שיחקתי ב"אחד נגד מאה" והפסדתי. כן, זה אני

שלושה עובדים ממערכת "לאשה" התמודדו בתוכנית "אחד נגד 100" מאז תחילתה. אחת גרפה סכום ענק, שניים יצאו בלי כלום. אביעד רבינוביץ, כותב "בלוג העדכונים" באתר שלנו, כותב על החוויה: "בפעם הבאה שאתם צופים בתוכנית, שימו לב למעקה. בלעדיו, הייתי מסיים על הרצפה"

אביעד רבינוביץ פורסם: 17.02.08, 15:20

שלושה עובדים במערכת "לאשה" התמודדו בתוכנית "אחד נגד 100". מיכל שרון, העורכת הגרפית של העיתון, הפגינה ביצועים שאין כדוגמתם, גרפה את הסכום הענק 185,850 שקל, וכתבה על חוויותיה במאמר שבוודאי זכור לקוראי העיתון. אורית ראובני-גפן היתה מצוינת, ונפלה בשאלה מבלבלת. אביעד רבינוביץ, כותב "בלוג העדכונים" באתר של עיתון "לאשה", יצא בשין ועין.

"כובד האחריות על כתפיו של המתמודד בשעשועון, שלא מעוניין לעשות פדיחות בפריים טיים לא מספיק?", הוא שואל במאמר אישי מרגש כאן באתר. "אני מתנצל בפני קברניטי "רשת" וכל החברים ששלחו לי סמס - מרינה מהישרדות לקחה יותר רייטינג, ואני לא לקחתי כלום. בפעם הבאה שאתם צופים בתוכנית, שימו לב טוב למעקה. בלעדיו, הייתי מסיים על הרצפה".

אתה עובר מסך מצוין

שנים של אימונים מפרכים בהדחקת רגשי חרטה, בליעת האגו והרגעת הדיסוננס הקוגניטיבי, לא עזרו לי להחליק את טעמו המר והצורב של הכישלון במורד הגרון. גם התבגרות בחברתה של אמא פולנייה ושעות של טיפול פסיכולוגי חובבני שהענקתי ללא תמורה לכמה חברות סטודנטיות עם איי קיו גבוה, ביטחון עצמי נמוך והמון התלבטויות בנוגע לעתידן האקדמי - לא הכינו אותי ללחצים שהופעלו עליי לפני, אחרי ותוך כדי המאורע שהפך אותי מאדם שקט וחביב לשיחת היום – הנה זה ששיחק ב"אחד נגד מאה" והפסיד.

"העיקר החוויה", "שיחקת ממש טוב" וכמובן "אתה עובר מסך מצוין" הן רק חלק מהקלישאות שנאלצתי לשמוע ביום שאחרי התוכנית. עוד לפני כן, בזמן שנאלצתי לצפות בעצמי על המסך הקטן מסמיק ומגמגם, שולף תשובות ומנסה לשמור על קור רוח, עשרות צפצופים של הודעות טקסט חדשות הציפו את הסלולרי שלי, במיוחד באותם רגעים מעטים וכואבים במיוחד – רגעי הפסקת הפרסומות ב"הישרדות".

הפסדתי. גם בתוכנית, גם ברייטינג

כובד האחריות שרובץ על כתפיו של המתמודד שלא מעוניין לעשות לעצמו פדיחות בפריים טיים לא מספיק? עכשיו אני אמור להתמודד מול מרינה מהישרדות ולהציל את כבודו הנרמס של ערוץ 2 כולו? אני מתנצל בפני קברניטי "רשת" וכל אותם חברים ששלחו לי סמס ולא חזרתי אליהם - גדול עליי. מה בסך הכל ביקשתי - שמונה או תשע שאלות אמריקאיות, שבעים שמונים אלף שקל, תשדרו כמה פרסומות שאתם רוצים באמצע ותנו ללכת הביתה בכבוד.

אבל לא, הייתם חייבים לגרום לי לקחת עזרה כבר בשאלה הראשונה. ואיזו שאלה תקעתם לי בסוף, מהסוג שכל החכמולוגים של היום שאחרי ממהרים לשלוף את התשובה, בתוספת הביטוי הכל כך מעודד "ברור, מה?...".

יש את אלה ששואלים "איך הגעת לזה?". ובאמת, איך הגעתי לזה. כמה שזה נשמע בנאלי, דרך פייסבוק. מישהי שלמדה איתי בתיכון עובדת כמלהקת בתוכנית. היא ראתה אותי בפייסבוק, והחליטה לפנות אליי ולהציע לי להתמודד על "האפשרות להתמודד בתוכנית", לדבריה. כמובן שהתגובה האינסטינקטיבית שלי היתה "לא מעוניין", אבל מסתבר שאותה בת שכבה היא מלהקת הרבה יותר טובה ממה שניתן היה לשער, וכך מצאתי את עצמי בסשן ראשון של מבחנים - מבחן אמריקאי כתוב, סימולציה מצולמת, תחקיר ועוד שאלון. רציניים החבר'ה האלה.

במוסיקה אני מבין

מהרגע שהודיעו לי שהתקבלתי, גיליתי שיש המון אתרי טריוויה באינטרנט. התחלתי לחרוש על ויקיפדיה, לשנן את השנים של כל העליות לארץ ישראל, ולהצליב בין ראשי ממשלה, נשיאים, רמטכ"לים ושרי חקלאות. אחרי שלושה סופי שבוע מלאי פרטים על היישוב היהודי בארץ ישראל, התקשרה המפיקה החיננית, כדי לבשר לי שאני מצטלם למחרת היום ושהתוכנית היא בנושא מוסיקה. רק מקלחת קרה הצליחה למחוק לי מהזיכרון את מאגר המידע שצברתי שם.

במוסיקה אני מבין, או כך לפחות חשבתי אחרי שנים ככתב מוסיקה ומנהל תחום מוסיקה בחברה סלולרית.כמה חבל שהאינטלקטואל שבי לא היה מוכן לחידה מכשילה בתנ"ך כבר בשאלת ה-100 שקל. מזל שהמעקה היה שם לצידי. בפעם הבאה שאתם צופים ב"אחד נגד 100", שימו לב טוב למעקה – יש בו חלק מאוד משופשף, כי הוא זה שבעצם מחזיק את רוב המתמודדים ברגעים הקשים. בלעדיו, הייתי מסיים את צילומי התוכנית על הרצפה.

אז אחרי שחילקתי 45 אלף שקלים ל-29 מוסיקאים רעבים, מה שנשאר לי זה רק סט של תשובות מתוחכמות לשאלות שאני נשאל על בסיס יומיומי מאז שידור התוכנית. ככה זה נשמע:

אז איך האולפן? קטן יותר ממה שהוא נראה בטלוויזיה.

ואיך אברי? נחמד פחות ממה שהוא נראה בטלוויזיה.

ואיך היה? חוויה.

האם תעשה את זה שוב? לא. בעצם, תלוי במלהקת...