם למטר רבוע. והרי מי יתנגד לעוד סנטרל פארק? העולם עומד בפני מִדבור. כן, אל גור, זהו פתרון ירוק.

אני בטוח שבעוד עשור מהיום העזתים עצמם יודו לנו. הרי הם לא יצטרכו לשנות דבר דרסטי מאורח חייהם, הם יוכלו לשמור עליו. רק פעם ביום הם יצטרכו להוריד נעליים, להכניס רגל לקרקע, ולעבור תהליך קצר שמכונה "מחזור חנקן". מדובר במצב של Win-Win! מדובר בצמיחה!

ניסינו כבר הכל (מלבד ההצעה ההזויה של רוצחי החמאס להפסקת אש. זה בוודאי טריק, הביטוי "הפסקת אש" עצמו הוא פרדוקס: אם יש אש, איך תיפסק?), מדוע לא לנסות זאת? מדוע לא לתת לאופציה הבוטאנית צ'אנס ולראות מה יקרה?

רועי ארד, עורך כתב העת מעין לשירה ואמנות. הטקסט התפרסם בגרסה אחרת בבלוג שלו "צווחת שעון המחשב", ומבוסס על "הצעה צנועה" של ג'ונתן סויפט