מקום ראשון: סיירת מטכ"ל

בחודש שעבר דירגנו את סיירות החי"ר של צה"ל - ועכשיו הגיע הזמן לדרג את היחידות המיוחדות, משלדג ועד השייטת. אבל אם לא נוח לך עכשיו נבוא אחר כך

היסטוריה: אין עוד יחידה בצה"ל שזכתה להילה מסנוורת כמו זאת של סיירת מטכ"ל. די מרשים בהתחשב בעובדה שעד לא מזמן אסור היה אפילו להגות את שמה המפורש: צה"ל הודה לראשונה בקיומה של היחידה רק אחרי אסון צאלים ב' (1992), שבו נהרגו שישה מחייליה בעת אימון לקראת מבצע "שיח האטד" - תוכנית לחיסולו של סדאם חוסיין, שנגנזה בעקבות האסון.

כמו כל ההתחלות, גם ראשיתה של מי שכונתה במשך שנים "היחידה" לא היתה קלה. המייסד, אברהם ארנן, הקים אותה ב־1957 כיחידת משנה ליחידה 154 של אמ"ן (כך היא כונתה אז), שהתמחתה בהפעלת סוכנים. ייעוד הסיירת, שעד היום נשמר בסוד, הוגדר בכמה ספרים שפורסמו בעולם כ"הטמנה של מכשירי האזנה וניטור במדינות אויב".

בהתחלה זאת היתה יחידה ערביסטית, בהדרכת לוחמי הצנחנים וה־101 האגדיים מאיר הר־ציון, מיכה קפוסטה ויצחק ג'יבלי. הר־ציון לא אהב את תפקודם של המזרחיים שגויסו ליחידה, ובקורקטיות הפוליטית האופיינית לתקופה המליץ לארנן "להביא בלונדינים ממשמר העמק". דוד (דדו) אלעזר - אז סגנו של חיים בר־לב מפקד גייסות השיריון ולימים הרמטכ"ל - היה מראשוני התומכים, וראש אמ"ן מאיר עמית היה הבכיר הראשון שממש האמין בה ונתן לה את ההזדמנות להוכיח ש"רק המעז מנצח", סיסמת היחידה שהושאלה מה־SAS הבריטי.

הרמטכ"ל יצחק רבין נתן ליחידה דחיפה נוספת, שאיפשרה למפקדים כמו אהוד ברוג (ברק) ועמירם לוין להוביל אותה למבצעים מעבר לכל דמיון. במלחמת ששת הימים היא לא הופעלה, כדי לא לסכן את חייליה, אבל ביום כיפור נלחמה בדרום ובצפון ואיבדה 12 לוחמים. בין לבין הקימה פלגת טרור, שנועדה להתמודד עם פיגועי מיקוח, ודרך אירועים כאלה נודע שמה בציבור - מבצע אנטבה; החילוץ הכושל בבית הספר במעלות (1974); "אביב נעורים"; ההשתלטות על מטוס "סבנה" החטוף; חטיפת דיראני ועובייד; ובמלחמת לבנון השנייה, מבצע "חד וחלק" בבעל בק. אלה רק חלק מהמבצעיים האג"מיים שחשפו את היחידה לציבור. המבצעיים היעודיים שלה, שעליהם תהילתה האמיתית, נותרו עלומים.

סלבס: בכנסת הנוכחית מכהנים שבעה מבוגרי היחידה: מפקדה לשעבר אהוד ברק, בנימין נתניהו, שאול מופז, אבי דיכטר, מתן וילנאי, אבשלום "אבו" וילן ויוחנן פלסנר. מתוכם שני ראשי ממשלה לשעבר, ושני שרים. וכשמדובר ביחידה לא גדולה במיוחד, היבול הזה כבר אומר משהו. מלבד ברק, יצאו מהיחידה עוד שני רמטכ"לים: משה (בוגי) יעלון שפיקד עליה בין 1987 ל־1989, ושאול מופז שהיה סגנו של יוני נתניהו בזמן שפיקד על היחידה. גם אלופים יצאו ממנה, ביניהם עוזי דיין, עמירם לוין, דני יתום (לימים ראש המוסד), מתן וילנאי (שהיה סגנו של המפקד מנחם דגלי), ונחמיה תמרי, שגם פיקד על היחידה ובהמשך דרכו נחשב למועמד מבטיח לתפקיד הרמטכ"ל - שכנראה היה זוכה בו לולא נהרג בתאונת מסוק ב־1994.

מפקדים נוספים של היחידה היו דוביק תמרי (אחיו הבכור של נחמיה), עוזי יאירי מהצנחנים (שנהרג בהשתלטות על מלון סבוי בשנת 1975), עמירם לוין (שהגיע לדרגת אלוף והיה המשנה לראש המוסד), עוזי דיין (לימים סגן הרמטכ"ל והיועץ לביטחון לאומי), משה "בוגי" יעלון, עמוס בן־אברהם, שהתפטר בעקבות התייבשות שניים מחייליו, ודורון אביטל שעזב בעקבות צאלים ב'. אגב, אחת הבנות הראשונות ששירתו ביחידה - לא כלוחמת, אבל בכל זאת - היתה דליה רבין, אז כבר בתו של הרמטכ"ל, ועד לפני שנתיים שירתה בה גם יובל ארד, בתו של הנווט הנעדר רון ארד.

אגב, מעניין לגלות שבין הבכירים ביחידה רב מספרם של המאותגרים אופקית. אהוד ברק, דוגמה מובהקת לתופעה, טוען שזה כי השירות ביחידה דורש "מרחק קצר בין הביצים לשכל".

שיחוק: את השיחוקים האמיתיים של היחידה לא יהיה אפשר לחשוף בעתיד הנראה לעין, לכן נאלצנו לבחור מבצע אגמ"י, ופה נחלקו הדעות. רבים הצביעו על "אביב נעורים" - המבצע לחיסול ראשי אש"ף בביירות ב־1973 - כמזהיר מכולם. בכל זאת, אנחנו מדברים פה על אהוד ברק לבוש בשמלה וחזייה מלאה לבנות חבלה, כבת זוגו השחרחורת של מוקי בצר; על עמירם לוין במראה הקוקטי, עם פאה שטנית; ועל לוני רפאלי כבלונדינית אמיתית. במבצע המשותף עם הצנחנים ושייטת 13, הביצוע של סיירת מטכ"ל היה החלק מכולם. אבל בחרנו כבר באביב נעורים כשיחוק של הצנחנים בגיליון הקודם, אז הפעם הלכנו על מבצע "הצגת תכלית" - חיסולו של אבו ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של אש"ף, כשיחוק האגמ"י של היחידה (על פי פרסומים זרים, כמובן).

ב־1988 חטפו מחבלים אוטובוס של עובדות הקריה למחקר גרעיני בדימונה. לפני שחוסלו (בידי הימ"מ) הספיק אחד המחבלים לצעוק: "אבו ג'יהאד שלח אותנו". זה הספיק כדי שסיירת מטכ"ל, בסיוע המוסד, תתחיל להכיר את הדלתות והחלונות בווילה של חליל אל־וזיר בטוניס.

על פי פרסומים זרים, שייטת 13 הנחיתה את המטכ"ליסטים על החוף הטוניסאי. שם המתינו להם אנשי המוסד בפיקודו של בוגי יעלון, שהובילו את הכוח לעבר הווילה. עוד מוסיפים אותם פרסומים שאהוד ברק, אז סגן הרמטכ"ל, ניהל את המבצע מסטי"ל בלב ים. תחילה חוסלו שני שומרי הראש - וגם הגנן, שלרוע מזלו יצא בדיוק לחצר - באקדחים עם משתיקי קול. אבו ג'יהאד הבין שמשהו קורה ושלף אקדח, אבל לפני שהספיק לירות רוקן עליו אחד הלוחמים מחסנית שלמה.

אשת המנוח, אום ג'יהאד, מספרת שאחר כך הגיע לוחם נוסף וירה שוב באבו ג'יהאד המוטל על הרצפה. אחריו בא עוד אחד, וגם הוא ירה. שניים נוספים לא ויתרו ותקעו עוד כדור ליתר ביטחון, ואז הגיע מי שנראה כמו המפקד, הסתכל על הגופה שכבר היתה מנוקבת במשהו כמו 70 כדורים, הפך אותה, ועשה וידוא הריגה עם כדור נוסף בראש. בשלב הזה כנראה היו כל הנוכחים תמימי דעים שאבו ג'יהאד די מת, והם הואילו להסתלק - לא לפני שאספו מסמכים ממשרדו של המנוח, ושני ארגזים של נייר לפקס. שיהיה. למה לא.

פישול: גם בין המבצעים הייעודיים של סיירת מטכ"ל אפשר למצוא לא מעט פישולים, למרות שמדובר במבצעים שההכנה אליהם נמשכת חודשים רבים. אבל שוב נאלצנו לבחור מבצע אגמ"י, ופה שרר קונסנזוס גורף בין ותיקי היחידה: המבצע הכושל לשחרורו של נחשון וקסמן הוא הבעייתי מכולם.

באוקטובר 1994 חטפו ארבעה אנשי חמאס מחופשים ליהודים דתיים את החייל נחשון וקסמן, שעלה לטרמפ ברכבם בצומת הטייסים. הם הובילו אותו לווילה ששכרו מראש בביר־נבאללה, מצפון לירושלים. יומיים אחר כך פורסמה קלטת שזעזעה את המדינה: וקסמן, עם קנה קלצ'ניקוב מוצמד לראשו, אומר "החבר'ה מהחמאס חטפו אותי". אחר כך מפרטים החוטפים את דרישותיהם לשחרור אסירים.

השב"כ הפך כל אבן בניסיון לאתר איפה מוחזק וקסמן. רוב הראיות הצביעו לכיוון רצועת עזה, שאז עדיין לא היתה מוקפת גדר. רק ארבעה ימים אחרי החטיפה הצליח ראש מרחב ירושלים בשב"כ, גדעון עזרא, לשים יד על אחד החוטפים. השב"כ חקר אותו תוך שימוש במה שמכונה היום "היתרים חריגים" - או בעברית, מכות - והוציא ממנו את הכתובת שבה הוחזק החייל.

לסיירת מטכ"ל היו 12 שעות להיערך למבצע. מפקד היחידה, רן שחור, הציג תוכנית למפקד יהודה ושומרון, האלוף שאול מופז. סגן מפקד הימ"מ הציג במקביל תוכנית משלו, אבל מופז בחר בסיירת מטכ"ל. על פי התוכנית היו אמורים שני כוחות לפרוץ במקביל שתי דלתות ברזל שהובילו אל החדר שבו הוחזק וקסמן, להפתיע את החוטפים ולחסל אותם לפני שיספיקו לפגוע בו. בפועל התעכב כוח אחד בפריצת הדלת, ובינתיים פרץ הכוח בפיקודו של ניר פורז את הדלת השנייה. מטר כדורים שירה אחד המחבלים הרג את פורז ופצע את שאר שבעת אנשי הכוח. בינתיים הצליח הכוח השני להתגבר על דלת אחת, ומצא עצמו מול עוד דלת ברזל שלא נכנעה למטען חבלה.

עד שהצליחו לפתוח את הדלת השנייה (בעזרת רימון, שום דבר אחר לא עבד), אלמנט ההפתעה הלך לאיבוד. המחבלים אמנם חוסלו, אבל וקסמן כבר לא היה בין החיים. מפקד הצוות ניר פורז נהרג, ותשעה נוספים נפצעו - כולל מפקד היחידה רן שחור. ראש הממשלה יצחק רבין הופיע במסיבת עיתונאים דרמטית ולקח על עצמו את האחריות להחלטה על הפעולה הכושלת. ימים אחר כך טענו אנשי הימ"מ שמתוקף התמחותם בפריצת דלתות, להם היה סיכוי טוב יותר להציל את וקסמן.

דבר המערכת: לא סתם קוראים לה "היחידה". בין כל יחידות הצבא מצליחה סיירת מטכ"ל לא רק להתבלט, אלא להיות גבוה מעל כולם, ולמעשה לעמוד בשורה אחת עם היחידות הטובות בעולם כמו ה־SAS הבריטי וה"דלתא פורס" האמריקאי - והיא עושה את זה כבר קרוב ל־50 שנה.

היתרון האיכותי הזה בא לידי ביטוי ברצון לגיוס, במסלול ובתוצאות המבצעיות. את המבצעים הגלויים כולנו מכירים, אבל העיקר הוא הפעילות הייעודית החסויה, שמעבר לכל פעולת תגמול יש לה משמעויות אסטרטגיות לביטחונה ולקיומה של מדינת ישראל. הפעולות האלה היו תמיד נועזות, רחוקות, סבוכות ופורצות דרך, מבחינה מבצעית וטכנולוגית כאחד.

בשנים האחרונות היתה ביקורת לא מועטה על כך שהיחידה מתבדלת מהצבא, ובניגוד לעבר כבר לא משמשת בית גידול לגנרלים (למרות שזה לא מדויק: את יוצא היחידה ינון מגל הצליחו למנות ל"מר טלוויזיה" החדש). ולמרות זאת, עדיין לא תמצאו יחידה טובה ממנה. ובמילים פשוטות: היא תהיה תמיד, אבל תמיד, הבחירה הטבעית לכל מה שנראה מסובך וקשה מדי לביצוע.

* סייעו בהכנת הכתבה: יוצאי כל היחידות שמוזכרות כאן וגם בכירים בצה"ל. היינו מספרים לכם איך קוראים להם, אבל לא בא לנו שהם יפתחו לנו לש"ביה במערכת

עוד יחידות תוכלו למצוא בגליון פברואר