הדום עולה

מתישהו במהלך הראיון עשיתי את הפדיחה הכי גדולה שעיתונאי מזרח־תיכוני יכול לחולל לעצמו במסגרת ראיון טראנס־אטלנטי עם כוכב טלוויזיה אמריקאי. באותו הרגע זו אומנם נראתה לי כמו שאלה לגיטימית, אבל דומיניק פרסל ממש לא חשב שהתהייה המסקרנת והלכאורה מתבקשת שלי היא משהו שאפשר לצחוק עליו. אני שואלת אותו אם טיפוס קשוח כמוהו, שבשלוש השנים האחרונות מזוהה בעיקר עם דמותו המחוספסת של לינקולן בארוז מ"נמלטים", היה רוצה לקלף פעם את שריון הפלדה ולשחק נניח, באיזו קומדיה רומנטית לצידה של ג'וליה רוברטס. "פאק נו!", הוא שואג לתוך השפופרת, בטון שמאיים להחריב את כל מערך התקשורת של יבשת אסיה. היחצנית של הסדרה, שנמצאת יחד איתנו על הקו, מגלה סימנים של התקף אפילפסיה קל: "דום! דום!", היא משתנקת. "לא אומרים מילים כאלה בראיון! אני אהרוג אותך!". פרסל מתעלם ממנה: "פאק נו", הוא חוזר על המילה האסורה, "אין סיכוי. גם לא בעוד מיליון שנה. אני?! בקומדיה רומנטית?! נראה לך?!".

פרסל, 37, נולד בבריטניה וגדל באוסטרליה, בכור מבין חמישה ילדים ולא צריך להיות גאון כדי להבין שהוא הגיע בילט אין עם כישורי החספוס הנדרשים לתפקיד. כשהיה ילד, נטש אביו את המשפחה ודומיניק - פחות או יותר - לקח על עצמו את התפקיד. למשחק הגיע במקרה, מתוך איזה דחף פתאומי. בראיון שנתן בסוף שנת 2006 למגזין האמריקאי "Men's Fitness" סיפר שעד אותו הזמן חשב ש"שחקנים, זמרים, רקדני בלט ובכלל כל מי שעוסק באמנויות הבמה הם אנשים מוזרים". לבסוף התקבל למחלקת הדרמה של האקדמיה לאמנויות הבמה באוסטרליה, למד בכיתה עם יו ג'קמן. בשנת 2000, ארבע שנים אחרי שסיים את לימודיו, זכה בהגרלת הגרין קארד של ארצות הברית ועבר לגור בלוס אנג'לס.

היה לו איזה תפקידון ב"משימה בלתי אפשרית 2", אבל את התפקיד הרציני הראשון שלו בטלוויזיה האמריקאית קיבל ב־2003 בסדרה "John Doe", שירדה מהמסך שנה מעלייתה. כעבור שנה קיבל תפקיד בסרט "בלייד טריניטי" עם ווסלי סנייפס, ואחרי כמה תפקידי אורח ("האוס" למשל), סרטי טלוויזיה והצגות תיאטרון, לוהק ל"נמלטים".

"אני מת על כל אחד ואחד מהם". על סט הצילומים

למקרה שביליתם את השנתיים האחרונות מתחת לאיזה סלע, העלילה מביאה את סיפורו של לינקולן בארוז, שמופלל ברצח אחיה של סגנית נשיא ארצות הברית ונשלח לכלא פוקס ריבר, שם הוא מחכה לעונש המוות שהוטל עליו. אחיו, מייקל סקופילד (וונטוורת מילר), מבצע שוד מזוין כדי להיכנס לאותו מתקן כליאה במטרה להוציא אותו משם בעזרת תוכנית סודית ומוקפדת הכוללת קעקועים של מפת הכלא. אם בעונה הראשונה סקופילד חילץ את לינקולן, בעונה השלישית, המשודרת אצלנו ב־yes, לינק מנסה לחלץ את אחיו הצעיר מכלא סונה שבפנמה. "בחיים שלי לא נהניתי לעשות תפקיד כמו שאני נהנה מהתפקיד של לינקולן", מספר דומיניק. "אני לא יכול לחשוב על תפקיד אחר שיכולתי ליהנות ממנו כל כך. יש בו שילוב של קשיחות ומסתורין, קור ונקודות מסוימות של פגיעות. הוא תפקיד פשוט מושלם בשביל מישהו כמוני. הוא כמו הגיבורים של הדור הישן, סוג של קלינט איסטווד כזה. יש בו נכונות להיות טוב ורך, אבל הוא ממש לא כזה".

אתה דומה ללינקולן בחיים האישיים שלך?

"בטח. אני מניח שהדרך הכי נכונה לתאר את זה תהיה להגיד שיש בי תכונה שהיא מעין שלוחה של לינקולן. כל שחקן מוצא את המקומות האלה בכל תפקיד שהוא משחק, אבל במקרה של לינקולן ושלי, בהחלט יש אלמנטים מאוד דומים. אני לא יודע אם אני מחוספס כמוהו, אבל אני חושב שהתפקיד שלו לא היה יושב עליי כל כך טוב, אם לא היו בי התכונות שנדרשות כדי לגלם אותו. שאלו אותי פעם אם הייתי רוצה להיות יותר עדין ופגיע ממה שאני, אבל האמת היא שאני מי שאני ואין הרבה שאני יכול לעשות בקשר לזה. בסך הכל אני די מרוצה מזה".

בניגוד לסדרה, בחיים הוא דווקא האח הבכור הכל יכול. פרסל

הדבר הכי משמעותי אולי בסדרה הוא הקשר המדהים בין מייקל ולינקולן, הרבה מעבר לעובדה שמייקל מקריב את חייו ונכנס לכלא כדי להציל את אחיו. במציאות, עושה רושם, היחסים של פרסל עם האחים שלו לא רחוקים ממה שקורה בסדרה. "אני בהחלט יכול להזדהות עם האהבה שיש להם אחד לשני", פרסל אומר. "מבחינת האהבה של האחים בסדרה והאהבה שלי לאחים שלי, זה אותו הדבר. זה קשר שאין לו תחרות ואין לו תחליף, ברור שחלק מזה מגיע גם מהניסיון האישי שלי".

הוא כנראה צודק. ממש לפני חודשיים פורסם בתקשורת האמריקאית המקרה הבא: פרסל הסתובב עם אחיו דמיאן במהלך חופשת חג המולד באירלנד, שם מתגוררת אמא שלהם. באמצע הרחוב הם נתקלו בילד שהחל להשתנק וביצעו בו החייאה עד שהאמבולנס הגיע. הם הצילו את חייו. אבל בזמן שבחיים האמיתיים פרסל הוא האח הבכור והכל יכול, בסדרה הוא דווקא האח הגדול והפסיבי, זה שנמצא בצל של אחיו ונותן למייקל למשוך בחוטים. "לא הייתי מתאר את לינקולן כפסיבי", פרסל מוחה. "במיוחד לא בעונה הזו, שבה הוא סוף סוף באמת יוצא מהצל של מייקל, משמיע את הקול שלו ועושה את הקטע שלו. למרות שמייקל הוא בהחלט בחור סופר אינטליגנטי וכריזמטי, לינקולן מביא איתו את חוכמת החיים שלו, או חוכמת הרחוב אם להיות ממש מדויק, ואני חושב שבזה הייחוד שלו. בסך הכל, במערכת היחסים של מייקל ולינקולן, הם די מאזנים זה את זה. הם שילוב מושלם וזה מה שכל כך מדהים בסדרה".

לא מפריע לך להיות הנורמלי היחיד בסדרה? כל הדמויות האחרות הן קצת מטורללות - טי באג, טווינר, מהון.

"אני לא בטוח שאפשר להגדיר את לינקולן כנורמלי. הוא אולי לא כמו טי באג או טווינר, אבל דווקא בשקט שלו יש משהו מופרע לגמרי.

כמו שאמרתי, הוא כמו הגיבורים של פעם - שקטים וזועמים. אני חושב שאם כבר, הוא הכי פחות נורמלי שם".

במקור "נמלטים" לא היתה אמורה להיות משודרת יותר מעונה אחת. ליוצר הסדרה, פול שורינג, נדרשו כמעט שנתיים עד שהצליח למכור אותה לרשת פוקס, שהחליטו לתת לה צ'אנס ב־2004 רק לאור הפופולאריות הגוברת של סדרות מתח כמו "24" ו"אבודים". ההצלחה של "נמלטים" היתה כה מסחררת, שהיא הובילה לשתי עונות נוספות. עכשיו, משנסתיימה שביתת התסריטאים, סביר להניח שיתחילו לעבוד גם על עונה רביעית. אבל בזמן שהעונה הראשונה התענגה על רייטינג גבוה וביקורות מהללות, שתי העונות האחרונות נחשבו לבעייתיות, במיוחד מבחינת המבקרים, שטענו שהעלילה קצת איבדה את החיבור שלה למציאות. פרסל לא ממש מבין מה הם רוצים. "אנשים שוכחים שמעבר להכל מדובר בתוכנית שנועדה לבדר את הצופים, לא במובן המשעשע אלא במובן המעניין של המילה", הוא נעשה רציני פתאום. "אנחנו לא תמיד חייבים לחשוב על קווי עלילה מסוימים רק כדי שהמבקרים יחשבו שזו התפתחות הגיונית. הסדרה הולכת לכיוון שנכון לה. חוץ מזה, אנשים שוכחים שאלה שני בתי כלא שונים ויש הבדל עצום בין פוקס ריבר לסונה. פוקס ריבר היה שטויות לעומת סונה".

הביקורות הרעות לא משפיעות עליך?

"פעם זה באמת הטריד אותי, במיוחד בעונות השנייה והשלישית, כי לדעתי הן פשוט לא היו הוגנות. אנשים רצו שנהיה 'אוז' ואנחנו לא. ל'נמלטים' יש אופי משלה וזה מאוד קשה לתחזק סדרה כזאת במשך שלוש עונות, במיוחד כשהיא נועדה מלכתחילה להיות משודרת רק לעונה אחת. אבל אני חושב שהיא הלכה לכיוון הנכון ובכל מקרה זה לא התפקיד שלי לחשוב על התפתחות העלילה או על מה המבקרים חושבים. היום זה כבר ממש לא מעניין אותי, אני עושה את התפקיד שלי ונהנה מכל שנייה".

אז איך אתם נערכים לעונות הבאות? זרוק איזה ספוילר.

"אני לא חושב שאנחנו נערכים בצורה מסוימת. תודה לאל, השביתה נגמרה, אז עכשיו יהיה אפשר לחזור לעבוד ונראה לאן ייקחו את הסדרה מכאן. אני יכול רק לספר שממה שהבנתי, כנראה שיתפתח רומן בין לינקולן לסופיה (החברה של וויסלר, שהופכת למשתפת פעולה ומגולמת על ידי השחקנית דנאי גארסיה - ח.ג.)".

אתה לא מרגיש שחסרה קצת נוכחות נשית על הסט שלכם? אין כמעט מתח מיני, במיוחד מאז שראשה של שרה נקטע.

"לא ממש. אני חושב שהסדרה מושלמת כמו שהיא".

מי החברים שלך על הסט?

"מה זאת אומרת? כולנו חברים, כולנו מסתדרים מעולה. אני מת על כל אחד ואחד מהם: וונטוורת, ווייד וויליאמס (באליק), רוברט ניפל (טי באג). אבל בסופו של יום, זו העבודה שלנו. אנחנו מגיעים לסט כמו שאנשים אחרים מגיעים בבוקר למשרד - עושים את העבודה שלנו וחוזרים בערב הביתה למשפחות שלנו".

מי רוצה להיות ריבאונד? דומיניק עם גרושתו רבקה וויליאמסון

אפרופו משפחות, פרסל היה נשוי לרבקה וויליאמסון והשניים הספיקו לעשות ארבעה ילדים לפני שהתגרשו באוקטובר האחרון. דומיניק כמובן מסרב לדבר על הגירושין אבל המגזין "פיפל" דיווח כי הגירושין היו ידידותיים והשניים נשארו חברים. פרסל מוכן לומר רק ש"הילדים שלי הם ההשראה שלי".

הגירושין בטח העלו את מפלס ההתעניינות של הפפראצי בך. איך אתה מתמודד עם זה?

"הו, אני פשוט מת על זה! נהנה מכל רגע. נו, בטח שאני שונא את זה, אני מתעב פפראצי בכל נפשי. אני חושב שהצהובונים מטומטמים לגמרי שהם בכלל מעודדים את התופעה הזו. רק תראי מה קורה לבריטני ספירס - זו בפירוש אשמתה של המדיה. אם המגזינים לא היו מעודדים את ההתנהגות הזו, זה לא היה קורה. אבל זה חלק מהמקצוע. בסך הכל, אני בחרתי במקצוע הזה, אף אחד לא הכריח אותי. אתה לומד לחיות עם זה בסופו של דבר".

מה לגבי מעריצים?

"למעריצים יש תגובות הרבה יותר נחמדות בדרך כלל; באים, מבקשים להצטלם, חתימה או סתם רוצים להגיד שהם אוהבים את הסדרה. זה כיף. לא הייתי מי שאני בלי המעריצים".

מאז "נמלטים" הספיק פרסל להצטלם לסרט "Primeval", גם שם כגבר קשוח במיוחד, שנלחם ביצור מפלצתי. בימים אלה הוא מצטלם לשני סרטים נוספים, "Town Creek" של הבמאי ג'ו שומאכר, על שני אחים שיוצאים למסע נקמה (נשמע מוכר?) וב"12 Rounds" לצד אל פאצ'ינו, על איש פשע שחוטף את אשתו של חוקר משטרה. במקביל, פרסל רואה את "נמלטים" ממשיכה לעוד 10 עונות לפחות. "מבחינתי, שתמשיך לנצח", הוא אומר. "שלא תיגמר אף פעם".

מה עוד אתה רוצה להשיג בקריירה שלך, שלא כולל קומדיות רומנטיות, זאת אומרת?

"כל מה שחשוב לי הוא לעבוד עם אנשים מוכשרים שאני יכול ללמוד מהם, השאר לא משנה לי. כמו למשל עם ג'ו שומאכר, שלמדתי ממנו המון וזו היתה חוויה מדהימה לעבוד איתו. אני שמח שאנשים רוצים לראות אותי בתפקידים קשוחים שמתאימים לי והייתי רוצה להמשיך בדרך הזו. וגם להמשיך לעשות הרבה כסף, כמובן".