לכלכת, אדי. זהו, אני עוזבת אותך

לפני כשנתיים נודע לי שהתגרשת והתחלת לצאת עם מלאני בראון. כשהיא הודיעה לך שהיא בהריון ממך, הכחשת. וגם לאחר שבדיקת רקמות הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק שאתה אבי התינוקת, החלטת לשאת לאשה מישהי אחרת. לא אוכל לשמוע יותר את צחוקך מבלי לחשוב על אותה תינוקת

האמת העירומהפורסם: 13.02.08 , 10:07

אדי מרפי, אני עוזבת אותך.

קשה לי, שכן במובן מסוים היית אהבתי הראשונה. שני גורמים הביאו אותי להתאהב בך עד כלות עוד בכיתה ב': צחוקך המקסים בסרט "השוטר מבוורלי הילס" ודמיון מסוים למי שהיה מושא אהבתי אז, חגי. לא היה כל דמיון חיצוני בינך לבין אותו ילד חיוור ובלונדיני, מלבד מבט ממזרי שכאילו אומר "אני כל כך מוכשר. רק חכו ותראו מה אעשה עם כל הכישרון הזה". וכך העברתי את השנים הבאות בבית הספר היסודי, חולמת לסירוגין על חגי ועליך.

במהלך השנים עשיתי כל מה שבחורה מאוהבת עושה: בלעתי בשקיקה כל פרט שרק יכולתי עליך, שכרתי קלטות וידאו של Saturday Night Live, התוכנית שגילתה אותך, והתמוגגתי מההומור הפרוע שלך. כמה אהבתי לשמוע את חבריך לצוות התוכנית מספרים בקנאה מהולה בהערצה שבעוד שהם היו מקבלים מספר מכתבי מעריצים במהלך השבוע, חדר ההלבשה שלך היה עמוס עד אפס מקום במכתבים שכאלה. היית הכוכב של אחת מתוכניות הסאטירה הטובות בעולם, ואני הייתי כל כך גאה באדי שלי ששובר את המוסכמות, שמכניס הומור שחור, תרתי משמע לתוכנית שעד אז התהדרה בצוות שחקנים לבן למשעי. באדי שאומר גסויות ושמוותרים לו כי הוא כל כך חמוד (היית רק בן 19, בתחילת דרכך הטלוויזיונית, ובאמת הרשו לך הכל).

עם הזמן ההומור של שנינו התקדם, ואני הייתי מספיק מבוגרת כדי לצפות במופע המעולה שלך "בגסות". אתה ניבלת את הפה, ואני, שבקושי יכולה להגיד "טמבל" מבלי להסמיק, הערצתי אותך וידעתי כמעט בעל פה את כל המערכונים. שמרתי לך אמונים לאורך השנים. גם בתקופות הקשות, בהן הקומדיות בהן כיכבת לא שברו קופות, נהגתי לטעון שאף אחד לא מבין את ההומור המיוחד שלך.

קומדיות משפחתיות עם בדיחות-פלוצים

אחר כך הגיעו שנים קשות יותר, שנים של קומדיות משפחתיות עם בדיחות-פלוצים למיניהן. באלה כבר לא צפיתי, אבל שמחתי שמצאתי קהל חדש שמעריץ אותך לא פחות ממני. וכשלפני מספר שנים חזרת בגדול, בדמות החמור ב"שרק", שוב הייתי כולי שלך.

אבל אדי, היום כל זה נגמר. אתה מבין אדי, לפני כשנתיים נודע לי שהתגרשת והתחלת לצאת עם מלאני בראון, הלא היא מל בי, פליטת להקת הבנות "ספייס גירלז". כשמל הודיעה לך ולעולם כולו שהיא בהריון ממך, הכחשת מכל וכל את אבהותך. וגם לאחר שבדיקת רקמות הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק שאתה אבי התינוקת, החלטת לשאת לאשה מישהי אחרת.

לאחר מכן ידעתי שלא אוכל יותר לצפות בסרטים שלך. ידעתי שלא אוכל לשמוע יותר את צחוקך מבלי לחשוב על אותה תינוקת, שבעוד מספר שנים תדע שאבא הלך עד לבית המשפט כדי לברוח ממנה, וכשזה לא עזר - ברח לקריביים כדי להינשא לאחרת. ידעתי שלא אוכל לראות שוב את "שרק" מבלי לחשוב על התינוקת שביום מן הימים תלמד שאבא "לכלך" על אמא בתקשורת, שהוא לא הצטרף אליה לבדיקות האולטרה- סאונד, שהוא לא הביא לה מלפפונים חמוצים או קרמבו מוקה באישון לילה כי פתאום נורא התחשק לה, שהוא לא אמר לה שהיא ממש קורנת כשהיא בהריון.

מל בי ואדי מרפי. לא הבאת לה מלפפונים חמוצים וקרמבו (צילום: א.פ.)

אני לא יודעת למה המקרה הזה כל כך הסעיר אותי. אולי אני כי מעורבת כאן תינוקת, וכי לשיטתי אנחנו אמורים לאהוב באופן אוטומטי את ילדנו, אפילו אם לא תכננו את הגיעם לעולם. או אולי כי זו הוליווד. כי אנחנו רגילים להצמיד תכונות לכוכבים החביבים עלינו, כאילו היינו ילדים המאנישים בובות במהלך משחק. אתה, אדי, אתה הבחור המצחיק. אתה השוטר המגניב, או הקבצן שמזלו האיר לו פנים. תמיד תשחק אדם עם חוכמת חיים, עם חוש הומור, ותהיה זה שדואג לכולם. אמנם לא תציל את העולם כמו ברוס וויליס, אבל כן תציל את החבר הכי טוב שלך, או את בת זוגך. איך אדם כמוך מסוגל להתכחש לתינוקת מתוקה?

עם טרייסי אדמונדס (צילום: א.פ.)

אני מסתכלת במדור הרכילות עליך ועל טרייסי אדמונדס, אשתך החדשה והיפה. אני מאחלת לך המון אושר, אבל בלעדי, כי אני כבר לא אהיה מסוגלת לצפות בסרטים שלך וליהנות. זהו, אדי. אני עוזבת אותך. ואדי? אני כמובן רוצה חצי.