בן לו היה לי: גרסת המציאות

עשר שנים עברו מאז תוקן החוק המאפשר לאמץ ילדים ממדינות זרות. מעל 1,500 ילדים אומצו מחו"ל עד כה והרחיבו משפחות אשר כמהו לילד. עם זאת, הגיעה העת לעשות חשבון נפש נוקב ולהתמודד עם התופעות השליליות שהליך זה הביא עמו.

גורמים רבים זיהו את הפוטנציאל לאימוץ בחו"ל ובעיקר במדינות ברית המועצות לשעבר, במהלך שנות ה-90. השילוב של קריסה חברתית כלכלית מחד, ופתיחת גבולות מאידך, איפשרו אימוץ תינוקות נטושים ויתומים רבים משם. בישראל, כמו גם במדינות אחרות, רשויות המדינה העדיפו שלא לקחת חלק בהליך זה באופן פעיל, כי אם להפריטו ולהעבירו לידי עמותות פרטיות שיקבלו רשיון לעסוק בכך. אף הוקמו מנגנוני פיקוח, עליהם ממונים רשם העמותות והרשות לאימוץ בין ארצי. רשות זו הוקמה במיוחד על מנת לפקח על דרך ביצוע החוק, אך בפועל הפכו מנגנונים אלו לעלה תאנה ולא יותר.

לב טולסטוי כתב זה מכבר: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה"; אך ביחס לעמותות המסדירות את האימוץ מארצו של הסופר הדגול, נדמה כי הבעיות בהן נתקלות המשפחות האומללות דומות למדי. ההורים, המשוועים לילד, מוכנים להרחיק לכת נפשית וכלכלית על מנת להשיג משאת נפש זו. מדינת ישראל התנערה באופן מוחלט מן ההורים גם במקרים קשים בהם מנהל עמותה התאבד והותיר הורים שכבר שילמו בפני שוקת שבורה; גם כאשר הורים אימצו ילדים בעלי מומים ללא ידיעתם; גם כאשר אישור רשם העמותות נתפס כהמלצה אצל חלק מן העמותות ולא חלק בלתי נפרד מן הדרישות המקדמיות לפעולתה; חלק מתהליכי האימוץ נמשכים פרקי זמן ארוכים וההורים נדרשים לשלם "מתחת לשולחן" סכומים משמעותיים לעמותות ולאנשי קשר נוספים, מעבר לסכום הקבוע בחוק.

בפועל, הורים שלא ניחנו באמידות כלכלית ונפשית, לא יצלחו את מסע התלאות שבאימוץ הזר ולא פעם יגלו כי העמותות התנערו מהם בסופו של יום, דבר שמתאפשר בקלות יתירה ללא פיקוח הולם על פעילותן.

נחמה טל, המפקחת הארצית על האימוץ הבין ארצי, כבר הודתה בתקשורת כי "למעשה מדובר בהליך הפרטה על כל המשתמע ממנו, וכי עמדת הכנסת הייתה שהמדינה תתערב כמה שפחות בהליכים אלו, וגם בעניין הפיקוח". כאשר זוהי עמדת המפקחת - זו גם דמותו של הפיקוח - מינימלי, אם בכלל.

ההורים המאמצים מעדיפים לשמור על קשר של שתיקה. עבור מרביתם זוהי הזדמנות אחרונה לילד והם חוששים שתלונות בעניין יביאו לביטול גורף של האימוצים הזרים. אלו שבוחרים להתלונן נופלים על אוזניים ערלות של הרשות לאימוץ בין ארצי שלא מצליחה לספק מענה הולם, ובלאו הכי לא ניחנה בשיניים לביצוע אכיפה יעילה.

הליך הפרטה זה שעבר האימוץ הבין ארצי ראוי לבחינה מחודשת, וכך גם מידת הפיקוח של המדינה בהליך כולו. הגיעה העת להודות בכישלונה של ההפרטה, ולהחזיר את הסמכות הבלעדית לטיפול בתחום זה לידי רשויות הרווחה. המדינה איננה יכולה ואיננה רשאית להתנער מתפקידה בשמירתן של זכויות האזרח והאדם, ביניהן גם זכויות ההורה העורג לילד.